Sotah Daf 27 - Connection Between Men and Women
Summary
- The shiur begins on Sotah 26b, dedicated by Doctor David Lander in honor of his wife and children and לעילוי נשמת גולדע בת שמחה עליה השלום, by Ivan Sheldon Hamburger for the יארצייט of רחל ויטא בת יעקב עליה השלום, and by אבישי ואלישבע Newman for the שול, and then analyzes the phrase “שכבת זרע” as excluding a *kinuy* on a *davar acher*, weighs whether to marry a *domeh* or her daughter and rules to prefer the daughter based on רוב בעילות אחר הבעל, clarifies when Beit Din’s *kinuy* empowers later *hashka’ah* by the husband, derives parallel laws for man and woman via היקש (blindness, amputation, muteness) with Acharonic nuances, opens Perek 5 that the waters test the man and render the woman forbidden to both בעל and בועל from “ve-nitme’ah ve-nitme’ah,” and records the “בו ביום” teachings: a דין that a *sheni* creates a *shlishi* from כלי חרס, reconciling 1,000 vs. 2,000 אמות around ערי לויים, the meaning of “לאמור” in אז ישיר, and whether Iyov served Hashem from אהבה or יראה.
- The shiur sets the place at Sotah 26b, about fifteen lines from the bottom at ואלה שכבת זרע למה לי, with today’s daf Sotah 27. It records the sponsorships by Doctor David Lander, by Ivan Sheldon Hamburger, and by אבישי ואלישבע Newman, blessing that the נשמות should have an עליה and thanking the sponsors.
- The Gemara states that “שכבת זרע” excludes a *kinuy* on a *davar acher*. Rav Sheshet says it excludes *she-lo k’darkah*, and Rava objects from משכבי אשה. Rava then says it excludes *derekh eivarim*, and Abaye objects that mere פריצותא does not aser her to her husband. Abaye concludes it excludes *neshikat eiver*, which works if *ha’ara’ah* is *hakhnasat atarah*, but not if *ha’ara’ah* is *neshikat eiver*; the Gemara ultimately teaches that a valid *kinuy* must be about an act that could aser her to the husband and does not depend solely on the husband’s הקפדה.
- The shiur relates this rule to the exclusion of a *katan*: according to whether a *katan* means פחות מבן ט׳ or בן ט׳, a *kinuy* would or would not be meaningful because only an act capable of אסרינג her matters. The Beit Halevi notes that this line supports excluding פחות מבן ט׳ without a פסוק, while the Rambam reads the פסוק as excluding פחות מבן ט׳ despite its seeming obviousness.
- Shmuel rules ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה, reasoning that the mother “באה מטיפה כשרה” while the daughter “באה מטיפה פסולה.” Rashi treats the concern as including a *goy* or *mamzer*, and the חתם סופר explains that even if the concern is only a *goy* or עבד—where the ולד would be כשר—the “מטיפה פסולה” status itself is a reason not to marry the daughter. Rabbi Yochanan rules ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה because the daughter stands in חזקת כשרות by רוב בעילות אחר הבעל, while the mother lacks חזקת כשרות and is חשודה on continued זנות. The Gemara emends a ברייתא “נושא אדם דומה” to either “אלא אם נשא” or to include “בת דומה,” and rules: הלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה, citing רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו that “אשה מזנה בניה כשרים” due to רוב בעילות אחר הבעל.
- Rav Amram asks about a woman who is פרוצה ביותר: according to the view that “אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה,” the husband can guard her then; according to “אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה,” he cannot guard effectively, especially without a וסת קבוע. The Gemara leaves it תיקו, and the shiur notes the metziut known nowadays while preserving the sugya’s uncertainty.
- From “איש איש כי תשטה אשתו,” a ברייתא includes cases where Beit Din is מקנא (אשת חרש, אשת שוטה, שהמום, שהלך למדינת הים, והיה חבוש בבית האסורים) and thereby פוסל כתובתה. The Chachamim learn from “והביא האיש את אשתו” and the סמיכות “וקנא והביא” that only the one who was מקנא can be מביא, so Beit Din’s *kinuy* does not enable the husband to be משקה later; Rabbi Yosi says אף להשקותה when the husband returns, based on not requiring “וקנא והביא.” The shiur cites the Rambam that recovery from חרש/שוטה or return from מדינת הים allows the husband to be משקה, whereas the ירושלמי (as quoted by Tosafot) implies that a husband who was not ראוי להשקותה at שעת קינוי can never be משקה, framing a dispute between פסול בגברא versus mere lack of access. The מנחת חינוך explains that according to the Chachamim this derashah overrides the usual rule of שלוחו של אדם כמותו.
- Rav Sheshet derives that if the husband is *suma*, he cannot be משקה (“וְנֶעְלַם מעיני אישה”), and via היקש if she is *suma* she does not drink. Rav Ashi derives that if she is *higeret* or *gidemet* she does not drink because of “והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ונתן על כפיה,” and via היקש a *higer* or *gidem* husband cannot be משקה; the Rambam rules that even with one missing hand she does not drink because כפיה is plural, and the מנחת חינוך asks why one blinded eye would not likewise invalidate, to which the תורה תמימה answers that “וְנֶעְלַם” targets total blindness while כפיה plainly requires two hands. Mar bar Rav Ashi derives that an *illemet* does not drink due to “ואמרה האשה אמן אמן,” and via היקש an *illem* husband cannot be משקה; the מנחה חריבה addresses whether a סוטה could be נשבעת בכתב and limits it by כל הראוי לבילה, tying into the broader אחרונים debate whether *ketivah ke-dibur*.
- The Mishnah states that just as the waters test her, so too they test him, learned from the doubled “ובאו” formulation. It states that just as she is אסורה לבעל, so too she is אסורה לבועל, derived by Rabbi Akiva from “ve-nitme’ah ve-nitme’ah” via the extra ו, and by Rabbi from the repetition itself; either way אחד לבעל ואחד לבועל. The shiur notes that this ushers in “בו ביום” teachings associated with the day Rabbi Elazar ben Azarya assumed the נשיאות.
- Rabbi Akiva expounds “וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא,” reading “יִטמא” to teach that contents become not only טמא but also מטמא—yielding a לימוד על כיכר שני שמתמא את השלישי. Rashi understands this to include even *chullin* becoming *shlishi le-tum’ah*, and Rabbi Yehoshua exclaims “מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי,” who feared a future generation would be מטהר כיכר שלישי even for *terumah* for lack of an explicit פסוק, while Rabbi Akiva, his תלמיד, brings a מקרא that even *chullin* can reach *shlishi*. The תפארת ישראל explains “מי יגלה עפר מעיניך” as reflecting that צדיקים במיתתם קרויים חיים.
- Rabbi Akiva reconciles “ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה” with “מכיר העיר וחוצה אלף אמה סביב” by assigning אלף אמה as מגרש and אלפיים אמה as *techum Shabbat*. Rabbi Elazar ben Rabbi Yosi ha-Glili says אלף אמה is מגרש and the next אלף אמה is שדות וכרמים.
- Rabbi Akiva explains “אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להשם ויאמרו לאמור” by teaching that Israel answered responsively after Moshe על כל דבר ודבר, כקורא את Hallel; therefore it says “לאמור.” Rabbi Nechemia says it was כקורא את Keriat Shema and not like Hallel, i.e., they recited it together.
- Rabbi Yehoshua ben Horkenus teaches that Iyov served Hashem מאהבה, citing הן יקטלני לו איחל and “עד אגוע לא אסיר תומתי ממני.” Rabbi Yehoshua adds “מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי,” who taught all his days that Iyov served מיראה from “איש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע,” and now your תלמיד’s תלמיד taught that he served from אהבה.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions