Sanhedrin Daf 57 - Sheva Mitzvos Bnei Noach
Summary
- This shiur analyzes the שבע מצוות בני נח across the daf, establishing what אדם הראשון was initially commanded, enumerating independent scriptural sources for each command when not deriving them from *vayetzav Elokim*, defining which prohibitions render a *ben Noach* liable to execution, distinguishing theft rules between a *Yisrael* and a *ben Noach*, codifying the unique judicial protocols for דיני בני נח, and delineating differences in עריות when a *ben Noach* is with a בת נח versus with a ישראלית. It attributes divergent positions to רבי יהודה, רבי יהודה בן בתירא, ויש אומרים, תנא דבי מנשה, אמרי בי רב, רב הונא, רב יהודה, and other Amoraim, and frames critical principles such as אזהרתן זו מיתתן, the use of the extra phrase *ish ish*, and the status of כיוצא בו in גזל and שפיכות דמים. It states that a *ben Noach* is liable even for killing an עובר according to רבי ישמעאל, builds the procedural halachot from אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, and concludes with cases where a *ben Noach* committing עריות with a ישראלית is adjudicated by דיני ישראל, notably in נערה מאורסה and נכנסה לחופה ולא נבעלה.
- Rabbi Yehuda says אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד from ויצו ה’ אלהים על האדם, and רבי יהודה בן בתירא adds אף על ברכת השם, while ויש אומרים adds אף על הדינים. Rav Yehuda said in Rav’s name that “אלהים אני” yields a ban on cursing Hashem, a ban on *avodah zarah*, and a requirement of *mora* of Hashem that entails justice, aligning with the ויש אומרים. Tana d’Bei Menashe holds that if one derives from *vayetzav Elokim*, then all seven apply to Adam; if one does not, each מצוה stands on its own verse.
- The Gemara derives עבודה זרה and גילוי עריות for בני נח from ותשחת הארץ לפני האלהים, per תנא דבי רבי ישמעאל that השחתה always denotes דבר ערוה ועבודת כוכבים, with דבר ערוה from כי השחית כל בשר את דרכו and עבודת כוכבים from פן תשחיתון ועשיתם; if one already learns from *vayetzav Elokim*, these verses identify the דור המבול’s corrupt acts rather than serving as the source. שפיכות דמים for a *ben Noach* comes from שופך דם האדם באדם דמו ישפך, while under the *vayetzav Elokim* approach that verse reveals the punishment. גזל emerges from כי ירק עשב נתתי לכם את כל, as Rav Levi expounds כי ירק עשב ולא כירק גינה, whereas the alternative reads that verse as a heter to eat meat after אדם הראשון had only אילנות ועשבים.
- # Scope of Capital Liability for Bnei Noach
- Rav Huna, Rav Yehuda, and all תלמידי דרב assert that a *ben Noach* is liable to execution for all seven, as the Torah revealed liability in one (שופך דם האדם) and extended it to all others.
- The Tosefta (עבודה זרה) states that on הגזל—גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהם—if a *Kuti* does it to a *Kuti* or to a *Yisrael* it is אסור, while ישראל בכותי is מותר; the Gemara explains “אסור” was chosen for stylistic consistency with the seifa, though in truth a *goy* is חייב מיתה for גזל under the תלמידי דרב. The apparent allowance of גזל ישראל לכותי is reconciled with בבא קמא קי״ג ב that forbids stealing from a *nochri*, yielding a מחלוקת ראשונים whether the prohibition is דאורייתא or דרבנן, but all agree it is אסור. The baraita uses חייב/פטור in שפיכות דמים because it cannot state that murder by a *Yisrael* of a *nochri* is מותר, as taught regarding כותי ורועה בהמה דקה “לא מעלין ולא מורידין.”
- # Kiyotzei Bo of Shefichut Damim
- # Judicial Protocols for Bnei Noach and Liability for Fetuses
- רבי ישמעאל holds that a *ben Noach* is liable even for killing an עובר from שופך דם האדם באדם דמו ישפך, identifying “אדם שהוא באדם” as עובר שבמעי אמו. The תנא קמא identified here as תנא דבי מנשה reads כל מיתה אמורה לבני נח אינה אלא חנק by attaching באדם to the end—באדם דמו ישפך—as the marker of *chenek*.
- Rav Hamnuna’s challenge that women are מצוּוה on *dinim* from כי ידעתיו למען אשר יצוה בניו וביתו אחריו is answered: בניו לדין, ביתו לצדקה. Rav Avimi’s suggestion that בת נח שהרגה לא תהרג due to מיד איש ולא מיד אשה is rejected by Rav Yehuda via שופך דם האדם מכל מקום, and his similar claim for זנות is countered by והיו לבשר אחד including women in עריות. The Gilyonei HaShas cites the רוקח that matters of natural morality incumbent on בני נח—גזל, גניבה, חמס, צדקה, לוויה, לקט שכחה ופאה, הידור זקן—carry no ברכה formulation, implying בני נח are מוזהר on צדקה, while in קובץ שיעורים (בבא בתרא) Rav Elchanan debates whether a sugya about advising Nebuchadnezzar indicates that בני נח are not חייב in צדקה or whether the issue is עצה to one who is not אחיך במצוות.
- The baraita expounds איש איש to include כותים as מוזהרין על עריות כישראל; one source addresses their עריות and another ours. בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל, which Rabbi Yochanan limits to נערה מאורסה since דדידהו לית להו אירוסין, obligating us to use דיני ישראל; with אשת איש, Rav Nachman bar Yitzchak explains the case as נכנסה לחופה ולא נבעלה—also absent in their system—so we judge בדינא דידן. Rabbi Chanina states בעולת בעל יש להן, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן, which aligns the distinctions.
- # Abortion Responsa Note
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions