Sanhedrin Daf 72 - Ba B'Machteres
Summary
- This daf presents the Mishnah that concludes the case of the *ben sorer u’moreh* and begins the law of the *ba bamachteret*, both framed by נידון על שם סופו. The Mishnah lists conditions that are beneficial for רשעים and harmful for צדיקים, and others that are beneficial for צדיקים and harmful for רשעים, and Rabbi Yosi HaGelili explains the rationale for preemptive judgment in the *ben sorer u’moreh*. The Mishnah then rules on the *ba bamachteret* regarding liability for property damage based on whether he is *yesh lo damim* or *ein lo damim*, while the Gemara justifies killing him, debates whether taken items must be returned, and records a story reflecting deference to Rav’s view. The Gemara resolves a contradiction about whom one may kill in the *machteret* by distinguishing father and son, states there is no difference between Shabbat and weekday in these laws, derives that anyone may kill the intruder by any available means, explains why the Torah cites מחתרת, and records Rav Huna’s ruling that even a *katan ha-rodef* may be killed, with challenges and resolutions.
- The Mishnah states נידון על שם סופו for a *ben sorer u’moreh* and declares ימות זכאי ואל ימות חייב. It states שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם, and it adds that יין ושינה are הנאה לרשעים והנאה לעולם and רע לצדיקים ורע לעולם. It further rules that פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם, כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם, and שקט לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. Rashi and the Yad Ramah explain that dispersion prevents רשעים from reinforcing each other’s wicked plans while harming צדיקים by weakening mutual assistance, and Rabbeinu Yonah adds that dispersion undermines proper תלמוד תורה which requires a קול תורה, חבורה, and חברותא.
- Rabbi Yosi HaGelili states that the Torah does not give סקילה for eating meat and drinking wine; rather, the Torah foresees the end of the *ben sorer u’moreh* who will consume his father’s assets, still crave, fail to find, and rob and murder at the crossroads, hence ימות זכאי ואל ימות חייב. He reiterates the Mishnah’s valuations: שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם; שינה ויין לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם; שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם; ופיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם.
- The Mishnah states הבא במחתרת נידון על שם סופו and permits killing him. It rules that if the intruder breaks items, then if he is *yesh lo damim* he is חייב to pay, and if he is *ein lo damim* he is פטור because קם ליה בדרבה מיניה. Several Rishonim distinguish *rodef* from *ba bamachteret*: killing a *rodef* is a חיוב rooted in imminent murder, while killing a *ba bamachteret* is a רשות since his primary intent is theft and the risk of murder arises from the expected confrontation.
- Rava explains the *ba bamachteret* based on חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. He posits the intruder’s reasoning: אי אזילנא קאי לאפי ולא שבקי; ואי קאי לאפי קטילנא ליה. He applies והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו, rendering the intruder a *rodef* through his readiness to kill if confronted.
- Rav rules that a *ba bamachteret* who took vessels is פטור and need not return them, because מאי טעמא בדמים קנינהו. Rava limits the פטור to breaking but requires returning items that were taken and remain intact, distinguishing בין אוקימתא לעניין אונסין and lack of קניין for ownership. The Gemara rejects a proof from the Mishnah’s “ושיבר את החבית” by explaining it teaches חיוב even for unintended breaking when he is *yesh lo damim*, despite אדם מועד לעולם being known. The challenge from הגונב כיס בשבת—where היה מגרר ויוצא yields פטור— is resolved by והלכתא דשדייה בנהרא, limiting פטור to loss of the object; if the wallet remains, it must be returned per Rava. The story records that when Rava’s rams were stolen במחתרת and then returned, he did not accept them back, stating הואיל ונפק מפומיה דרב, and the Rishonim question this in light of the duty לצאת ידי שמים and Rava’s own statement אתנן אסרה תורה ואפילו בעלמו.
- Two ברייתות expound אם זרחה השמש עליו: one reads that only when it is ברור כשמש שאין לו שלום עמך may you kill, and if not, do not kill; the other reads that only when it is ברור כשמש שיש לו שלום עמך do not kill, and if not, kill. The Gemara resolves: כאן באבא על ברא, כאן בברא על אבא, assuming a father will not kill his son but not the reverse. Rav states כל דאתי עלי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב חנינא בר שילה because he is certain מרחם עלי כרחם אבא על ברא.
- A ברייתא rules דמים לו בין בחול בין בשבת and אין לו דמים בין בחול בין בשבת. The Gemara explains the need to teach אין לו דמים on Shabbat and further teaches לפקח עליו את הגל for one who is *yesh lo damim*, obligating saving his life even with חילול שבת.
- A ברייתא derives from והוכה that בכל אדם may kill the *ba bamachteret*, and from ומת that בכל מיתה שאתה יכול להמיתו is permitted. The Gemara rejects deriving this from *rotzeach*’s “*mot yumat*” because *rotzeach* and *goel hadam* are שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, necessitating an explicit teaching for *ba bamachteret*.
- One ברייתא learns מחתרת אין לי אלא מחתרת; from “*yimatzeh hagenav*” we include גגו חצירו וקרפיפו, and מחתרת is cited מפני שרוב גנבים מצויים במחתרת. Another ברייתא likewise includes all entries from “*yimatzeh hagenav*” but teaches מה תלמוד לומר מחתרת—מחתרתו זו היא התראתו, indicating no separate התראה is required in the מחתרת.
- Rav Huna rules קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו and holds רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן. Rav Chisda challenges him from יצא ראשו where אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש, and the Gemara answers שאני התם דמשמיא קא רדפי לה. A seeming support that warning is required in רודף is attributed to Rabbi Yosi bar Rabbi Yehuda, who holds חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. Another source stating liability contingent on accepting התראה is reinterpreted דקאי בתרי עברי נהרא where warning serves only to bring to בית דין; alternatively, Rav Huna aligns with the תנא דמחתרת who says מחתרתו זו היא התראתו, preserving his view that extrinsic התראה is unnecessary.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions