Sanhedrin Daf 34 - Changing a Vote
Summary
- The shiur analyzes whether witnesses may be melamed zekhut in capital cases, delineates when a judge who previously argued to acquit may later vote to convict at the moment of gmar din, establishes the rule that one din does not emerge from two pesukim whereas many dinim can emerge from one pasuk, and defines which parts of adjudication may occur at night and who is eligible to judge, including issues of blindness and the hekesh between monetary disputes and nega’im. It presents the positions of Rabbi Yosi bar Rabbi Yehuda and the Rabbanan regarding testimony and advocacy, defends Rav’s view on changing positions at gmar din through a series of challenges and reconciliations, illustrates the “one-from-many vs. many-from-one” hermeneutic with concrete examples, and contrasts the majority view with Rabbi Meir about nighttime adjudication, then clarifies “ביום הנחילו” through the practice of formalizing a choleh’s bequest by day as ma’aseh beit din.
- The *Mishnah* states that in capital cases “והכל מלמדין זכות אין הכל מלמדין חובה,” and the *Gemara* asks if “hakol” includes witnesses. Rabbi Yosi bar Rabbi Yehuda reads ועד אחד לא יענה בנפש למות to allow an עד to answer for zekhut but not for chovah, whereas the Rabbanan forbid witnesses from answering either way משום דמחזי כנוגע בעדותו and because כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, and they establish למות regarding אחד מן התלמידים who may be melamed zekhut but not chovah. A supporting ברייתא states: אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מנין שאין שומעין לו? תלמוד לומר ועד אחד לא יענה; and: מנין לאחד מן התלמידים שאם יש לו ללמד עליו חובה מנין שאין שומעין לו? תלמוד לומר אחד לא יענה בנפש למות.
- The *Mishnah* rules that המלמד חובה נעשה מלמד זכות, but המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה. Rav limits this restriction to be-sha’at *masa u-matan* and allows changing at be-sha’at *gmar din*, even from zekhut to chovah. The next-day procedure is reconciled by classifying “tomorrow” as further *masa u-matan*, while the time of voting remains the *gmar din* at which one votes conscience. In the expansion to seventy-one judges, the text prefers an example where a mechayev becomes mezakeh—tana zchut kamehadar, chovah lo kamehadar—yet Rav maintains that, in principle, a vote could change either way at *gmar din*.
- Rabbi Yosi bar Chanina rules that אחד מן התלמידים שזיכה ומת is counted כאילו חי ועומד במקומו toward zekhut. The *Gemara* upholds Rav by noting that השתא מיהא לא הדר ביה, so we preserve the last known stance and do not invent a reversal. The report “דברי רבי יוסי בר חנינא מוציא מכלל רבנו” is corrected to אינו מוציא מכלל רבנו to reflect their compatibility.
- Two court scribes record דברי המזכין ודברי המחייבין; beyond tracking, their recording ensures that two judges do not present טעם אחד משני מקראות, since אין מונין להן אלא אחד. Abaye derives the rule from: אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים and from דבי רבי ישמעאל: הלא כה דברי כאש נאם השם וכפטיש יפצץ סלע, establishing that a single pasuk can yield many dinim, but not vice versa.
- The attempt to use רבי יהושע (מוקדה) and רבן גמליאל (מזבח) for אם עלה לא ירד fails because they differ regarding דם and נסכים. The attempt with רבי יוסי הגלילי (מכבשים) and רבי עקיבא (מעולה) fails because, as Rav Adda bar Ahava notes, עולת העוף פסולה בינייהו. The successful case is זריקת דם קדשים בחוץ, where רבי ישמעאל learns from דם יחשב and רבי עקיבא from או זבח that one is חייב כרת; Abaye concludes that even for שחט וזרק בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, since שם תעלה עלותיך ושם תעשה ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות leaves only one azhara and thus no practical dispute, preserving ta’am echad mishnei mikra’ot as inadmissible.
- From ושפטו את העם בכל עת and והיה ביום הנחילו את בניו, the *Gemara* reconciles that day is for techilat din and night is for gmar din in *dinei mamonot*. The *Mishnah* thus does not follow Rabbi Meir, who via ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע makes a hekesh: מה נגעים ביום אף ריבים ביום and מה נגעים שלא בסומין אף ריבים שלא בסומין, and from ribei back to nega’im: מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים, while והובא אל אהרן הכהן או אל אחד teaches that even one kohen may see nega’im, overriding the kal va-chomer to require three.
- A one-eyed judge adjudicated near Rabbi Yohanan, and Rabbi Yohanan said nothing, despite his rule halakhah ke-stam Mishnah and the Niddah stam that a סומא באחת מעיניו is כשר לעדות but not לדין. He relied on a different stam—our *Mishnah* allowing *gmar din* at night—treating judging while partially blind as akin to judging at night, and preferred this stam either because סתמא דרבים עדיף or because it appears in-context לגבי הלכתא דדינא.
- For Rabbi Meir, ושפטו את העם בכל עת includes יום המעונן for viewing nega’im: אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן... ולא בצהרים. For ביום הנחילו את בניו, Rabbah bar Chanina before Rav Nachman explains: ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה, clarified not as affecting who inherits, but as procedural—by day, three visitors to a choleh רצו כותבין רצו עושין דין; by night, כותבין ואין עושין דין, since הוו להו עדים ואין עד נעשה דיין, aligning the pasuk with formal beit din action occurring by day.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions