Shevuos 10
Summary
- The text sets out Rabbi Shimon’s view that the se’ir of Rosh Chodesh atones for טהור שאכל את הטמא while Se’irei Regalim atone for *tumat Mikdash v’kodashav* in the case of אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף, derives this from ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה and the linkage of עון to the tzitz’s *meratzeh* for *tumat basar*, and limits overlaps through the terms עון, אותה, and distinctions between עון העדה and עון הקדשים. It contrasts Rabbi Meir’s position that all Se’irei Musafin share identical atonement via שעיר ושעיר and ו מוסיף על עניין ראשון, resolves the problem of למד מלמד in קדשים by deriving all from common sources and via אלה תעשו לה' במועדיכם (with Rosh Chodesh established as מועד from קרא עלי מועד לשבור בחורי), and affirms that even Rabbi Meir concedes the unique once-a-year, single-kapparah role of the se’ir hanaseh bifnim. It then presents the tiered view cited by Rabbi Shimon ben Yehuda in the name of Rabbi Shimon, explains how the limitations of אחת and אותה apply or do not apply across פנימי and חיצון (via מלבד חטאת הכיפורים and וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה), and concludes with the halacha that תמידים שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים, with Rashi explaining the redemption-and-repurchase mechanism using old and new terumah funds.
- Rabbi Shimon states that Se’irei Regalim are mechaper but Se’irei Roshei Chodashim are not mechaper for *tumat Mikdash v’kodashav*; rather, the se’ir of Rosh Chodesh is mechaper for טהור שאכל את הטמא. Rabbi Elazar in the name of Rabbi Hoshaya derives this from ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, which appears by the se’ir of Rosh Chodesh and is linked by עון-עון to the tzitz: נאמר כאן עון ונאמר להלן עון, מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר. Rashi explains that the tzitz is not *meratzeh* on *tumat haguf* but is *meratzeh* on dam, chelev, or basar of an olah brought in *tumah*, validating the korban so that the owners need not bring another. The text applies that model to Rosh Chodesh: the se’ir is mechaper for the individual who ate kodesh meat that was tamei while he himself was tahor.
- The text rejects equating the se’ir of Rosh Chodesh with the tzitz to make invalid offerings “rise” by noting that עון העדה implies atonement for a people’s sin, not mere validation of a korban. It rejects dual function for the se’ir of Rosh Chodesh by reading עון as a singular limitation: עון אחד הוא נושא ואין נושא שני עונות, and it excludes the tzitz from bearing Rosh Chodesh’s sin via אותה: אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון. Rav Ashi distinguishes the domains through the adjacent terms: עון העדה denotes people (עדה) and limits Rosh Chodesh to sinners, while עון הקדשים denotes problematic kodashim and limits the tzitz to korban status.
- The text derives Se’irei Regalim’s atonement via שעיר ושעיר, aligning them with a kodesh-related category like Rosh Chodesh but not the same target. It excludes covering Rosh Chodesh’s case by אותה—אותה נושא עון ואין אחר נושא עון—and excludes covering the se’ir hanaseh bachutz of Yom Kippur by אחת בשנה—כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה (applied from פנימי to חיצון by היקש). It eliminates cases with יש בידיעה בתחילה ויש בידיעה בסוף as bar korban and assigns יש בידיעה בתחילה ואין בידיעה בסוף to the se’ir hanaseh bifnim (as a protective suspension until awareness). It concludes that Se’irei Regalim are mechaper for אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף in *tumat Mikdash v’kodashav*.
- Rabbi Meir asserts that all Se’irei Musafin (excluding the se’ir hanaseh bifnim) share the same atonement profile across אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף, אין בידיעה בתחילה ויש בידיעה בסוף, and טהור שאכל את הטמא. Rabbi Chama bar Rabbi Chanina grounds this in שעיר ושעיר and ו מוסיף על עניין ראשון, with the derivations structured so that all learn from common anchors rather than למד מלמד, thereby avoiding the limitation in קדשים that אין למידין למד מלמד. The text includes Shavuot and Yom Kippur, which lack “ושעיר,” through אלא אמר רב יונה אמר קרא אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולם זה לזה. The text establishes that Rosh Chodesh is also a מועד by Abaye’s קרא עלי מועד לשבור בחורי, and it states that melacha is permitted on Rosh Chodesh while noting practices: Megillah 22b’s four aliyot because אין בו ביטול מלאכה; Tosafot that abstention from melacha is optional behavior; the Tur that women refrain from melacha and men do not; the Yerushalmi validating the women’s minhag and discouraging men from unnecessary work; the midrashic reward that women received Rosh Chodesh for not donating jewelry to the egel; the Tur (in the name of the Pesikta) that budgets exclude expenditures for Shabbat, Yamim Tovim, Roshei Chodashim, and Chol HaMoed; the Beit Yosef’s rejection of a formal סעודת ראש חודש; the Aruch HaShulchan that the minhag is not to have a formal seudah; and the Mishnah Berurah’s suggestion to eat something extra.
- Rabbi Yochanan states that even Rabbi Meir agrees the se’ir hanaseh bifnim neither atones their atonement nor do they atone its atonement, because אחת בשנה limits that kapparah to once a year and to a single category. A baraita confirms that Se’irei Regalim, Se’irei Roshei Chodashim, and the se’ir hanaseh bachutz are mechaper for על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף, על שאין בידיעה בתחילה אבל יש בידיעה בסוף, and על טהור שאכל את הטמא according to Rabbi Meir, while the se’ir hanaseh bifnim and its kapparah are excluded from that list.
- Rabbi Shimon ben Yehuda in the name of Rabbi Shimon states that Se’irei Roshei Chodashim are mechaper for טהור שאכל טמא; Se’irei Regalim add atonement for אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף; and the se’ir hanaseh bachutz of Yom Kippur further adds אין בידיעה בתחילה אבל יש בידיעה בסוף. The text explains that Rosh Chodesh does not cover Regalim due to עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עוונות, while this view does not accept אותה as an excluding mi’ut against Regalim covering Rosh Chodesh’s case. The text states that Regalim do not cover Yom Kippur because of אחת בשנה—כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה—and it applies אחת to פנימי (where it appears) and to חיצון via מלבד חטאת הכיפורים and היקש חיצון לפנימי. The text interprets וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה to mean that the קרנותיו of the מזבח הפנימי effect only one kapparah, whereas the חיצון can, in this view, effect even two kapparot.
- Rabbi Yochanan is cited that תמידים שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים, permitting redemption of public tamid-offerings while unblemished. Rashi explains that they are transferred onto חולין money, the funds go to מותר תרומה ישנה (e.g., פחים ציפוי לבית קדשי הקדשים as in Shekalim), and then the now-chullin animals are repurchased with new terumah funds to be offered in the current year, distinguishing public offerings from private, which cannot be redeemed without a מום.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions