Zevachim Daf 07 - Six Statements of Rava
Summary
- The speaker opens with dedications, program notes, and the daf location, then presents a sugya on לב בית דין מתנה עליהן and whether Rabbi Shimon accepts that mechanism to delay the חלות of a *hafrashah*, using a case of תמידים שלא הוצרכו לציבור to show Rabbi Shimon rejects it and probing consequences for whether a *se’ir* can be מכפר after *hafrashah*. The analysis moves to a question about two שעירי עצרת whose דם is received in separate cups and whether kapparah can reach טומאה occurring between זריקות, leaving the earlier issue unresolved. The shiur then records a machloket about a *korban todah* shechted for another’s *todah*, and presents six statements of Rava centered on *she-lo lishmah* and *shinui ba’alim*, including derivations and a principle that an *olah* functions as a doron after teshuva. It addresses whether failure in a מצות עשה creates a halachic “rasha” and distinguishes standards for פסולי עדות. It concludes with sources that פסח שלא לשמה and בשינוי בעלים is פסול, the role of “הוא,” the hekesh from “זאת התורה,” and reserves “חטאת שלא לשמה” for the next daf.
- The shiur is sponsored by Dr. David Lozner in honor of his wife and children and לעילוי נשמת his mother, גולדה בת שמחה, עליה השלום, נשמה שתהא עליה. It is sponsored by מאטיס קליידמן לזכר נשמת גולדה בת יעקב לייב, Goldie Kleidman, whose יארצייט is ערב יום כיפור, נשמה שתהא עליה. It is also sponsored by the Virtual *halacha* program with שיעורים by Rav Ami Marzel shlit"a under the guidance of Rav Avigdor Nebenzahl shlit"a, which after Sukkot begins הלכות שבת and הלכות נדה.
- The shiur sets the daf as Zevachim 7, continuing from ו:ב at אמר ליה יוסף בריה דרב שמואל לרב פפא, and frames the core issue as whether לב בית דין מתנה עליהן can delay the חלות of a *hafrashah* so that the second *se’ir* would be considered *huprash* only when brought. It states that the Gemara seeks to test if Rabbi Shimon truly accepts such a tenai and to establish whether an *olah* is מכפר for מצוות עשה that occur after *hafrashah*.
- The shiur cites Rav Idi bar Avin in the name of Rav Amram in the name of Rav Yitzchak in the name of Rabbi Yochanan that תמידים שלא הוצרכו לציבור, לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים and לדברי חכמים נפדין תמימים. It explains that Rabbi Yochanan reads this as Rabbi Shimon denying לב בית דין מתנה עליהן, fixing full קדושה on the extra Tamid animals so they must be brought as עולת נדבת ציבור לקיץ המזבח, while the Chachamim apply לב בית דין מתנה עליהן to limit them to קדושת דמים allowing *pediya*. It concludes that according to this reading, one cannot attribute delayed חלות of the second *se’ir* to לב בית דין מתנה עליהן.
- The shiur presents Abaye’s transmission that Rabbi Yirmiyah asks Rabbi Zeira about שעירי עצרת שקיבל דמן בשתי כוסות ונזרק דמו של ראשון, seeking the function of the second זריקה, and records Rabbi Zeira’s answer על טומאה שבין זריקה של זה לזה. It notes that this implies kapparah can reach events after *shechitah*, but the Gemara resolves that Rabbi Yirmiyah may be speaking אם תמצי לומר, leaving open whether kapparah reaches עשה אחר *hafrashah*. It states that the question of an *olah* being מכפר for עשה after *hafrashah* remains without a clear resolution here.
- The shiur presents a machloket אמוראים about תודה ששחטה לשם תודת חבירו regarding validity. It states a derivation “to teach me that even though a תודה is called a שלמים, but a שלמים is not called a תודה,” concluding that if one performs *shechitah* of שלמים לשם one’s own *korban todah*, it is פסול.
- Rava states that a *chatat* ששחטה לשם *chatat* for a different חיוב is כשר, but לשם *olah* is פסול as a שינוי קודש, derived from ושחט אותה לחטאת requiring only *lishmah* for the category of *chatat*. Rava states that a *chatat* ששחטה על מי שמחוייב *chatat* is פסול as שינוי בעלים from וכיפר עליו—עליו ולא על חבירו דומיא דידיה—whereas על מי שמחוייב *olah* is כשר. Rava states that a *chatat* ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום is פסול because אין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה and a *chatat* מכפרת על חייבי עשה מקל וחומר, and reconciles this with his prior rule by distinguishing מכיבה לא מכפר מכופיה מכפרה, making someone who has not designated an *olah* a בר כפרה of the *chatat* while one already מחוייב *olah* is not in this פרשה; the shiur cites the Chafetz Chaim in ליקוטי הלכות that כפרה מכופיה is not גמורה and one must still bring an *olah* for עבירות of עשה. Rava states that an *olah* ששחטה שלא לשמה requires זריקת דם לשמה, proving from מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת להשם אלוהיך נדבה and from סברא “מי שאכל שום וריחו נודף,” while noting Tosafot’s handling that the פסוק in Rosh Hashanah addresses בל תאחר pre-*shechitah* and here follows פשוטו about a נדר turned נדבה through *shechitah* שלא *lishmah*. Rava states that an *olah* הבאה לאחר מיתה ששחטה בשינוי קודש is פסולה, but בשינוי בעלים is כשרה דאין בעלים לאחר מיתה; Rav Pinchas beria d’Rav Ami says יש בעלים לאחר מיתה, and when Rav Ashi queries the extent, he answers דווקא קאמינא, obligating the יורשים to bring another if necessary. Rava states that an *olah* דורון היא, since אי דלא עבד תשובה, *zevach reshaim to’eivah*, and אי דאיכא תשובה, עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, so the *olah* functions as a gift after reconciliation; the shiur cites a ברייתא where Rabbi Shimon says חטאת למה באה—לכפר—and explains the סדר חטאת לפני *olah* דרך משל לפרקליט ואחריו דורון.
- The shiur notes that while the pasuk labels an unrepentant offering *zevach reshaim to’eivah*, פסולי עדות require רשע in a לא תעשה, as derived from והיה אם בן הכות הרשע, and states that אחרונים distinguish that ביטול מצות עשה creates a רשע מדברי קבלה but not מדאורייתא; Hagaot Baruch Ta’am on Turei Even applies this to reconcile the categories.
- The shiur states פסח מנלן from שמור את חדש האביב ועשית פסח שיהיו כל עשיותיך לשם פסח for שינוי קודש and from ואמרתם זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח with אי אינו ענין to assign one to שינוי בעלים. It states that לעכב is derived via וזבחת פסח לה' אלהיך, but Rav Safra assigns that pasuk to Rav Nachman’s לימוד on מותר פסח—שקרב שלמים—from “וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר,” since בקר cannot be for Pesach and thus indicates שלמים, forcing a different route for לעכב.
- Rav Safra states that שמור את חודש האביב establishes לשמה למצוה for שינוי קודש and ואמרתם זבח פסח for שינוי בעלים, and that הוא makes both לעכב, and one may extend to all עבודות by הוא וגלי גלי. Rav Ashi rejects הוא וגלי גלי and derives שאר עבודות from the hekesh of זאת התורה לעולה ולמנחה with the ברייתא דרשן ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח, equating Pesach to *shelamim*: מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן למצוה, אף פסח כן—but for Pesach it is לעכב—and equating all עבודות of Pesach to *shelamim* so that מעכב applies across זביחה and שאר עבודות.
- The shiur assigns הוא by Pesach as a מגלה that Pesach שלא *lishmah* is פסול, while by *asham* הוא appears only after הקטרת אמורין, and והוא עצמו בלא הקטרת אימורין כשר, so הקטרה שלא *lishmah* cannot פסול *asham*; a ברייתא states נאמר בפסח הוא בשחיטה לעכב, whereas by *asham* “הוא” does not create פסול for *she-lo lishmah* in הקטרה.
- The shiur closes by noting that the source for חטאת שלא לשמה being פסול follows on the next daf.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions