Zevachim 120
Summary
- This daf concludes Zevachim with a sustained focus on distinctions between a *bamat yachid* and a *bamat tzibbur*, the scope of practices unique to a *bamah gedolah*, and sources for exemptions on a *bamah ketanah*. It establishes that רחיצת ידים ורגלים is a din in the *mizbeach* from "ובקרבתם אל המזבח ירחצו," probes whether a פסוק is still needed given that a non-washed *kohen* is like a *zar* who is nevertheless valid on a *bamah*, and offers two frameworks: תורת הקודש’s two-din model of קידוש ידים ורגלים, and the חקירה whether היתר *zar* בבמה is license or status-elevation. It records two לישנות of רמי בר חמא about whether קדשי *bamat ketanah* offered on a *bamah gedolah* acquire דיני *mechitzah*, sets them against רבי אלעזר’s principle of *kaltuha mechitzot*, and leaves several related cases as תיקו. It presents a מחלוקת רב ושמואל on שחיטת לילה בבמת יחיד with an exegetical basis, raises the תורת הקודש challenge from דם נפסל בשקיעת החמה and the ensuing אחרונים’s חקירה, debates הפשט וניתוח for עולת *bamat yachid* in light of רבי יוסי הגלילי and a ברייתא of differences/commonalities between *bamah gedolah* and *bamah ketanah*, explores סמיכה, שחיטה, and מליקה on a *bamah*, clarifies which טומאה is שווה בזה ובזה, and derives זְמַן on a *bamah ketanah* from a special פסוק.
- The daf notes that the last פרק contains one long Mishnah in the old print style and that its end lists differences between *bamat yachid* and *bamat tzibbur*. It enumerates סמיכה, *shechitat tzafon*, *matan saviv*, *tenufah*, *hagashah*, whether there is a *minchah* on a *bamah*, *kiyor*, בגדי שרת, כלי שרת, *reach nichoach*, *mechitzah l’damim*, and רחיצת ידים ורגלים, and provides sources that these obligations are limited to a *bamah gedolah* and not a *bamah ketanah*. It states that רחיצת ידים is learned from "ובקרבתם אל המזבח ירחצו," making it a דין in *mizbeach* and thus excluding a *bamah ketanah*.
- The אחרונים ask why a דרשה is needed to exclude קידוש ידים ורגלים on a *bamah* if a non-washed *kohen* is like a *zar* and a *zar* is כשר בבמה. תורת הקודש (חלק א סימן נ"ג) suggests two dinim in קידוש ידים ורגלים: one מצד הַעוֹבֵד to be מכשיר and מקדש the person, and one מצד עבודת הקרבן requiring the עבודה be performed by someone who washed, so a פסוק is needed to negate the עבודה-side obligation on a *bamah*. An alternative approach hinges on the חקירה whether היתר *zar* בבמה is a permissive rule for a *zar* or a status-elevation that grants non-כהנים a form of כהונה on a *bamah*, yielding a נפקא מינה about whether נשים can perform עבודה and whether “newly minted” כהנים at a *bamah* would need קידוש ידים ורגלים absent a פסוק.
- אמר רמי בר חמא, in one לשון, limits the absence of דין *mechitzah* (*chut ha-sikra*) to קדשי *bamah ketanah* brought on a *bamah ketanah*, but if קדשי *bamah ketanah* are offered on a *bamah gedolah* then יש מחיצה. A cited teaching about חזה ושוק and תרומת לחמי תודה being נוהגין בקדשי *bamah gedolah* and not בקדשי *bamah ketanah* is emended to read נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה, shifting from consecration-status to place-of-offering. In an איכא דאמרי, רמי בר חמא states the opposite: only קדשי *bamah gedolah* offered on a *bamah gedolah* have דין *mechitzah*, but קדשי *bamah ketanah* retain their *bamah ketanah* status even if offered on a *bamah gedolah*, and the same emendation removes proof pressure either way.
- רבי אלעזר says עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה מחיצות לכל דבר, implying absorption by the inner *mechitzot* grants full *bamah gedolah* status; according to our גירסא this contradicts only the second לשון of רמי בר חמא. רש״י (as cited from the top of קכ"ח ע״א) reads שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ and infers that even קדשים שנשחטו בבמה קטנה that are הקריבן בגדולה acquire all דיני *bamah gedolah*. רבי זירא asks whether an עולת *bamat yachid* that is brought בפנים and then returned לחוץ keeps the *kaltuha mechitzot* effect or reverts, with רש״י reading the case as לאחר שחיטה and תוספות as מכחיים; חזון איש notes the ספק exists only where no עבודה was done בפנים, since any עבודה there would fix full status. A comparison to רבה ורב יוסף’s מחלוקת about קדשי קדשים ששחטן בדרום (מועלין בהן; עלו מהו שירדו—רבה אמר ירדו, רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו) is rejected as non-determinative because a *mizbeach* may be מקדש only מה דחזי while *mechitzot* might be קולטות אף דלא חזי, or because שחיטה בדרום remains within one מקום whereas *bamah* versus *Mikdash* are שני מקומות; the question remains תיקו. רבי ינאי raises אברי עולת *bamat yachid* שעלו למזבח וירדו היכא דמשלה בהן האור, and the status is left תיקו.
- רב ושמואל argue whether שחיטת לילה בבמת יחיד is כשרה or פסולה, and they resolve רבי אלעזר’s tension between "ויגידו לשאול... היום" and "ויגישו כל העם... הלילה וישחטו שם" either as כאן בחולין כאן בקדשים or כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במה קטנה. תורת הקודש asks how שחיטה בלילה can help on a *bamah ketanah* if דם becomes פסול at שקיעה from "ביום הקריבו את זבחו יאכל," and proposes a חקירה whether the פסול is a דין לינה בגוף הדם or an exigency that זריקה and שחיטה be on the same day, arguing for the latter so that night-שחיטה does not itself invalidate the דם. The אחרונים note that רש״י, תוספות, and ריטב״א imply a real פסול לינה בגוף הדם (e.g., רש״י פסחים פ״ב ד״ה לן דמה; תוספות מעילה ח׳ ד״ה ובלינה), leaving a צריך עיון how night-שחיטה could function. The ראשונים further ask why a special דין of דם נפסל בשקיעת החמה is needed if עבודות are פסול בלילה from *beyom tzivto* and delay to morning yields לינה, and multiple answers are recorded in the ביאורי הדף.
- רב says עולת *bamat yachid* אינה טעונה הפשט וניתוח, and רבי יוחנן says טעונה הפשט וניתוח, both reading רבי יוסי הגלילי who limits הפשט וניתוח to מאהל מועד ואילך either as a chronological rule across all venues or as a דין unique to a *bamah gedolah*. A ברייתא supports רבי יוחנן by listing: בבמה גדולה יש קרן, כבש, יסוד, וריבוע, ובבמה קטנה אין; בבמה גדולה יש כיור וכנו, ובבמה קטנה אין; בבמה גדולה יש חזה ושוק, ובבמה קטנה אין; ובשתיהן יש שחיטה, הפשט וניתוח, דם שמתיר ומפגל, ומומין וזמן. תוספות (דף ל״ב) derive that לפני ה׳ said by שחיטת העולה applies to סמיכה, while רש״י had framed סמיכה as tethered to תכף לסמיכה שחיטה; the שפת אמת answers that שחיטה on a *bamah ketanah* may be a שחיטה of מאכל rather than an עבודת קרבן. The מקדש דוד asserts that יש עופות בבמה implies דין מליקה, indicating a true עבודת-קרבן שחיטה on a *bamah ketanah*, while others argue מליקה is a דין במקדש and thus absent on a *bamah*. The משנה למלך (from רש״י), רמב״ם בפירוש המשניות, and תוספות (כח:ב) respectively identify the טומאה that is שווה בזה ובזה as: איסור אכילת קדשים בטומאה, פסול טמא לעבודה, or איסור אכילת בשר קדש שנטמא.
- A ברייתא derives לעשות זמן בבמה קטנה כבמה גדולה from the linkage "לן ישרף ויוצא ישרף," with an a fortiori from עופות failing because זר אינו כשר בעופות while זר כשר בבמה קטנה. It concludes that "וזאת תורת זבח השלמים" teaches explicitly that זמן is פוסל on a *bamah ketanah* like on a *bamah gedolah*. The daf closes by noting the transition to מסכת מנחות.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions