Menachos 10
Summary
- The text learns מנחות דף י starting from מנחות ט עמוד ב at קמץ בשמאל and frames the sugya as a broad inquiry into when Torah wording requires ימין versus when שמאל can work, beginning with the Mishnah’s ruling that קמיצה בשמאל is פסול. It derives the requirement of right-handed service from repeated appearances of שמאלית in the מצורע section and from linked דרשות that extend מצורע to קמיצה, חליצה, and רציעה, and it tests what Torah “markers” (כף, יד, אצבע, כהונה) suffice to force ימין. It also explains why the Torah needs both “על דם האשם” and “על מקום דם האשם,” and it concludes with a special need to force ימין for the קומץ of מנחת חוטא because of a הוה אמינא tied to רבי שמעון’s view of “לא יהא קרבנו מהודר.”
- The Gemara asks מנא הני מילי that קמץ בשמאל is פסול. רבי זירא derives from “ומלא כפו ממנה” that an unstated כף means ימין, because the Torah explicitly says “כף הכהן השמאלית” by the מצורע oil, teaching that only when left is intended does it say שמאלית, and otherwise כף is ימין.
- קרן אורה asks why the Torah must say the oil goes into the כהן’s left palm if later application uses the right finger and would practically demand the oil be held in the left. קרן אורה answers that there is a הוה אמינא that the oil could be held in another כהן’s right palm, so the Torah must specify כף השמאלית.
- The Gemara challenges that the word שמאלית might be needed לגופיה, and answers that additional occurrences of שמאלית allow derashah beyond its local need. The Gemara raises the possibility of אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות and also the counter-possibility of modeling permissibility of שמאל elsewhere, and it resolves by stating ארבעה שמאלית כתיבי, תרי בעני ותרי בעשיר.
- חק נתן infers from the Gemara’s question that אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות can be invoked even when other derashot are available, and he contrasts this with what הליכות עולם in שער רביעי פרק ד implies about reserving that rule for cases where nothing else remains to exclude. חק נתן resolves that the preference is to keep derashot within the same פרשה rather than exporting words to other topics, since the repeated שמאלית words are all within פרשת מצורע while the לימוד for קמיצה would be outside.
- רבי ירמיה asks why “על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית” is written with repeated “בוהן,” and the Gemara answers חדא להכשיר צדדים וחדא לפסול צידי צדדים. רש״י and תוספות explain that רבי ירמיה’s question fits the method of deriving meaning from doubled phrases throughout the מצורע section, and an additional framing is that if כף/יד already imply ימין then “ידו הימנית” seems redundant.
- The Gemara says both פסוקים are necessary: if only “על דם האשם” were written, one would think oil is placed only when blood is still present and not after it was wiped; therefore “על מקום” teaches placement even after cleaning. If only “על מקום” were written, one would think the blood must be removed lest it be a חציצה, so “על דם האשם” teaches that placing oil directly on the blood is valid.
- שיטה מקובצת asks why the Torah needs either phrase, since omitting both would seemingly avoid the mistaken inferences. שיטה מקובצת answers that even without “על מקום,” one might assume מסברא that blood is a חציצה, so “על דם” is needed to allow placement over blood, and once that is established, “על מקום” is also needed to allow placement after wiping.
- Rבא asks why the Torah repeats right-sided placement for oil when oil is placed where the blood was and the blood already specified ימין. Rבא answers that these “ימנית” terms generate cross-parsha לימודים: יד יד לקמיצה, רגל רגל לחליצה, and אוזן אוזן לרציעה, making the right-sided wording in מצורע a source for those other דין.
- After using “יד יד לקמיצה,” the Gemara asks why the multiple שמאלית statements are needed. רב שישא בריה דרב אידי says they come לפסול ימין דכהן מצורע so that one not infer that where שמאל is permitted ימין is surely permitted, and the Torah instead requires specifically the left palm for holding the oil.
- The Gemara invokes דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. The repeated מצורע unit (עני versus עשיר) appears again because the Torah needs to restate shared elements for the sake of the new elements and specific derivations.
- The text notes a general preference for ימין in mitzvot and contrasts it with תפילין where a lefty places on the opposite arm, while other mitzvot remain less explicit in the Gemara and are treated by later works. The text cites תשובות בצלאל החכמה חלק ה׳ סימן ל״ו, which explains ימין both as the stronger/more precise hand for acts and as a broader symbolic “שולטת בכל המצוות” idea drawn from ילקוט שמעוני in תהילים, and it applies this to the question of a left-handed bride’s hand in placing the ring, including the reported practice of asking the bride under the חופה which hand she uses.
- רבה בר בר חנה בשם ריש לקיש states that any מקום שנאמר אצבע וכהונה requires ימין, and the Gemara initially assumes both are required. Rבא responds that או אצבע או כהונה suffices, but the Gemara challenges from הולכת אברים לכבש, where כהונה is written yet the כהן carries the right hind leg in his left hand, and it answers that the “either marker suffices” rule applies only בדבר המעכב כפרה, while הולכה is not מעכב.
- The Gemara challenges from קבלת הדם, which is מעכב כפרה and written with כהונה, yet the Mishnah has a dispute where רבי שמעון מכשיר קיבל בשמאל. The Gemara attributes to רבי שמעון a stricter standard and then tests it against a ברייתא that says רבי שמעון treats יד and אצבע as inherently ימין, resolving that for רבי שמעון אצבע does not need כהונה, but כהונה does need אצבע, and “כהן” can add a requirement of בכהונו, meaning בבגדי כהונה per רש״י, with חכמת שלמה questioning the need for a separate source given other sugyot about מחוסר בגדים.
- The Gemara notes that זריקה is written with כהונה but not אצבע, and the Mishnah invalidates זרק בשמאל without recording a רבי שמעון dispute, yet אביי says רבי שמעון פליג בברייתא and is מכשיר even זרק בשמאל. The sugya uses this to sharpen how much weight the word כהונה carries as an indicator of ימין across different תנאים.
- The Gemara asks why Rבא’s יד-יד לימוד for קמיצה is needed if כהונה already implies ימין, and it answers חד לקומץ וחד לקידוש קומץ. The text then explains that for רבי שמעון, who may not require קידוש קומץ or may allow it even בשמאל, the יד-יד לימוד would still need a distinct role.
- The text brings רבי יהודה בריה דרבי חייא explaining רבי שמעון from “קדש קדשים היא כחטאת וכאשם,” allowing a bifurcation where עבודה ביד is בימין like חטאת, while עבודה בכלי can be בשמאל like אשם. The Gemara concludes that יד-יד is needed specifically for קומץ דמנחת חוטא because one might think, given רבי שמעון’s idea of לא יהא קרבנו מהודר and the lack of שמן ולבונה, that even a “less refined” act like קמיצה בשמאל could be acceptable, and it rejects that by requiring ימין.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions