Menachos 8
Summary
- A shiur on Menachos 8a–8b continues the question of whether an item can become sanctified *le-chatza’in* in a *kli sharet*, contrasting רבי אלעזר’s stance on blood with his stance on the כהן גדול’s daily חביתין, and then clarifies when comparisons are made between types of offerings and procedures. The *Gemara* limits and refines rules of deriving laws across categories, introduces the role of intent (*da’ato lehosif*) in partial designation, and records a broader dispute about whether flour, oil, and frankincense can become sanctified independently. It also addresses where *kemitzah* may be performed, and explains רבי יוחנן’s principle of “שלא יהא טפל חמור מן העיקר” for *avodah* while distinguishing it from the laws of eating קדשים in the היכל. The sponsor is stated: לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה נשמה should have an עליה.
- A question is raised whether רבי אלעזר really holds that something cannot be *mekudash* by halves, since he rules by blood that it must all be in one *kli sharet*. A dispute is stated about חביתי כהן גדול: רבי יוחנן rules אינו קדוש לחצאין, while רבי אלעזר rules מתוך שקרב לחצאין קדוש לחצאין. The *Gemara* asks why רבי אלעזר’s rule by blood is not applied to חביתין and answers that מנחה ממנחה ילף, מנחה מדם לא ילף.
- A ברייתא about לחם הפנים and בזיכין distinguishes between bread breaking before removal versus after removal, and רבי אלעזר interprets “לא פרקה” as “כיון שהגיע זמן להיפרק” even without physical removal. A challenge is raised that this should be like a מנחה שחסר קודם קמיצה, but the *Gemara* answers that the קומץ of a מנחה is not defined in advance, while the בזיכין are a defined “קומץ,” so reaching the time of removal is treated as removal. Another challenge compares it to שיריים שחסר בין קמיצה להקטרה, and the *Gemara* resolves it by stating that this דין is disputed and רבי אלעזר holds like the opinion that מקטיר קומץ עליהן.
- רב אחא explains רבי יוחנן from “מנחה מחציתה,” teaching הביא מנחה ואחר כך יחציהו. A ברייתא states חביתי כהן גדול לא היו באות חצאין אלא מביא עשרון שלם ויחציהו, and another ברייתא derives “מחציתה בבקר” to mean מחצה משלם הוא מביא. The *Gemara* answers that this is למצוה, while בדיעבד sanctifying in halves can still work, and רב אשי answers that “חוקה” is needed to require להביא שלם מביתו rather than to invalidate קדושה לחצאין.
- A further question asks whether רבי יוחנן really allows partial sanctification, since in the case of הפרש חצי עשרון ודעתו להוסיף, רב says אינה קדושה while רבי יוחנן says קדושה. The *Gemara* answers that דעתו להוסיף שאני, bringing a teaching from “מלאים” that fullness is required when there is no intention to add, but when there is intention to add, ראשון ראשון קדוש.
- The *Gemara* asks what רב holds regarding חביתין, and concludes that רב must hold like רבי יוחנן that one cannot be *mekudash le-chatza’in*, because רב does derive laws across offerings. רב states that a מנחה becomes קדושה even without שמן, since לחם הפנים has no oil, and even without לבונה, since מנחת נסכים has no frankincense, and even without both, since מנחת חוטא has neither, showing that sanctification can occur despite missing typical components.
- רב adds that שמן and לבונה each can become קדוש without the other, since שמן is found independently in לוג שמן של מצורע and לבונה is found independently in לבונה הבאה בבזיכין. רב חנינא argues the opposite, that neither becomes קדוש without the other. The *Gemara* asks why the עשרון vessel was anointed if flour alone cannot be sanctified, and answers that it is for מנחת חוטא, and it asks why the לוג was anointed and answers that it is for לוג שמן של מצורע.
- The משנה teaches כלי הלח מקדשין את הלח and מידות היבש מקדשות את היבש, while כלי הלח do not sanctify dry and dry measures do not sanctify wet. שמואל explains that the limitation applies to measuring vessels, but מזרקות sanctify even dry, deriving from “שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה” as referring to מזרקות ובזיכין. A challenge claims מנחה is moist, and the answer says the verse is needed for the dry parts within it, and alternatively that מנחה לגבי דם כיבש דמיא.
- רבי אלעזר rules מנחה שקמצה בהיכל כשרה, since סילוק בזיכין is done in the היכל. רב ירמיה challenges from “וקמץ משם,” interpreting it as requiring a place where a זר may stand, and בן בתירא uses it to require redoing *kemitzah* with the right hand if done with the left. The answer explains that the verse validates all of the עזרה for *kemitzah* and prevents an inference that *kemitzah* must be done specifically at the location of הגשה at the קרן דרומית מערבית.
- רבי יוחנן rules שלמים ששחטן בהיכל כשרים from “ושחטו פתח אהל מועד” with the principle שלא יהא טפל חמור מן העיקר, treating the עזרה as the טפל and the היכל as the עיקר. A ברייתא of רבי יהודה בן בתירא derives that in danger, כהנים may enter the היכל and eat קדשי קדשים ושירי מנחות from “בקדש הקדשים תאכלנו,” and the *Gemara* asks why this verse is needed if the “טפל ועיקר” principle applies. The answer distinguishes that the principle is applied to עבודה דאדם עביד מקמי רבה, but אכילה שאין אדם אוכל מקמי רבה, so eating in the היכל requires a special פסוק even if slaughter in the היכל can be validated by the “טפל ועיקר” reasoning.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions