Menachos Daf 09 - Mincha She'chasra
Summary
- The shiur resumes on מנחות דף ט' from גופא on דף ח' עמוד ב' and lays out several halachic disputes and derivations about where avodah may be performed and when a מנחה becomes invalid. It presents רבי יוחנן’s ruling that שלמים שחטן בהיכל are כשרים בדיעבד, distinguishes between the logic for permitting עבודה in a holier place versus אכילה, and then records multiple מחלוקות between רבי יוחנן and ריש לקיש about בלילה done outside the עזרה and about a מנחה or its שיריים becoming חסר at different stages. It then explains why two פסוקים are needed to address פסול חסר, concludes that even when הקטרה proceeds the remaining שיריים may be אסורים באכילה, and sets up the final issue of why קמיצה must be done with the right hand.
- The shiur opens with the intention to continue from דף ח' עמוד ב' at גופא due to the prior day’s interruption and includes thanks to Elisha Graff and Michal Gevirtz for delivering shiurim during the speaker’s absence. The sponsorship is credited to Dr. David Lander in honor of his wife and children ולעילוי נשמת his mother גולדה בת שמחה עליה השלום, to שמואל בולקא in memory of שמעון משה בן דן צבי אריה נשמתו שתהא צרורה בצרור החיים, and to the Gross family לזכר נשמת חנה לאה בת משה צבי, רב משה יהודה בן רב נחום, חיה לאה בת נפתלי הרצקא, and צבי מנחם בן שמעיה נשמתו שתהא צרורה בצרור החיים.
- Rabbi Yoḥanan states that שלמים ששחטן בהיכל כשרים, and מנחת חינוך extends this to קדש הקדשים as well because the מקום is more קדוש than the ordinary place of שחיטה. The עולת שלמה says the act is prohibited לכתחילה because entry to the היכל שלא לצורך incurs מלקות, since שחיטת שלמים can be done in the עזרה, but the קרבן remains כשר בדיעבד. Rabbi Yoḥanan derives this from ושחטו פתח אהל מועד and applies the principle לא יהא טפל חמור מן העיקר so that if the area adjacent to the אהל מועד is valid, the אהל מועד itself is valid.
- A ברייתא of רבי יהודה בן בתירה about עובדי כוכבים encircling the עזרה requires a פסוק, בקדש הקדשים תאכלנו, to permit כהנים to enter the היכל and eat קדש הקדשים and שירי מנחות, which challenges the universal use of לא יהא טפל חמור מן העיקר. The Gemara answers that the logic applies to עבודה such as שחיטה because אדם עביד עבודה במקום רבו, while it does not apply to אכילה because אין אדם אוכל במקום רבו, so אכילה in a holier place needs an explicit פסוק.
- A dispute is stated about בללו חוץ לחומת העזרה, with רבי יוחנן ruling פסולה and ריש לקיש ruling כשרה. The explanation frames ריש לקיש as treating בלילה done outside as though it never occurred, relying on the rule כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, while still conceding that לכתחילה בלילה should be done in the עזרה due to its connection to קידוש כלי. Tosafot infer that mere יציאה of the מנחה after קידוש כלי is not necessarily the issue here, while Rashi elsewhere holds that יציאה after קידוש בכלי is פסול, and later explanations attempt to reconcile how בלילה outside can be discussed without triggering פסול יוצא.
- Reish Lakish supports כשרות from the סדר הפסוקים, where ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה precedes והביא אל בני אהרן הכהנים וקמץ, teaching that מקמיצה ואילך מצות כהונה and that יציקה ובלילה כשרים בזר, and he infers that what does not require כהונה does not require פנים. Rabbi Yoḥanan argues that since it is עשייתה בכלי, it still requires פנים even if כהונה is not required. A ברייתא supports רבי יוחנן by stating בללה זר כשרה and חוץ לחומת עזרה פסולה.
- A first חסר-dispute is stated: מנחה שחסרה קודם קמיצה, where רבי יוחנן rules יביא מתוך ביתו וימלאנה and ריש לקיש rules לא יביא מתוך ביתו וימלאנה. Rabbi Yoḥanan explains that קמיצה קבעה, so before קמיצה the contents are not fixed and can be replenished, while ריש לקיש holds קדושת כלי קבעה and treats the sanctification in the כלי as fixing the מנחה so that replacement is barred.
- Rabbi Yoḥanan challenges rish Lakish from a משנה in נגעים about the לוג שמן of a מצורע that became קדוש בכלי and then חסר, where before יציקה the rule is ימלאנו, and the Gemara records תיובתא against ריש לקיש. Tosafot express surprise that rish Lakish could be challenged by a מפורש משנה and suggest that סדר טהרות was not שגור בפי כל האמוראים, while later explanations suggest distinctions between מנחה חסר and לוג שמן של מצורע or argue that the משנה is not an absolute proof because further קשיות appear later.
- A second חסר-dispute is stated: שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, where רבי יוחנן says מקטיר קומץ עליהן and ריש לקיש says אין מקטירין קומץ עליהן. The Gemara places the dispute within רבי יהושע, since within רבי אליעזר there is no dispute because נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה still allows the קומץ to be offered, while רבי יהושע would ordinarily invalidate when the relevant remainder is entirely gone. Rabbi Yoḥanan limits רבי יהושע’s פסול to a case where nothing remains and permits proceeding when a כזית remains, citing a ברייתא in which רבי יהושע allows זריקת הדם when כזית בשר or כזית חלב remains and disallows it when only half-measures remain.
- The phrase ובמנחה אע"פ שכולה קיימת לא יזרוק is explained by רב פפא as referring to מנחת נסכים, teaching that even if the מנחה remains intact it does not substitute for missing בשר of the accompanying זבח for purposes of זריקת הדם. Reish Lakish distinguishes מנחה from זבחים by deriving a strict requirement from והרים הכהן מן המנחה, reading it as requiring the full מנחה to exist for הקטרה, while Rabbi Yoḥanan reads מן המנחה as permitting taking from a מנחה that was once whole even if it later became חסר.
- Rabbi Yoḥanan challenges rish Lakish from a ברייתא about לחם הפנים where, if the loaves break after the time of removal, the לחם is פסול but one still is מקטיר the בזיכין, and רבי אלעזר interprets the time threshold as כיוון שהגיע זמנו לפרק אף על פי שלא פירק. Reish Lakish attributes the ruling to רבי אליעזר, but Rabbi Yoḥanan argues that if it were רבי אליעזר the text would have taught an even greater חידוש such as נשרף or אבד, and the Gemara records that ריש לקיש is silent. The Gemara asks why rish Lakish did not respond that לחם הפנים is a ציבור-offering and could be treated more leniently, and רב אדא בר אהבה counters that חיסרון is treated like בעל מום and אין בעל מום בציבור. A further exchange suggests that the original dispute itself may have involved מנחת העומר דציבור, preserving the relevance of the לחם הפנים proof.
- Two sources are brought for invalidating a חסר מנחה, one stating that סולת or שמן missing even a small amount is פסולה and another deriving from והנותרת מן המנחה a limitation that excludes a חסרה, including cases of חסר in the קומץ or where no לבונה is offered. The Gemara asks why two פסוקים are needed and rejects the claim that they serve to refute רבי יוחנן in both חסר-before-קמיצה and חסר-in-שיריים-between-kמיצה-and-הקטרה. The Gemara instead assigns one פסוק to require completion when the מנחה became חסר קודם קמיצה so that if one does not fill it, it remains פסול, and assigns the other to teach that even if one is מקטיר the קומץ when שיריים became חסר, those שיריים are אסורים באכילה.
- The question of whether, according to the view that permits הקטרה after partial חסר of שיריים, the remaining שיריים are permitted for eating is answered by זעירי from והנותרת as ולא הנותרת מן הנותרת, limiting permission to eat to a complete remainder rather than a remainder of a remainder. Rabbi ינאי gives an alternative source from מן המנחה, requiring a מנחה that was complete at the relevant stage, yielding the same conclusion that in such חסר cases one may proceed with הקטרה but not eat the שיריים.
- The shiur ends by setting up the next topic of how the Gemara derives that קמיצה must be performed with the right hand and that קומץ בשמאל is פסול, aligning with the משנה’s ruling and deferring the detailed derivation to the next session.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions