Menachos 11 - Cycle 14
Summary
- Today’s שיעור on מסכת מנחות דף יא begins at דף י עמוד ב and explains why the משנה lists multiple examples of foreign matter in the קומץ, why such a קומץ is פסול, and how קמיצה is practically performed. The שיעור brings the בריסקער רב’s understanding of מלח דבר הקרבה היא and how לבונה is placed to avoid getting mixed into the קומץ, develops the גמרא’s analysis of חציצה versus חסר או יתר, and details the mechanics of קמיצה through רב, ברייתות, and תוספות. It then surveys several תיקו questions of רב פפא about unusual ways of doing קמיצה and חפינה, moves to the משנה’s פסולים of ריבה שמנה and חיסר לבונה with רבי אלעזר’s framing, and concludes with layered מחלוקות about minimum לבונה for מנחה versus לבונה בפני עצמה and בזיכין, plus later halachic analogies to extra letters or words in a ספר תורה as brought in חשוקי חמד with the נודע ביהודה, כוכבי יצחק, and the טשעבינער רב.
- The משנה rules that if a כהן did קמיצה and a צרור, גרגר מלח, or קורט לבונה came up in the קומץ, the קומץ is disqualified. The בריסקער רב explains that לבונה is placed on top of the סולת but not in the spot from which the קמיצה will be taken, because putting it there is likely to cause לבונה to mix into the קומץ. The גמרא explains that the משנה needs each example, because a pebble is clearly not fit for הקרבה, while salt is mandated by the פסוק ועל כל קרבן מנחתך במלח תמלח and could have been assumed acceptable in the קומץ, and לבונה is fixed with the מנחה from the outset and could also have been assumed acceptable. The בריסקער רב reads מלח דבר הקרבה היא as implying an independent חיוב to burn the salt, and he suggests that if salt was placed as required and then fell off before burning with the קומץ, it would need to be put on the מזבח to be burnt.
- The משנה attributes the פסול to קומץ החסר או היתר, meaning the measured kometz is no longer the correct amount due to the added matter. The גמרא challenges that it should instead be פסול משום חציצה, because the foreign object separates the כהן’s hand from the flour. רב ירמיה answers that the foreign matter can be מן הצד, so it does not necessarily create חציצה, while חסר או יתר still applies.
- אביי asks רבא כיצד קומצים and רבא answers כדקמצי אינשי. The דברי ישראל from the מאדזיצער רבי reads this as a דרוש about why people are קומצים with money even though everything comes from Hashem, and he explains כדקמצי אינשי as meaning that people are stingy because אינשי, they forget that what they have comes from Hashem.
- אביי challenges from a ברייתא that assigns each finger to a different עבודה or מדידה: זרת, קמיצה, אמה, אצבע for זריקת הדם of חטאת, and גודל for דם אשם and oil of מצורע. רבא answers that only the three middle fingers take the קומץ, and the thumb and pinky are used להשוות, to remove what protrudes. רב זוטרא בר טוביה אמר רב teaches that the כהן inserts the three middle fingers until they reach פס ידו and then takes the קומץ, and a ברייתא derives the requirements from וקמץ משם מלוא קומצו and והרים ממנו בקומצו, excluding taking what is מבורץ or taking only with the fingertips. For מחבת and מרחשת, where the מנחה is in pieces, the ברייתא specifies that he is מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה to level the קומץ, and it calls this זו עבודה קשה שבמקדש.
- תוספות explains that the difficulty depends on the view of פתות אותה פתים, because some opinions crumble until flour while others leave large pieces, making leveling harder. תוספות in מסכת כתובות adds that קמיצה is only with the right hand, and therefore the clearing with thumb and pinky must also be with the right hand, increasing the difficulty. The גמרא objects that there are other difficult עבודות, and it cites מליקה in זבחים דף ס״ד as performed with the thumb-nail while holding wings and legs with fingers and stretching the neck. The גמרא also cites חפינה in יומא on יום כיפור, where the כהן must pour ketores from a spoon into his two cupped hands while holding the pan of coals, and it resolves that קמיצה is one of the difficult עבודות, not the only one.
- רב פפא states that מלוא קומצו is כדקמצי אינשי and then asks whether קמיצה done בראשי אצבעותיו is valid, whether taking מן הצדדים is valid, and whether taking מלמטה למעלה is valid, and the גמרא leaves these as תיקו. He similarly asks about מלוא חפניו on יום כיפור, whether חפינה done with fingertips, from the sides, or with each hand separately and then bringing them together is valid, and these too remain תיקו.
- The גמרא asks about דפק ליה קומץ בדפני דמנא, and Rashi explains it as placing the קומץ in the base of the כלי rather than the interior, while the Rambam understands it as placing it on the side of the כלי. The question turns on whether “תוך כלי” suffices or whether “הנחה בתוכו” is required, and it remains תיקו. מר בר רב אשי asks about turning over the vessel and having the kometz adhere to the outside, and the question becomes whether the act must be done כתיקנה, and this also remains תיקו.
- The משנה teaches that to ensure the correct kometz amount, the כהן פושט את אצבעותיו על פס ידו as described earlier. The משנה rules that ריבה שמנה, חיסר שמנה, or חיסר לבונה makes the קומץ פסול. רבי אלעזר explains ריבה שמנה as designating two לוגים שמן when the מנחה requires one, because it appears like two מנחות are being brought.
- The גמרא challenges that one could have explained it as adding שמן דחולין or שמן דחברתו, and it asks from מנחת חוטא where any oil disqualifies. The גמרא explains that רבי אלעזר is read as a “לא מיבעיא” structure: certainly חולין or a different מנחה’s oil disqualifies, and the חידוש is that even when two לוגים were designated for this מנחה and each is fit to be used, using both still makes it פסול. רבא ties this to the משנה’s wording ריבה שמנה rather than ריבה לה שמן, teaching that designation of two לוגים for the same מנחה still leads to פסול when both are used.
- A ברייתא says that חסרה פחות מכורת אחד is פסולה, while having שני כורתין is כשרה according to רבי יהודה, and רבי שמעון says כורת אחד is כשרה and less is פסולה. The גמרא challenges from another ברייתא that קומץ לבונה שחיסר כל שהוא is פסול, attributed to רבי שמעון, and it answers either by amending the text to mean כורת לבונה שחיסרה or by distinguishing between לבונה הבאה עם מנחה and לבונה הבאה בפני עצמה such as הרי עלי לבונה, where a full קומץ is required.
- רבי יוחנן reports three positions: רבי מאיר requires קומץ at the start and קומץ at the end, רבי יהודה requires קומץ at the start and שני קורטין at the end, and רבי שמעון requires קומץ at the start and קורט אחד at the end. The גמרא says all three derive from והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר, with רבי מאיר requiring the full starting measure to remain, רבי יהודה reading כל as allowing one קורט and reading את כל as adding another קורט, and רבי שמעון not expounding את and thus allowing one קורט.
- רבי יוחנן limits the dispute to לבונה הבאה עם מנחה, while for לבונה הבאה בפני עצמה all agree on קומץ בתחילה וקומץ בסוף and any missing amount invalidates. רבי יוחנן further says that for לבונה הבאה בבזיכין of לחם הפנים, everyone agrees on שני קמצים בתחילה and שני קמצים בסוף. The גמרא explains that one might have thought that since it comes with bread it should follow the מנחה rule, and it teaches that it does not.
- The גמרא reports a מחלוקת between רב אמי and רב יצחק נפחא: one holds the dispute applies only to לבונה with מנחה and not to standalone לבונה, while the other holds דכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו, extending the same dispute to standalone לבונה.
- The גמרא infers that חיסר לבונה is פסול and seems to imply יתר לבונה is כשרה, but a ברייתא says יתר is פסולה. רב חמא resolves that the פסול case is when one designated שני קמצים, while lesser excess that is not two full קמצים remains כשר. רב חמא rules that if two קמצים were designated and one was lost קודם קמיצה, the excess is not fixed and the remaining one is fine, but if the loss happened אחר קמיצה then the excess was fixed and the מנחה becomes disqualified. He gives a parallel ruling for four kmetzim designated for two בזיכין, where loss קודם סילוק בזיכין does not fix the excess, but loss after סילוק makes it פסול, and the גמרא explains the need to state both cases despite their similarity.
- The חשוקי חמד raises whether an extra letter or extra words in a ספר תורה that do not change reading affect כשרות, and it quotes the נודע ביהודה קמא סימן ע״ד that an extra letter that does not change anything leaves the ספר תורה כשר. The נודע ביהודה brings a ראיה via the מגן אברהם סימן ל״ב סעיף קטן ל״ג that תפילין with extra words are כשר, and he argues תפילין are stricter because שלא כסדרן invalidates תפילין but not a ספר תורה. The כוכבי יצחק חלק א׳ סימן קכ״ב challenges the ראיה and distinguishes a leniency when the extra is a doubled identical word, comparing it to the two-kometz framework, while implying that a non-identical extra word or letter might be פסול. The חשוקי חמד defends the נודע ביהודה through the טשעבינער רב and the דובב מישרים, presenting the extra as “just extra words” rather than an intrinsic disqualification, and it raises the case of a doubled שם השם with the claim that the טשעבינער רב is prepared to be lenient even then.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions