Menachos Daf 11 - Procedure for Kemitzah
Summary
- A מנחות דף יא שיעור begins on דף י עמוד ב and is sponsored by Dr. David Lander לעילוי נשמת גולדה בת שמחה ע״ה. The משנה rules that a קמיצה becomes פסול if a foreign substance like a צרור, גרגיר מלח, or קורט לבונה comes up in the קומץ, and the גמרא explains why each case must be stated and why the פסול can be due to חסר rather than חציצה. The גמרא then details the precise mechanics of קמיצה, compares it to חפינה of יום הכיפורים, raises several תיקו cases about atypical ways of taking the קומץ or חופן and about קידוש קומץ in a כלי שרת, and cites the Rambam and the אור שמח that בדיעבד these ספקות are הורצה. A later משנה and גמרא address פסולים of ריבה שמנה, חיסר שמנה, and חיסר לבונתה, analyze what kind of extra oil disqualifies, present a three-way מחלוקת about how much לבונה must remain at the end, and debate whether extra לבונה disqualifies depending on when it becomes fixed to the מנחה or to the בזיכין of לחם הפנים.
- A מנחות דף יא shiur opens from דף י עמוד ב at the two dots. A sponsorship is stated by Dr. David Lander in honor of his wife and children and לעילוי נשמת his mother גולדה בת שמחה ע״ה, with a request that the נשמה should have an עליה. A sequence is set to explain why the משנה lists three foreign substances that invalidate קמיצה, to detail the procedure of קמיצה and the related procedures of חפינה on יום הכיפורים and קידוש קומץ בכלי, and then to address the proper measures of שמן and לבונה, including cases of deficient or excess לבונה up to the משנה on עמוד ב.
- A משנה states that if one performs קמיצה and a צרור, גרגיר מלח, or קורט לבונה comes up in the hand, the קומץ is פסול because the קומץ is חסר flour in the space taken by the foreign matter. A גמרא asks why all three examples are necessary and answers that each teaches a distinct חידוש: a צרור is פסול because it is not *bar hakrava* at all, salt could have been thought כשר because מלח is used on offerings via וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, and לבונה could have been thought כשר because it is fixed with the מנחה מעיקרא. A progression of לא זו אף זו is given so that the teaching moves from the most obvious פסול to the least obvious פסול, concluding that even a קורט לבונה invalidates.
- A gמרא challenges why the פסול is attributed to חסר/יתר rather than to חציצה, since a foreign substance between the כהן’s hand and the flour would constitute a חציצה that invalidates עבודת קדשים, with an inference that even a מועט would be a חציצה in מקדש contexts. A response in the name of רבי ירמיה establishes the case as מן הצד, where the foreign substance sits at the side and is not between the hand and the flour, so it is not a חציצה. A פסול still results because the קומץ is חסר flour where the substance occupies volume.
- A dialogue has אביי asking רבא כיצד קומצין and רבא responding that it is done as people normally take a handful, but אביי challenges from a ברייתא that assigns sacred functions to each finger and identifies the ring finger as the קומץ finger, implying the pinky is not part of the holding of the קומץ. A resolution explains that the קומץ is held in the three middle fingers while the זרת and אגודל serve to even out protrusions, with an inserted annotation: כלומר, קומץ מלא היד כדי שלא יהא חסר ואחר כך מוחק באצבע קטנה מלמטה. A further account in the name of רב זוטרא בר טוביה אמר רב defines the act as חופה שלוש אצבעות עד שמגיע על פס ידו וקומץ.
- A ברייתא derives from מלא קומצו that the קומץ is not מבורץ and from בקומצו that it is not limited to the fingertips alone, and it concludes with the method: חופה שלוש אצבעות על פס ידו וקומץ. For מנחת מחבת and מרחשת, the procedure includes מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה due to the crumbly nature of baked material, and this is labeled an עבודה קשה שבמקדש. A question asks whether this is the only עבודה קשה and answers that it is אחת מעבודות קשות שבמקדש, adding מליקה and חפינה as other difficult עבודות.
- A statement of רב פפא asserts that וקמץ משם מלא קמצו means doing it כדקמצי אינשי, described as inserting the hand from the side and then closing the fingers. Rav פפא raises unresolved questions about alternative methods, including קמץ בראשי אצבעותיו, מן הצדדין, and מלמטה למעלה, and each remains תיקו. Rav פפא similarly states that חפניו on יום כיפור is כדחפני אינשי and then asks unresolved questions about חפן בראשי אצבעותיו, מן הצדדין, and taking one handful then another and bringing the hands together, each ending תיקו.
- A further question of רב פפא asks whether קידוש works if the קומץ is stuck to the inside wall of the כלי, framing the ספק as whether merely being תוך כלי suffices or whether הנחה בתוכה is required, and it remains תיקו. מר בר רב אשי asks whether one may flip the כלי and place the קומץ in the reverse בית קיבול on its base, questioning whether the כלי must be used כתיקנו, and this too remains תיקו.
- A ruling is cited from the Rambam in מעשה הקרבנות פרק י״ג הלכה י״ג for קמיצה and in עבודת יום הכיפורים פרק ה׳ הלכה כ״ח for חפינה that if these ספק actions were done בדיעבד, הורצה. The אור שמח is cited that this aligns with the Rambam’s view that ספק דאורייתא לחומרא is מדרבנן and that in דיני קדשים they did not impose that חומרא on a בדיעבד level, so the act works כלפי שמיא.
- A משנה describes the act of kemitzah as inserting the sides of the fingers into the flour and then bending the fingers over the palm to lift the קומץ. The משנה rules that ריבה שמנה וחיסר שמנה או חיסר לבוונתה פסולה. The גמרא focuses on the case of ריבה שמנה and attributes to רב אלעזר an interpretation such as setting aside שני לוגין, implying a פסול where an extra full measure was designated for this מנחה.
- A gמרא challenges why the case is not simply mixing in שמן דחולין or שמן דחברתה and argues from מנחת חוטא דפסול בשמן that non-designated oil must also disqualify, since there is no designated oil for a מנחת חוטא. A resolution frames רב אלעזר as stating a לא מבעיא, where חולין or another מנחה’s oil obviously disqualifies, and the חידוש is that even two lugin designated for the same מנחה disqualify though each could have served as the proper log. רבא supports this from the משנה’s phrasing ריבה שמנה rather than ריבה לה שמן, reading it as a case where two lugin were designated for that מנחה and using both creates פסול.
- A ברייתא is cited: חסר פסולה, and it records רבי יהודה that two קורטין remaining suffice and רבי שמעון that one קורט suffices, while less is פסול. A contradiction from a separate teaching that קומץ ולבונה שחסר כל שהוא פסול is resolved either by emending it to קורט לבונה שחסר כל שהוא פסול or by distinguishing between לבונה הבאה עם המנחה and לבונה הבאה בפני עצמה. רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן states that there are שלוש מחלוקת בדבר: רבי מאיר requires קומץ בתחילה וקומץ בסוף, רבי יהודה requires קומץ בתחילה and שני קורטין בסוף, and רבי שמעון requires קומץ בתחילה and קורט אחד בסוף, all derived from ואת כל הלבונה אשר על המנחה with רבי יהודה deriving additional quantity from ואת and רבי שמעון not deriving from את in this context.
- A further statement in the name of רבי יוחנן limits the dispute to לבונה הבאה עם המנחה and holds that בלבונה הבאה בפני עצמה דברי הכל קומץ בתחילה וקומץ בסוף, based on אשר על המנחה. Another statement in the name of רבי יוחנן asserts that לבונה הבאה בבזיכין requires two full measures at start and end, and a challenge of פשיטא is answered by a hava amina that its association with the לחם might have made it similar to על המנחה. A dispute of רב אמי and רבי יצחק נפחא is recorded, with one maintaining the dispute applies only to לבונה with a מנחה while the other extends the dispute to לבונה brought by itself as well.
- A דיוק from the משנה implies יתיר כשרה for לבונה, but a ברייתא says יתיר פסולה, and רב חמא explains a case such as setting aside two full קמצין as the disqualifying excess. A presentation contrasts a small excess versus two full measures, with רש״י read as making the small excess the case that remains כשר, and תוספות challenges that the logic from extra oil suggests the opposite. A related analogy is brought from later responsa discussion about an extra letter in a ספר תורה versus duplicated words in תפילין, distinguishing an extra meaningful unit from an extra fragmentary unit. רב חמא rules that if two קמצין were set aside and one was lost before קמיצה, לא הוקבעו and the מנחה remains כשר, but if lost after קמיצה, הוקבעו and it is פסול.
- A ruling of רמי בר חמא addresses four קמצים set aside for the two בזיכין, stating that if two are lost before סילוק בזיכין then לא הוקבעו and it is כשר, but after סילוק בזיכין then הוקבעו and it is פסול. A question asks why this is needed if it mirrors the earlier rule, and the answer is that one might have thought that once its time to remove arrives it is כמאן דפריק דמיא and already fixed, so the teaching clarifies that this assumption is incorrect. The shiur closes with the intention to continue from the משנה on the bottom of עמוד ב.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions