Menachos 11 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:12 - 11A
22:15 - 11B
32:23 - Have a Wonderful Day!
Quiz - http://Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- The משנה rules that a קומץ taken from a מנחה becomes פסול if it contains a foreign item such as a stone, salt, or a piece of לבונה, and the גמרא explains that each case is needed because each one carries a stronger reason to think it might be acceptable yet it is still פסול. The פסול is framed as a problem of a קומץ that is חסר or יתר, and the גמרא answers the חציצה concern by placing the object *min ha-tzad* so it is not between the כהן’s hand and the flour. The sugya then defines the correct mechanics of קמיצה and describes precise standards that exclude taking with fingertips or leaving flour protruding, calling the leveling of certain מנחות an עבודה קשה while clarifying it is only one of several difficult עבודות. The משנה and גמרא also rule that altering required measures of oil or לבונה invalidates the offering in defined ways, and רבי יוחנן presents a three-way מחלוקת about how much לבונה must remain at the end when it accompanies a מנחה, while requiring full retention when לבונה is offered alone or in the *bezichin* of לחם הפנים. The sugya closes with cases where doubling the required לבונה can be cured by loss only if the loss occurs before the point when the extra amount becomes fixed to the קרבן.
- The משנה states that if a קומץ עולה בידו a צרור, a גרגיר מלח, or a קורט לבונה, it is פסול. The גמרא says the three cases are necessary because a stone is invalid since it is not fit for הקרבה, salt could have been thought valid since מלח belongs on קרבנות, and לבונה could have been thought valid since לבונה is established with the מנחה from the outset, yet all are פסול.
- The משנה attributes the פסול to the principle that הקומץ החסר או היתר פסול. The גמרא asks why it is not also פסול משום חציצה, and רבי ירמיה answers that the object is *min ha-tzad*. רש״י explains that after removing the hand the כהן turns it sideways, so what is on top becomes “on the side,” and therefore it is not a חציצה between the hand and the flour.
- אביי asks רבא כיצד קומצין and רבא answers כדקמצי אינשי, and the גמרא challenges this from the naming of the fingers, where the finger is called קמיצה because קמיצה uses it. The גמרא concludes that the act is done with three fingers, while the thumb and pinky serve להשוות so the קומץ is exact and even.
- Rav Zutra bar Tuvya בשם רב says the כהן חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ. A ברייתא derives from בקומצו that the flour must be inside the three fingers and excludes a מבורץ קומץ with flour protruding above, and it derives from מלא קומצו that it may not be taken merely at the tips of the fingers. For מנחות of מחבת ומרחשת the גמרא describes smoothing by מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה and calls this וזו היא עבודה קשה שבמקדש, then retracts the exclusivity and establishes it as אחת מעבודות קשות שבמקדש.
- The גמרא objects that there are other hard עבודות such as מליקה and חפינה. The conclusion is that the described קמיצה-leveling is not the only קשה עבודה, but one among several difficult עבודות.
- Rav Pappa states certainty that מלוא קומצו is כדקמצי אינשי and raises questions about taking the קומץ בראשי אצבעותיו, מן הצדדין, or ממטה למעלה, and the gמרא leaves them as תיקו. Rav Pappa similarly states that מלוא חפניו for קטורת is כדחפני אינשי and asks parallel questions about alternative scooping motions and about doing one hand then the other and bringing them together, and the gמרא again answers תיקו. Rav Pappa asks about a קומץ adhering to the wall of the vessel and whether “תוך כלי” suffices or whether הנחה is needed, and the gמרא answers תיקו, and Mar bar Rav Ashi asks about placing it in the underside recess of the vessel and whether it must be כתיקנו, and the gמרא answers תיקו.
- The משנה describes the act as פושט את אצבעותיו על פס ידו and rules that ריבה שמנה, חיסר שמנה, and חיסר לבונתה render the מנחה פסולה. רבי אלעזר defines ריבה שמנה as setting aside two לוגים, and the גמרא entertains whether the פסול could instead be from mixing in שמן דחולין or שמן דחברתה, then uses מנחת חוטא—where oil is forbidden—to conclude that both חולין oil and another offering’s oil also invalidate. The gמרא explains that רבי אלעזר’s point is a חידוש that even when each לוג is individually ראוי, doubling to two לוגים still invalidates, and Rava supports this by reading the משנה’s wording as ריבה שמנה, “its consecrated oil,” rather than generic שמן.
- A ברייתא rules that if the לבונה is חסרה and remains only on one קורט it is פסולה, רבי יהודה says two קרטים make it כשרה, and רבי שמעון says one קורט makes it כשרה while less than that is פסולה. Another teaching states קומץ לבונה שחסר כל שהוא פסול, and the גמרא corrects it to refer to קורט לבונה שחסר כל שהוא פסול so that even the minimal remaining piece must itself be complete.
- The gמרא offers that one source speaks of לבונה הבאה עם המנחה while another speaks of לבונה הבאה בפני עצמה, where a standalone לבונה offering requires full integrity like a flour קומץ. רבי יוחנן teaches that there are שלש מחלוקת בדבר: רבי מאיר requires קומץ בתחילה וקומץ בסוף, רבי יהודה requires קומץ בתחילה ושני קרטים בסוף, and רבי שמעון requires קומץ בתחילה וקורט אחד בסוף. All three derive from one פסוק, ואת כל הלבונה אשר על המנחה, where רבי מאיר reads “all” as requiring what was present initially, רבי יהודה reads כל as כל שהוא and uses את לרבות קורטא אחרינא to require two, and רבי שמעון does not דרש את and therefore requires one.
- רבי יוחנן states that the מחלוקת applies to לבונה הבאה עם המנחה but that לבונה הבאה בפני עצמה is unanimously קומץ בתחילה וקומץ בסוף. רבי יוחנן further teaches that לבונה הבאה בבזיכין requires for all opinions שני קמצים בתחילה ושני קמצים בסוף and allows no loss, and the gמרא explains that the leniency of כל is absent from לחם הפנים so the full amount must remain. The gמרא raises a potential comparison because the לבונה comes with bread, but concludes that missing even a little invalidates and prevents eating the לחם הפנים. A further dispute between ר' אמי and ר' יצחק נפחא sets whether the distinction between accompanying and standalone לבונה is accepted or whether the מחלוקת extends equally to both.
- The משנה implies that חיסר לבונתה is פסולה while הותיר may be כשרה, and the gמרא cites a ברייתא that הותיר is פסולה and explains via רב חמא that the פסול is when one set aside two קמצים. רב חמא rules that if two קמצים were set aside and one was lost, the outcome depends on timing: קודם קמיצה the amounts were not fixed and the מנחה remains valid, while אחר קמיצה the amounts are fixed and it is פסול. רב חמא gives a parallel ruling for לחם הפנים where one set aside ארבע קומץ for שני בזיכין and two were lost, validating it if the loss occurred קודם סילוק בזיכין and invalidating it if לאחר סילוק בזיכין. The gמרא explains the need for the second case by rejecting the thought that once the time for removal arrives it is כמאן דפריק דמי, and it establishes that until actual removal the extra does not become fixed and does not invalidate.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions