Menachos 23
Summary
- A שיעור on מנחות דף כג עמוד א opens with sponsorship dedications and then frames two main sugyos: whether adding oil to the *kometz* of a *minchat chotei* invalidates it, and how mixtures of *menachot* generate rules about what may be offered and when *bitul* applies. The text presents a מחלוקת between רבי יוחנן and ריש לקיש about oil on a *kometz*, tests it from a ברייתא, and redirects the case to *minchat nesachim* of פרים ואילים versus כבשים. It then raises an unresolved question about oil squeezed from a *kometz* onto the wood and relates it to a parallel מחלוקת about bone completing a כזית for שחוטי חוץ. The משנה introduces three laws of mixed *menachot*, and the גמרא uses them to probe broader principles of *bitul*, including whether classification depends on the *mevatel* or the *batel*, the role of “יכול להיות כמהו,” and רבי זירא’s rule that *shirayim* do not nullify a *kometz*.
- A Today's דף is מנחות דף כג, holding at the two dots three lines from the top of דף כג עמוד א. A The שיעור is sponsored by Henry Orlinsky לזכר נשמת יחיאל מיכל בן חיים שנאור זלמן הלוי, Milton Kramer זכרונו לברכה, and is also still sponsored by Berel Eckstein לזכר נשמת הרב שמעון אריה בן יחזקאל חיים whose יארצייט was yesterday on כא אלול. A The text gives a blessing that the נשמה שתהא לה עליה from the זכות of our learning.
- A A *minchat chotei* brought for a קרבן עולה ויורד has an explicit Torah rule of והביא את קרבנו אשר חטא לא ישים עליה שמן, and placing oil on it makes it פסול. A The גמרא asks about a case where oil is not placed on the מנחה before קמיצה, but oil is placed on the *kometz* after קמיצה: קומץ דמנחת חוטא ששמנו. A רבי יוחנן rules פסול, and ריש לקיש rules that he עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו, treating oil contact as even proper *lechatchila* via residual oil in the vessel.
- A The גמרא challenges ריש לקיש from the verse לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. A The answer defines the verse as forbidding fixing oil into the מנחה in a דרך קבע like other *menachot* before קמיצה, while allowing oil application after קמיצה.
- A רבי יוחנן challenges ריש לקיש from a ברייתא where חרב שנתערב בבלול is brought according to חכמים and not brought according to רבי יהודה. A The initial reading treats the dry offering as *minchat chotei* mixed with *minchat nedava* and sees רבי יהודה’s פסול as proof that oil ruins the *kometz*. A The גמרא rejects this and explains the case as *minchat nesachim* of פרים ואילים mixed with *minchat nesachim* of כבשים, where the ratio of oil differs, making one mixture thicker and the other thinner. A The challenge that the ברייתא lists both מנחת פרים ואילים במנחת כבשים and חרב שנתערב בבלול is answered by פרושי קמפרש לה, defining that “חרב” and “בלול” are descriptors of that same נסכים comparison.
- A The גמרא raises a ספק of רבא: קומץ שמיצה שמנו על גבי עצים and then the *kometz* is placed onto that oil, asking whether it is פסול as חסר or valid due to reconnection. A רבינא suggests the issue parallels the מחלוקת in זבחים about המעלה אבר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית for the איסור of מעלה קדשים בחוץ. A רבי יוחנן is מחייב because חיבורי עולין כעולין דמי, and ריש לקיש is פטור because חיבורי לאו כעולין דמי. A The גמרא rejects making the cases fully dependent, arguing each view could distinguish between עצם as מינא דבשרא and שמן as not מינא דקומץ, or between עצם as separable and שמן as not naturally separable, and it concludes תיקו.
- A The משנה rules that if two *menachot* שלא נקמצו mix, they are כשרות only if one can take a *kometz* from each separately; otherwise they are פסולות, based on מסלתה ולא מסלת חברתה from וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה. A The משנה rules that if a *kometz* mixes with a *mincha* שלא נקמצה, one may not be מקטיר; if one did, the one already נקמצה עולה לבעלים לשם חובה, and the one שלא נקמצה does not, because a מנחת נדבה requires קמיצה. A The משנה rules that if a *kometz* mixes with *shirayim* (its own or another’s), one may not be מקטיר due to לא תקטירו ממנו אשה לה׳ and the דרשה כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו; if one did burn it, the offering still עולה לבעלים because the *kometz* was burned.
- A The גמרא introduces a framework where classification of מין במינו versus מין בשאינו מינו may depend on whether one item can become like the other in halachic status, and it flags the earlier dispute of רבנן versus רבי יהודה about מין במינו אינו בטל. A רב חסדא rules נבילה בטילה בשחוטה because אי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה, while שחוטה אינה בטלה בנבילה because אפשר לנבלה שתעשה שחוטה via דלכי מסרח פרחה טומאתה and the דרשה נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה. A רבי חנינא states כל שאפשר לו להיות כמהו אינו בטל וכל שאי אפשר לו להיות כמהו בטל and defines the determination by the *batel* rather than the *mevatel*. A The sugya locates the dispute within רבי חייא’s teaching that נבילה ושחוטה בטלות זו בזו and then explains it as ultimately אליבא דרבי יהודה with a limitation that רבי יהודה’s מין במינו לא בטל applies where אפשר למהוי כוותיה, leaving רב חסדא to follow בתר מבטל and רבי חנינא to follow בתר בטל.
- A The גמרא attempts a proof from שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו, arguing that after one קמיצה the mixture becomes שיריים with טבל and yet no *bitul* occurs, which seems to support following בתר בטל over בתר מבטל. A The גמרא rejects this proof by applying רבי זירא’s principle that נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשיריים, and just as אין קומץ מבטל את חבירו so too אין שיריים מבטלין את הקומץ. A The gmarra repeats similar attempted proofs from קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה and from נתערב קומץ בשיריים של חבירתה, and each is rejected by the same רבי זירא rule linking the דין of הקטרה by *kometz* and the prohibition framework of *shirayim*. A The text ends by stating that tomorrow they will continue with the fourth and final ראיה, תא שמע.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions