Menachos 27
Summary
- Today's *daf* is מנחות דף כז, and the *shiur* is sponsored by Henry Orlinsky לזכר נשמת Milty Kramer זכרונו לברכה יחיאל מיכל בן חיים שניאור זלמן הלוי נשמתו תעלה במעלות. The learning opens with three unresolved *she’elot* about whether *haktarah* works when the *kometz* or *eivarim* are placed under the *ma’arachah* or at its side, and it moves into a *Mishnah* listing many cases where missing even a minority component invalidates the whole, and where paired or grouped elements are mutually *me’akev*. The *Gemara* then derives sources for these rules from repeated words and terms like חוקה and הוויה, develops the requirement of *lekichah tamah* for ד׳ מינים, and presents a *machloket* whether *lulav* needs an *eged* or whether bundling is only *hidur* משום זה קלי ואנוהו. The sugya continues into a dispute about whether the *haza’ot* of פרה require *kavanah* toward the *Heichal*, ties this to the רבי יהודה–רבנן debate over reading “אל,” and explains their disagreement about when entering areas of the *Mikdash* carries מלקות versus מיתה, before closing with a stated goal of keeping the larger purpose of learning Torah in view.
- Today's *daf* is מנחות דף כז and the *shiur* is once again sponsored by Henry Orlinsky לזכר נשמת Milty Kramer זכרונו לברכה יחיאל מיכל בן חיים שניאור זלמן הלוי נשמתו תעלה במעלות. The learning resumes from דף כו עמוד ב at אמר רב אסי and begins with three *she’elot* about *haktarah* relative to the *ma’arachah*, all of which remain תיקו. The flow then introduces the *Mishnah* on כז עמוד א that lists many items that are mutually *me’akev* and sets up later entry into תכלת and לבן in פרק התכלת.
- Rav Asi reports that when Rav Elazar learned מנחות he asked about a *kometz* placed down first with the *ma’arachah* then arranged on top of it, and the doubt is whether that is דרך הקטרה בכך or אין דרך הקטרה בכך, and it remains תיקו. The חזון איש says the case cannot mean placing the *kometz* before any fire exists, because then there is no *ma’aseh haktarah* of placing it על אש, and he therefore explains it as inserting the *kometz* under an already burning *ma’arachah*. Chizkiyah asks similarly about *eivarim* placed with the *ma’arachah* arranged on top, and he frames it as whether the Torah requires דוקא על העצים from וערכו... על העצים אשר על האש or whether another verse אשר תאכל האש את העולה על המזבח allows “אי בעי הכי עביד אי בעי הכי עביד,” and it remains unresolved. רבי יצחק נפחא asks about placing *eivarim* at the side of the *ma’arachah*, and the question turns on whether “על” means “על ממש” like the חכמים in the later dispute about בזיכי לבונה, or whether according to אבא שאול “על” can mean “בסמוך,” and this too remains תיקו.
- The מנחת חינוך notes that many *dinim* in *korbanot* are learned from עקידת יצחק and asks why it does not resolve the doubt about needing placement on the wood itself, since the text there says ממעל לעצים. The מנחת חינוך answers that עקידת יצחק teaches how to be מקריב לכתחילה and does not determine what is כשר בדיעבד, which leaves the ספק intact. He also suggests elements there may be הוראת שעה, since some details are not practiced לדורות, including that regular שחיטה is not performed on the מזבח and that humans are not slaughtered.
- The *Mishnah* states הקומץ מיעוטו מעכב את רובו and explains that the *kometz* has a minimum of two *zeitim*, so חסר כל שהוא invalidates it. It states עישרון מיעוטו מעכב את רובו, היין מיעוטו מעכב את רובו with the *nesachim* measures of חצי לה פר שלישית לה איל רביעית ההין לכבש, and השמן מיעוטו מעכב את רובו for both מנחת נסכים and מנחת נדבה where one לוג corresponds to each עישרון. It adds that הסולת והשמן מעכבין זה את זה and הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה, and it notes the question why it does not say לבונה מיעוטו מעכב את רובו, with נתיבות הקודש suggesting that מן התורה even a כל שהוא of לבונה is כשר.
- The *Gemara* derives the invalidation of a deficient *kometz* from the double appearance of מלא קומצו, using one as למצוה and one as לעכב. It derives עישרון deficiency from the extra letter in מסלתה, teaching that if חסר כל שהוא פסולה. It derives the *nesachim* requirement from the term ככה, and it derives oil requirements from ככה for מנחת נסכים and from ומשמנה for מנחת נדבה, treating the extra ה as indicating that חסר כל שהוא פסולה. It derives that *solet* and oil are mutually *me’akev* from מסלתה ומשמנה and preserves the note about pronunciation as stated: “מגירסה ומשמנה,” with the correction that it is with a שין and not with a שין. It derives that *kometz* and *levonah* are mutually *me’akev* from the doubled language על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה.
- The *Mishnah* lists that שני שעירי יום הכיפורים מעכבין זה את זה, שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה, and שתי חלות מעכבות זו את זו. It states that שני סדרין and שני בזיכין are mutually *me’akev*, and that the סדרין והבזיכין מעכבין זה את זה. It includes two species in the *nazir* breads, three items in פרה (עץ ארז אזוב ושני תולעת), four types in תודה, וארבעה שבלולב, and four in מצורע (עץ ארז אזוב שני תולעת וציפורים), and it states that all these multiple components are מעכבין זה את זה. It adds that שבע הזיות שבפרה מעכבות זו את זו and that seven sprinklings on בין הבדים, on the פרוכת, and on מזבח הזהב are also mutually *me’akev*.
- The *Gemara* learns the interdependence of the שני שעירי יום הכיפורים from חוקה and the two כבשי עצרת and שתי חלות from הוויה language such as יהיו and תהיינה. It learns the requirements of לחם הפנים structures and בזיכין from חוקה and treats the law as applying to the whole system as described. It learns the two *nazir* bread-types from כן יעשה, the three פרה items from חוקה, and the four תודה breads from a היקש to נזיר through על זבח תודת שלמיו and the statement שלמיו לרבות שלמי נזיר. It learns the four items of מצורע from זאת תהיה תורת המצורע and the four species of *lulav* from ולקחתם as לקיחה תמה.
- Chanan bar Abba says the rule that the four species are mutually *me’akev* applies when one does not have them, but if one has them then taking them not together does not prevent fulfilling the obligation. The *Gemara* challenges with a teaching that one is not יוצא until they are כולן באגודה אחת, and it adds the parallel statement that ישראל בהרצאה succeed only when they are כולן באגודה אחת with the verse הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. The sugya concludes that the requirement of *eged* is a תנאי dispute: the first opinion holds לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר, while רבי יהודה holds אגוד כשר ושאינו אגוד פסול based on a *gezeirah shavah* קיחה קיחה from אגודת אזוב, and the רבנן reject that *gezeirah shavah* because one cannot derive it independently. The *Gemara* explains the baraita that says לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר as following the רבנן, with the “מצוה” being הידור משום זה קלי ואנוהו rather than a requirement of validity.
- A baraita states that the seven sprinklings of פרה done either שלא לשמה or שלא מכוונות are פסולות, and it also states that inner sprinklings and the מצורע sprinklings are פסולות שלא לשמן while they are כשרות שלא מכוונות. The sugya notes that for מצורע, sprinkling oil שלא לשמן is כשר but לא עלה לבעלים לשם חובה, so the מצורע does not become טהור. A contradictory baraita says by פרה that שלא לשמן פסולות but שלא מכוונות כשרות, and Rav Chisda resolves it by attributing the difference to a רבי יהודה versus רבנן dispute.
- A baraita teaches that מחוסרי כפרה who enter the עזרה are חייב חטאת בשוגג and ענוש כרת במזיד, and it extends the same to טבול יום and other טמאים and even to a טהור who enters beyond his permitted boundary. It states that a טהור who enters the היכל receives מלקות, and entering further toward the inner areas can lead to מיתה, while רבי יהודה limits מיתה to reaching “ועל פני הכפורת” and treats earlier entry as malkot. The *Gemara* grounds the dispute in how to assign the locations in ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת... ולא ימות to the אזהרה of אל יבוא versus the penalty of ולא ימות, with the רבנן attaching מיתה to מבית לפרוכת as well, and רבי יהודה attaching מיתה only to אל פני הכפורת. The רבנן answer the redundancy of אל פני הכפורת by using it to exclude דרך משופש, supported by the teaching of רבי אלעזר בן יעקב that פני means פני קדים, and רבי יהודה uses the word אל to argue for a דווקא reading.
- The speaker states that after learning many מסכתות and difficult *sugyot*, there is a risk of losing sight of the big picture. He states that the goal of learning תורה is not only acquiring knowledge but transforming into better people who are more connected to הקדוש ברוך הוא and more sensitive to the needs of others.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions