Menachos 19
Summary
- The shiur begins on מנחות דף יט from יח עמוד ב at מאי טעמא דרבנן and is sponsored לעילוי נשמת מרס מרים שרה בת יעקב משה. The משנה rules that missing *yetzika* and the *belila* still leaves a מנחה כשר, and the גמרא explains this as a case where a זר performed them, which רבנן allow, while רבי שמעון invalidates. The sugya then tests competing דרשות about whether “בני אהרן הכהנים” extends to what comes before it, develops רבי שמעון’s actual reason through the rule ו מוסיף על ענין ראשון, and distinguishes שחיטה via the linkage וסמך ושחט plus a קל וחומר about בעלים. The גמרא then analyzes רב’s principle that תורה and/or חוקה indicate *le’akev*, challenges it with multiple cases (נזיר, תודה, מצורע, יום כפור, קרבנות, מנחה, לחם הפנים), and refines how repetition in תורת מנחה creates *ikuv* in a מחלוקת רב ושמואל. The sugya finally confronts רב from הגשה, answers that the repetition sets the place of הגשה, and brings a ברייתא and רבי אליעזר’s rule for reconciling two פסוקים, including his view that כוליה מזבח בצפון קאי.
- The shiur starts on מנחות דף יט from יח עמוד ב about three lines up from the bottom at מאי טעמא דרבנן. The דף is sponsored לעילוי נשמת מרס מרים שרה בת יעקב משה, and her נשמה should have an עליה.
- The משנה teaches that if the יציקה was not done, the מנחה is still כשר, and the גמרא explains that this means a זר poured the oil and it remains fine. A ברייתא presents שיטת רבי שמעון that if a זר does the יציקה the מנחה is פסול. The גמרא explains רבנן from the פסוק ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביא אל בני אהרן הכהנים וקמץ by reading מכמיצה ואילך מצות כהונה, so יציקה and *belila* are כשר in a זר.
- Rabbi Shimon initially gets explained as בני אהרן הכהנים מקרא נדרש לפניו ולאחריו, so the כהנים requirement applies both before and after and would include יציקה, *belila*, and קמיצה. The גמרא challenges this from a ברייתא on ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן, where the דרשה applies “באצבעו” to both *lekicha* (קבלה) and נתינה to require the right hand. Rabbi Shimon responds that since “יד” is not said by קבלה, קיבל בשמאל כשר, and אביי identifies the dispute as whether מקרא נדרש לפניו ולאחריו.
- The גמרא revises that רבי שמעון’s reason is that והביא has a ו מוסיף על ענין ראשון, which attaches to what precedes and makes even יציקה ובלילה require a כהן. The גמרא challenges this from ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו, where the standard rule is דמקבלה ואילך מצות כהונה and שחיטה כשר בזר, and it asks why רבי שמעון would not then invalidate שחיטה. The answer distinguishes that verse by וסמך ושחט, linking סמיכה and שחיטה so that as סמיכה is done by זרים, so too שחיטה is done by זרים.
- The גמרא asks that if סמיכה is in the בעלים then perhaps שחיטה must also be in the בעלים. The גמרא rejects this with a קל וחומר from זריקה דעיקר כפרה not requiring בעלים to conclude that שחיטה דלאו עיקר כפרה surely does not require בעלים. The גמרא addresses the claim אין דנין אפשר משאי אפשר by citing יום הכפורים, ושחט את פר החטאת אשר לו, implying that only there is the owner aspect required and מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים.
- Rav states כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב, and the initial assumption is that both תורה and חוקה are required. The sugya brings סימן נתצימקל: נזיר, תודה, צרעת, יום כיפור, קרבנות, מנחה, לחם הפנים.
- The גמרא asks from נזיר where only תורה appears, yet Rav says תנופה בנזיר מעכבא, and answers that כן יעשה functions כמאן דכתיב ביה חוקה דמי. The גמרא asks from תודה where only תורה appears, yet four breads are מעכבין, and answers that תודה is איתקש לנזיר via על זבח תודת שלמיו and שלמיו לרבות שלמי נזיר. The גמרא asks from מצורע where only תורה appears, yet ארבעה מינים שבמצורע מעכבין, and answers that זאת תהיה תורת המצורע makes “תהיה” operate כמאן דכתיב ביה חוקה דמי.
- The גמרא asks from יום כפור where only חוקה appears, yet שני שעירי יום הכפורים מעכבין, and concludes that either תורה or חוקה can create *ikuv*. The גמרא then asks from שאר קרבנות that have תורה yet are not uniformly מעכב, and shifts to תורה בעי חוקה וחוקה לא בעי תורה. The גמרא answers Rav’s phrasing by stating that even where תורה is written, only if חוקה is written as well is it *le’akev*.
- The גמרא asks from מנחה where חוקה appears and Rav says כל מקום ששנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב, which implies that repetition drives *ikuv* even though חוקה exists. The גמרא answers that חוקה there is written אאכילה, so it is not about the עבודה, and only repetition in the עבודה creates *ikuv*. The גמרא challenges from לחם הפנים where חוקה is also אאכילה yet the משנה says two סדרים, two בזיכין, and סדרים with בזיכין are מעכב, and concludes that where חוקה is written by אכילה it applies אכולא מילתא.
- The גמרא still distinguishes מנחה by citing מגרשה ומשמנה, teaching that the full amounts of flour and oil are מעכב. The text records: דף י"ט עמוד א' top, גרסה ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב.
- The גמרא returns to גופא: Rav says repetition in תורת מנחה is *le’akev*, while Shmuel says only גרסה ושמן מעכבין and אין דבר אחר מעכב. The גמרא explains that all agree that when the פסוק repeats itself it is certainly מעכב, and the dispute is in מלא קומצו and בקומצו and the teaching שלא יעשה מדה לקומץ. Rav counts an additional repetition from ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה at the inauguration of the משכן to make hand-kemitza *le’akev*, while Shmuel says דורות משעה לא ילפינן.
- The גמרא challenges Shmuel from his own statement about כלי הלח and מדות יבש, where he derives that מזרקות מקדשין dry from שניהם מלאים סולת, a verse from הקמת המשכן. The גמרא answers that case is different because the פסוק repeats it twelve times in פרשת נשא for the twelve נשיאים.
- Rav כהנא and Rav אסי ask Rav from הגשה, since the פסוק repeats itself and yet הגשה is not מעכב. The גמרא answers that the repetition comes to fix the place, not create an *ikuv*, and brings a ברייתא reconciling לפני השם with אל פני המזבח. The conclusion is מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו.
- Rabbi Eliezer rules that when two פסוקים exist, the interpretation that is מקיים עצמו ומקיים חבירו is chosen over one that is מקיים עצמו ומבטל חבירו. He holds that reading אל פני המזבח בדרום fulfills before Hashem as well, because he maintains כוליה מזבח בצפון קאי, so the southwestern corner can still be considered לפני השם. The shiur ends with the plan to continue discussing שיטת רב about repetition in מנחה on the next day.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions