Menachos 19 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:10 - Introduction
00:42 - 18B
01:38 - 19A
20:56 - 19B
28:57 - Have a Wonderful Day!
Quiz - http://Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- A speaker learning מנחות on דף יח עמוד ב lays out the סדר העבודה of a מנחה and focuses on whether *yetzikah* must be done by a כהן or can be done by a ישראל, deriving the dispute from how the פסוקים attach “בני אהרן הכהנים” to earlier or later clauses. The shiur then moves to Rav’s rule that where the תורה uses “תורה” and “חוקה” the requirement is *le’akev*, tests that rule across several korban-related cases (נזיר, תודה, מצורע, יום הכפורים, מנחה, לחם הפנים), and refines it so that *chukah* is the decisive term while other extra phrases can narrow its force. The end returns to מנחה, contrasts Rav and Shmuel about what is *me’akev*, and uses the doubled פסוקים of הגשה to derive the precise location for הגשה at the קרן דרומית מערבית, concluding with a practical spatial explanation of how “לפני ה'” and “אל פני המזבח” are both fulfilled.
- A speaker dedicates the learning לעילוי נשמת סימי בת מרדכי.
- A speaker places the steps of a מנחה in order and identifies יציקה as the fourth step after putting *shemen* in a כלי, adding flour, adding more *shemen*, and then doing *yetzikah*, with later stages including לבונה, תנופה, הגשה, and קמיצה. A Gemara asks מאי טעמא דרבנן for permitting *yetzikah* by a ישראל and derives from “ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביא אל בני אהרן הכהנים וקמץ” that only from קמיצה ואילך is it מצות כהונה, so יציקה and בלילה are כשרה בזר. Rabbi Shimon bar Yochai requires a כהן for יציקה by reading “בני אהרן הכהנים” as applying both before and after, treating the word הכהנים as “sandwiched” between ויצק and וקמץ and extending כהונה back to יציקה.
- A ברייתא about חטאת teaches from “ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן” that *be’etzba’o* can be applied backward and forward to require ימין for both קבלה and נתינה, while Rabbi Shimon objects that since no יד is stated for קבלה, קיבלה בשמאל כשרה, presenting him as not accepting מקרא נדרש לפניו ולאחריו in that case. The Gemara answers the מנחה case by saying “והביא” with its וי״ו מוסיף על ענין ראשון, joining the clauses so that יציקה connects to the later כהונה requirement. A challenge from “ושחט… והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו” argues that this would make שחיטה require כהן, but the Gemara distinguishes using “וסמך ושחט” to derive מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים, while rejecting that this would require שחיטה specifically בבעלים via a קל וחומר from זריקה דעיקר כפרה not requiring בעלים and by a proof from יום הכפורים where the כהן גדול is uniquely commanded “ושחט את פר החטאת אשר לו,” implying שחיטה בעלמא לא בעינן בעלים.
- Rav states that כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב and the sugya initially assumes both terms are needed, then tests cases where only one term appears. A נזיר has תנופה that Rav says is מעכבת even though only “תורה” appears, and the Gemara explains it through “כן יעשה” which functions as though “חוקה” were written. A תודה has breads where four types מעכבין זה את זה even though only “תורה” appears, and the Gemara explains this by linking תודה to נזיר through “על זבח תודת שלמיו” and “שלמיו לרבות שלמי נזיר.” A מצורע has ארבעה מינים—עץ ארז, אזוב, שני תולעת, וציפורים—that are מעכבים, and the Gemara attributes the strength to the phrase “זאת תהיה” alongside “תורת המצורע,” treating תהיה as כמאן דכתיב חוקה. A case of יום הכפורים shows that even with only “חוקה,” שני שעירי יום הכפורים מעכבים זה את זה, pushing the conclusion toward “או תורה או חוקה.”
- The Gemara challenges “או תורה או חוקה” from שאר קרבנות where “תורה” appears but elements are not מעכב, and it concludes that תורה בעי חוקה וחוקה לא בעי תורה, making *chukah* sufficient while תורה alone is not. A תוספות notes “ושלמא דתורה אתא לשום דרשה” while Rav’s original phrasing “והתורה וחוקה קאמר” is reinterpreted to mean that even if תורה is written, only when חוקה is written is it מעכב. The sugya raises מנחה where “חוקה” appears and Rav also says כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב, and it answers first that the חוקה is written regarding אכילה, not עבודה. A parallel is raised from לחם הפנים where חוקה is also written by אכילה yet the משנה states שני סדרים, שני בזיכים, and הסדרים והבזיכים all מעכבים זה את זה, leading to the rule that when חוקה is written even about eating it applies to the entire matter. A special limitation is then learned from “מגירסה ומשמנה,” with רש״י explaining that the plural phrasing indicates that חוקה here is not applying broadly in the usual way, and the note is preserved: דף י"ט עמוד ב' לאפוקי.
- On דף י"ט עמוד ב' Rav states that any repetition in תורת מנחה is לעכב, while Shmuel says only מגירס ושמן מעכבין and nothing else is מעכב. The Gemara establishes that where the תורה doubles a requirement it is certainly מעכב, and frames Rav and Shmuel as disputing whether “במלוא קומצו ובקומצו” counts as doubling, with a ברייתא supporting that the doubling teaches not to make a מדה לקומץ. Rav treats the מלואים verse “ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה” as a second source, while Shmuel says משעה לא ילפינן. The Gemara challenges Shmuel from the דין of כלי הלח and מדת יבש that each sanctifies only its own type, and from Shmuel’s own ruling that מזרקות can be מקדש solids based on “שניהם מלאים סולת,” which the Gemara attributes to the fact that the verse is repeated twelve times for the נשיאים.
- A question is posed from הגשה where the תורה repeats yet it is not מעכב, and the Gemara answers that the repetition establishes the place. A דרשה from “לפני ה'” could suggest מערב, while “אל פני המזבח” points to the כבש, and the resolution sets הגשה at the קרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. Rabbi Elazar’s framework prefers a reading that מקיים עצמו ומקיים חבירו over one that מקיים עצמו ומבטל חבירו, and the sugya explains how דרום can still fulfill “לפני ה'” via Rav Ashi’s view that כולו מזבח בצפון קאי, making the relevant corner aligned opposite the היכל.
- A speaker closes with wishes for שבת, announces שיעור מוצאי שבת 8:30, and invites support for spreading תורה through sponsorship at mdysponsor.com or sponsor@mdy.com.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions