Menachos 23
Summary
- A sponsor is stated for today’s learning: לעילוי נשמת מרת מרים בת יעקב משה. A dispute is stated about a *kometz* of a *minchat chotei* that was oiled, with רבי יוחנן ruling it פסול and ריש לקיש ruling it should be smeared with leftover oil and offered, and the גמרא explains how ריש לקיש reads the פסוק of לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. A further unresolved question is raised about oil squeezed onto the *etzim* of the מזבח and whether חיבור עולה כעולה דמו applies, and the sugya ends with תיקו. A משנה then rules on mixtures of מנחות and of *kometz* with other components, and the גמרא analyzes ביטול through the positions of רב חסדא and רב חנינא as framed within רבי חייא and רבי יהודה, repeatedly resolving difficulties through רבי זירא’s rule that *shirayim* do not nullify a *kometz*.
- A sponsor is stated for today’s דף: לעילוי נשמת מרת מרים בת יעקב משה. A starting point is set on דף כג, עמוד ב, at אתמר.
- A case is stated of קומץ מנחת חוטא ששמנו, a *kometz* from a *minchat chotei* that has oil placed on it despite the *mincha* having no oil. רבי יוחנן says פסול because it is not supposed to have oil, while ריש לקיש says הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו, that it should be smeared with leftover oil from another *mincha* and offered on the מזבח. The גמרא challenges ריש לקיש from the פסוק לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, and answers that the פסוק means the *mincha* is not prepared with set oil like other מנחות, but after קמיצה a bit of oil may be placed on the *kometz*.
- רבי יוחנן challenges ריש לקיש with a ברייתא about חרב שנתערב בבלול, where a dry *mincha* mixed with an oiled *mincha* is offered according to the תנא קמא and not offered according to רבי יהודה. The גמרא initially reads this as a *kometz* of *minchat chotei* mixed with a *kometz* of *minchat nedavah*, implying a rejection of offering the oiled *kometz* of *minchat chotei*, and ריש לקיש rejects that reading. ריש לקיש interprets it as מנחת פר ואילים במנחת כבשים, where one is “dry” relative to the other because the פר or איל accompaniment has six or four *login* of oil while the כבש has three. The text then resolves the apparent listing of two cases by explaining no פירושא קמפרש לה, that חרב שנתערב בבלול explains the first case rather than introducing a separate case of a totally oil-free *mincha*.
- A question is raised by רבא: קומץ שמיצה שמנו אגבי עצים מהו, when oil is squeezed out of the *kometz* onto the wood of the מזבח, whether חיבור עולה כעולה דמו applies. רבינא suggests it matches a dispute between רבי יוחנן and ריש לקיש about המעלה אבר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית in העלאת חוץ, where רבי יוחנן says חייב because חיבור עולה כעולה דמו and ריש לקיש says פטור because חיבור עולה לאו כעולה דמו. The גמרא rejects this as a decisive analogy and says the question stands even within each view, since a bone is the same מין as meat while oil is not the same מין as the *kometz*, and since a bone is בר מפרש and has no מצוה to return if it falls while oil is not normally knocked off and a fallen piece of wood would be returned. The sugya concludes תיקו and leaves the resolution for אליהו הנביא.
- A משנה rules that when שתי מנחות שלא נקמצו are mixed, they are כשרות if a *kometz* can be taken from each separately without drawing from the other, and פסולות if this cannot be done. The text frames this as continuing the same sugya as the previous משנה.
- A case is stated where a קומץ is mixed into a מנחה שלא נקמצה, and the משנה rules לא יקטיר לכתחילה. The משנה rules that if he did burn it, the מנחה that had its *kometz* taken counts for its owner and the מנחה that had not been cometzed does not count.
- A case is stated where a קומץ becomes mixed with its own שיריים or with the שיריים of another *mincha*. The משנה rules לא יקטיר, but if he did burn it then it עולה לבעלים because the separated *kometz* was offered.
- רב חסדא rules נבלה בטלה בשחוטה because it is impossible for שחוטה to become נבלה, so the mixture is treated as מין בשאינו מינו and is בטל. רב חסדא rules שחוטה אינה בטלה בנבלה because נבלה can “become like” שחוטה when it spoils and פרחה טומאתה, making it like מין במינו and not בטל. רב חנינא states the opposite principle: כל שאפשר לו להיות כמהו אינו בטל וכל שאי אפשר לו להיות כמהו בטל.
- The גמרא rejects locating the dispute within רבנן because רבנן say עולין הן דלא מבטלי אהדדי while מין במינו בטל. The גמרא rejects locating it within רבי יהודה as originally understood because רבי יהודה treats מין במינו as never בטל and is described as going בתר חזותא in the blood-and-water case. The גמרא places the dispute within a ברייתא of רבי חייא: נבלה ושחוטה בטלות זו בזו, and assigns רב חסדא to mean נבלה בטלה בשחוטה while רב חנינא means שחוטה בטלה בנבלה. The גמרא then establishes רבי חייא as aligned with רבי יהודה by limiting רבי יהודה’s rule of מין במינו לא בטל to cases where each can become like the other, and explains that רב חסדא goes בתר מבטל while רב חנינא goes בתר בטל.
- The גמרא tests the principles against the משנה of two uncometzed מנחות mixed, treating the post-*kemitzah* remainder as שיריים and the other mixture as “טבל” in the sense of not yet cometzed. The גמרא finds tension with following the מבטל and responds that the דין follows רבי זירא: נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשריים, and מה הקטרה אמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו, אף הקטרה אמורה בשריים אין שריים מבטלין את הקומץ. The גמרא applies the same resolution to the case of קומץ mixed with a מנחה שלא נקמצה, and again to the case of קומץ mixed with שיריים של חבירתה, treating it as governed by the rule that *shirayim* do not nullify a *kometz*.
- A ברייתא states that מצה spiced with קצח, sesame, or other spices is כשרה and is called מצה מתובלת. The גמרא considers reading it as a case where spices exceed the מצה and would challenge the view that follows the מבטל, then rejects the challenge by interpreting the case as דלא אפישו תבלין and infers that רובא מצה היא from the wording מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת. The learning stops at this point with an intention to continue tomorrow.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions