Menachos 34
Summary
- An anonymous sponsor dedicates the שיעור לזכות a גמר חתימה טובה for the מתפללים of BKNW and all of כל ישראל, and Henry Orlinsky sponsors לזכר נשמת יחיאל מיכל בן חיים שניאור זלמן הלוי זכרונו לברכה Milton Kramer נשמתו תהא צרורה בצרור החיים. The learning on מנחות דף ל"ד begins with הלכות מזוזה about what counts as doorposts and where a מזוזה is placed, and then transitions to הלכות תפילין about the integrity of letters, the source for four פרשיות, how של יד and של ראש are written and assembled, and whether one may repurpose תפילין given the principle of מעלין בקודש ולא מורידין. The presentation attributes positions to רב הונא, רב פפא, אמימר, רב אשי, רבי מאיר, חכמים, רבי ישמעאל, רבי עקיבא, רבי, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי יוחנן, and later cites views of רש"י, תוספות, רבינו תם, the ראש, יד רמ"ה, ספר התרומה, מנחת חינוך מצוה תרי"ג, ספר מזוזות ביתך, שו"ת לב אברהם חלק א סימן ס"ח, בית יוסף quoting מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים, and the אור זרוע.
- An anonymous sponsor dedicates the שיעור לזכות a גמר חתימה טובה for the מתפללים of BKNW and all of כל ישראל, and Henry Orlinsky dedicates it לזכר נשמת יחיאל מיכל בן חיים שניאור זלמן הלוי זכרונו לברכה Milton Kramer נשמתו תהא צרורה בצרור החיים. The learning begins ארבע lines from the top at איתמר on דף ל"ד עמוד א in the midst of הלכות מזוזה, with עמוד א focused on מזוזה and עמוד ב moving into הלכות תפילין and later the סדר פרשיות.
- Rav Huna rules that a לול פתוח מהבית לעלייה with one פתח requires one מזוזה, and with two פתחים requires two מזוזות. Rav Pappa infers that an אנדרונא with four doorways is חייב בארבע מזוזות, and the גמרא explains the novelty as applying even when people are רגיל בחד and do not commonly use the other openings. The explanation contrasts this with an earlier sugya about הולך אחר הרגיל, with a clarification that one framing is ביטול when there are two פתחים, while another framing in רש"י is that *ragil* determines which side is “right” for placement.
- Amimar rules that a פתחא דאקרנא is חייב במזוזה even though it is at a corner. Rav Ashi challenges that it lacks פצימין, and Amimar answers that the ends of the walls themselves function as פצימין, with רש"י explaining that the ראשי כסלמים count as the doorposts.
- Rav Pappa sees a doorway with only one פצים on the left and finds that a מזוזה was placed there, and he challenges this as an improper attribution to רבי מאיר because רבי מאיר’s obligation with one doorpost applies when the lone post is on the right, not when it is on the left. The derivation for placing a מזוזה on the right comes from the דרשה of ביתך as ביאתך, and Rava explains that דרך ביאתך is מן הימין because a person moves the right foot first. Rav Shmuel bar Acha בשם Rav bar Ulla derives the right-side principle from the פסוק about יהוידע הכהן’s ארון placed מימין בבוא איש בית ה', establishing that what is דרך ביאה stands to the right of the entrant.
- A ברייתא teaches that a house with only one doorpost is חייב according to רבי מאיר and פטור according to חכמים, and חכמים base the exemption on the plural מזוזות implying two פצימין. רבי מאיר’s חיוב is presented through a teaching attributed to רבי ישמעאל that the repeated מזוזות yields אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, allowing even one מזוזה. רבי עקיבא offers a different source from the פסוק about putting דם on שתי המזוזות in קרבן פסח, teaching that “מזוזות” alone can mean one unless the תורה specifies “שתים,” making “שתי המזוזות” a בנין אב.
- A ברייתא derives from וכתבתם that one might think to write directly on stones of the doorway, and it compares “כתיבה” by מזוזה to “כתיבה” by גט, concluding that it must be written על הספר, with an added citation indicating writing בדיו. The גמרא rejects comparing it to the one-time writing of תורה on stones because מזוזה and גט are נוהגת לדורות while that inscription is not, and תוספות challenges רש"י’s implication about דיו for גט by citing a משנה in גיטין that allows other inks, with אחרונים suggesting רש"י means לכתחלה. Rav Acha bar Rava challenges learning away from the plain sense of “על מזוזות,” and the גמרא answers that וכתבתם is read as כתיבה תמה and only afterward “על המזוזות,” so the writing must be complete before attachment. The gzera shava remains necessary because without it one could think of engraving on stone as a “complete” writing and then affixing it, and the gzera shava fixes the requirement of parchment like a גט.
- A discussion cites ספר מזוזות ביתך using the sugya’s initial possibility of writing on stone to argue that rolling is not מעכב since stone cannot be rolled, while שו"ת לב אברהם חלק א סימן ס"ח brings and rejects that ראיה by suggesting that once the conclusion requires parchment, rolling could still be an independent requirement. The presentation states that leaving a מזוזה unrolled is certainly not recommended לכתחלה even if a debate exists about בדיעבד validity.
- The משנה states that the four פרשיות in תפילין are מעכבות זו את זו and even one letter is מעכב. Rav Yehuda בשם Rav limits the novelty to the קוצו של יוד, and the גמרא then identifies the main חידוש as Rav Yehuda בשם Rav that any letter not מוקף גויל מארבע רוחותיה is פסול, requiring separation so letters do not touch.
- A ברייתא derives ארבע פרשיות from the תורה’s three occurrences of לטטפת, with one written with a ו between the two טיתים, yielding a total of four according to רבי ישמעאל. רבי עקיבא says no special spelling is needed because טט in כתפי means two and פת in אפריקי means two, so לטטפת already hints to four.
- תוספות cites *yesh mefarshim* who move the ו between letters to create the derivation, and notes this is unusual, while the ראש and תוספות in סנהדרין cite רבינו תם that the derivation is from the extra ו at the beginning in ולטוטפות. רש"י in סנהדרין דף ד עמוד ב and the יד רמ"ה are presented as holding that והיה אם שמוע writes לטוטפות with a ו between the פ and the ת, and the text notes a מחלוקת ראשונים about the ספר תורה spelling. ספר התרומה challenges the approach of relocating a ו by noting occurrences of a ו between the טיתים.
- מנחת חינוך מצוה תרי"ג addresses how a ספר תורה missing a letter is פסול despite the גמרא in קידושין stating that we are not expert in חסירות ויתירות, and he proposes that we are expert where the spelling changes meaning but not where it does not. He further suggests that we are בקי בחסירות ויתירות in the פרשיות of מזוזה and תפילין because they are constantly written and used by everyone.
- A ברייתא teaches that one might write the four פרשיות on ארבע עורות and place them in ארבע בתים, and it derives from ולזכרון בין עיניך that there is one “זכרון” and not multiple, which is implemented by writing on four parchments and placing them into four compartments within one עור. The ברייתא states that if one wrote them on one עור and placed them into four compartments, he is יצא, and it records that רבי requires a noticeable ריוח between them while חכמים say the spacing is not needed. All agree that a חוט or משיחה is placed between each, and if the חריצן is not ניכר the תפילין are פסולות, with an applied concern about artificial חריצין that do not reflect real separation.
- A ברייתא states that תפילין של יד are written on one עור, and if written on four עורות and placed into one compartment it is still יצא but requires attachment according to רבי יהודה, derived from והיה לך לאות על ידך implying one unified sign inside as it appears as one outside. רבי יוסי says attachment is not required, and he reports that רבי יהודה ברבי agrees that if one lacks a של יד but has two של ראש, one may wrap an עור around a של ראש and place it on the arm. The גמרא resolves the tension by stating that Rav Yehuda retracted in light of Rabbi Yosi’s reasoning.
- A report from רבה בר רב הונא בשם רבי יוחנן states that one may make a תפילין של יד into של ראש but not a של ראש into של יד because אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. The גמרא distinguishes between עתיקתא and חדתתא, allowing change when it has not yet been used as של ראש, and it raises the factor of whether הזמנה מילתא היא, in which case even designation could forbid downgrading unless one made a תנאי at the outset. The בית יוסף quotes מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים that even a תפילין של ראש already worn can be changed if a תנאי was made מתחילה, while the אור זרוע is stated as not agreeing with that approach.
- The session ends with the plan to continue with the ברייתא detailing the סדר הפרשיות of תפילין, tied to the well-known מחלוקת of רש"י and רבינו תם and the practice of many to wear both types.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions