Menachos 43
Summary
- The text learns מנחות דף מ״ג starting from מ״ב עמוד ב׳ with a ברייתא that limits purchasing תכלת and תפילין to a מומחה, explains why תפילין still require a מומחה despite being physically checkable because of עיבוד לשמה, and uses this to frame Tosafos and the רמב״ם about whether מזוזה requires לשמה. It then presents two laboratory-style tests to distinguish תכלת from קלא אילן, resolves the apparent contradiction with “תכלת אין לה בדיקה” by redefining the “unchecked” element as intent for testing versus intent לשם מצוה, and concludes that the two tests function sequentially. It continues with halachos about buying a pre-tzitzis garment from Jews and non-Jews, the prohibition to sell a טלית מצויצת to an עובד כוכבים with reasons of זונה or travel-murder and how later poskim weigh those reasons, and then moves into נשים וציצית, ברכות, and whether ציצית is זמן גרמא, including a range of shitos in רמב״ם, תוספות, ראב״ד, רמ״א, לבוש, and Rav Moshe. It ends with דרשות on וראיתם אותו, the inclusion/exclusion of כסות לילה and כסות סומא, corner-count halachos, and aggadic statements about mitzvos surrounding ישראל, דוד in the bathhouse recalling מילה, and the protective force of תפילין, ציצית, and מזוזה.
- The ברייתא states תכלת אין לה בדיקה ואינה נלקחת אלא מן המומחה because there is no reliable way to verify whether the dye is true תכלת or קלא אילן, so only an expert is trusted. The ברייתא states תפילין יש להן בדיקה ואינן נלקחין אלא מן המומחה, and רש״י explains that חסירות ויתירות can be checked by opening and reading the פרשיות but עיבוד לשמה of the עורות cannot be verified visually. Tosafos quotes the קונטרס that this explains why תפילין still require a מומחה, and adds that ספרים ומזוזות have בדיקה and are נלקחין מכל אדם because they do not require עיבוד לשמה. Tosafos cites הרב רבנו משה בר מיימון that מזוזה לא בעיא לשמה and suggests שמא מהכא as the source, while הגהות מהר״ב רנשבורג directs to תשובות הרמב״ם הנקראים פאר הדור סימן י״ח where the רמב״ם responds on this issue, with a note about a new edition prepared by הרב דוד יוסף.
- The גמרא challenges תכלת אין לה בדיקה by citing רב יצחק בריה דרב יהודה who performs a test summarized by the סימן בגש״ם using alum, fenugreek sap, and forty-day-old urine, soaking the dyed wool from night until morning so that fading indicates פסול and no fading indicates כשר. רב אדא קמיה דרבא משמיה דרב אוירא gives another test by baking yeast of hard barley into it, where a change למעליותא indicates כשירה and a change לגריעותא indicates פסולה, remembered by שינוי שקר שינוי אמת. The text frames this as a contemporary challenge for Murex trunculus תכלת because the dye is described as chemically identical to plant indigo while the גמרא implies differentiating tests, and it answers that the mechanisms of the tests and dye processes are uncertain. The גמרא resolves the contradiction by redefining אין לה בדיקה as the inability to know whether the wool was dyed as a mere test sample or dyed לשם תכלת, while the dye-identity question can be tested.
- The גמרא relates that מר ממישכי, identified by רש״י as a חכם from a place called מישכי, brings תכלת in the time of רב אחאי, described as very late אמוראים or early רבנן סבוראי and linked to the question of which רב אחאי appears in the גמרא. The sample fades under the test of רב יצחק בריה דרב יהודה but changes for the better under the test of רב אדא, leading to an initial desire to declare it פסול. רב אחאי rejects the idea that it is neither תכלת nor קלא אילן and concludes that שמעתתא הדדי יתמר, meaning the tests are sequential: if the first test does not fade it is כשר, if it fades one then applies the second test where למעליותא is כשר and לגריעותא is פסול. The text presents this as support that the sugya recognizes only תכלת and קלא אילן rather than a third dye, and it notes that they sent from there that the tradition is indeed that the tests are dependent.
- The ברייתא rules that one who buys a טלית מצויצת מן השוק from a ישראל may rely on חזקה that it is כשר. The ברייתא rules that from an עובד כוכבים it is כשירה if bought from a תגר, and רש״י explains that the merchant will not ruin his business and likely bought it from a ישראל, while from a non-merchant it is פסולה. The ברייתא adds that even though אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה, one still assumes that some Jews may have sold it improperly, allowing reliance on the תגר case.
- The גמרא asks מאי טעמא for the prohibition to sell a טלית מצויצת to an עובד כוכבים and answers הכא תרגימו משום זונה, with רש״י giving two explanations: concern for a Jewish prostitute who might think the wearer is Jewish and engage with him, and an alternate concern for a non-Jewish prostitute who receives it as payment and publicizes that Jews patronize her. רבי יהודה gives a different reason that the non-Jew might accompany a Jew on the road while disguised and then kill him. The רמב״ם and שולחן ערוך cite only the reason of רבי יהודה, and the ביאור הגר״א explains that this is a לחומרא because the murder concern applies even when given as a משכון or פיקדון, unlike the זונה concern. The משנה ברורה בשם חיי אדם questions whether the murder concern applies בזמן הזה and suggests that combining the גר״א’s logic with changed circumstances may permit giving as a משכון or פיקדון, while remaining uncertain if the זונה concern is still relevant.
- The גמרא states רבי יהודה רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה and that he blesses each morning להתעטף בציצית, inferring that he holds ציצית is not time-bound because he places it on women’s garments. The גמרא asks why he makes a ברכה each morning if it applies at night as well and answers that he follows רבי that תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, and then resolves why he does not bless repeatedly by stating רבי יהודה איניש צניעא הוה and does not remove it all day. The sugya derives from this that one may enter a בית הכיסא with ציצית because it is not a חפצא של קדושה like תפילין, and it explains the morning blessing as tied to changing from כסותא דליליא to כסותא דיממא.
- The ריטב״א in קידושין is cited as limiting נשים פטורות from מצוות עשה שהזמן גרמא to מצוות שעל הגוף and not to obligations on external objects, and the מנחת חינוך מצוה שפ״ו challenges this from the sugya by proposing that women might be obligated if ציצית is a חובת טלית. The מנחת חינוך answers that the ברכה להתעטף בציצית implies a חיוב of wearing rather than only of making, so the sugya reads as not following that חובת טלית model. A ברייתא states הכל חייבים בציצית כהנים לויים ישראלים גרים נשים ועבדים and רבי שמעון פוטר בנשים because it is מצוות עשה שהזמן גרמא, while the רמב״ם rules נשים ועבדים פטור מן התורה but may wear without a ברכה, and תוספות allows women to bless because וציוונו refers to כלל ישראל. The ראב״ד is presented as forbidding women even to volunteer such mitzvos except for סוכה and לולב, and the שולחן ערוך rules women and עבדים are פטור while the רמ״א permits wearing and blessing but warns it מחזי כיוהרא. The לבוש adds the concern of לא יהיה כלי גבר על אשה for standard men’s four-cornered garments, and Rav Moshe is cited as requiring avoidance of both יוהרא by complete privacy and avoidance of בגד איש by using a clearly feminine garment.
- The גמרא questions why כהנים must be listed as obligated and answers that one might think the juxtaposition of לא תלבש שעטנז and גדילים תעשה לך exempts those who have a היתר כלאים, so כהנים might be exempt because בגדי כהונה include כלאים. The גמרא teaches that the היתר is only בעידן עבודה and that בלא עידן עבודה לא אישתרי, so כהנים remain within the framework of the איסור and are obligated in ציצית.
- Rabbi Shimon’s basis is a ברייתא deriving from וראיתם אותו that it excludes פרט לכסות לילה, and a counter-possibility that it excludes a blind person’s garment is rejected because אשר תכסה בה includes כסות סומא. The ברייתא explains the allocation by including what is “seen by others” and excluding what is not seen at night. The text cites Tosafos connecting this area to the principle of “בדיבור אחד נאמרו” known from women’s obligation in קידוש, and it brings Tosafos’ rejection of deriving women’s obligation in ציצית from the שעטנז–ציצית linkage because the verses are not a single פסוק and the linkage serves other halachos.
- The רבנן use אשר תכסה בה to include a five-cornered garment and interpret על ארבע כנפות כסותך as excluding a three-cornered garment, explaining that five includes four while three does not. רבי שמעון derives that inclusion from אשר, while the רבנן say אשר is not a sufficient ריבוי. The רבנן use וראיתם אותו for דרשות such as linking seeing ציצית to remembering קריאת שמע by the זמן of משיכיר בין תכלת ללבן, and Tosafos calls this an אסמכתא because the obligation of קריאת שמע is treated here as דרבנן. Other ברייתות derive remembering כלאים from the juxtaposition, derive that being obligated in this mitzvah implies obligation in all mitzvos with רש״י explaining it as morning/daytime mitzvos or as becoming בר מצוה, and state that ציצית is שקולה כנגד כל המצוות, that ראייה leads to זכירה and זכירה leads to עשייה, and that רבי שמעון בר יוחאי says one careful in this mitzvah merits receiving פני שכינה from the linkage of וראיתם אותו with ואותו תעבוד.
- A ברייתא states חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצוות with תפילין on head and arm, ציצית on clothing, and מזוזה on the doorway, and attributes to דוד “שבע ביום הללתיך” as referring to these surrounding mitzvos. It recounts that דוד enters a bathhouse, sees himself naked, laments standing without a mitzvah, and is comforted upon recalling the מילה in his flesh, then says שירה “למנצח על השמינית מזמור לדוד” about מילה given on the eighth day. The text cites the Maharsha that this implies מילה includes not only the act but the continuing state of being circumcised, and it brings Rav Zevin in אישים ושיטות describing the Rogatchover’s threefold analysis of מילה: מעשה מילה, an איסור of being ערל linked to קרבן פסח, and a מצוה of being מהול. A further statement of רבי אלעזר בן יעקב says one who has תפילין, ציצית, and מזוזה is בחזקת שלא יחטא, supported by “והחוט המשולש לא במהרה ינתק” and “חונה מלאך השם סביב ליראיו ויחלצם,” and the text closes by pausing to continue from תניא the next day while noting “פשוטו של מקרא” reads “שבע ביום הללתיך” as referring to שבת.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions