Menachos Daf 26 - Pesul Shiraym Before Haktaras Kometz
Summary
- The שיעור on מנחות דף כו opens with a משנה about whether a מנחה remains כשר for הקטרת הקומץ when the שירים become טמא, נשרפו, or אבדו before the קומץ is offered, and it aligns this with the פסחים מחלוקת of רבי אליעזר and רבי יהושע about זריקת הדם when the בשר is gone. It brings רב’s חידוש that the עבודה can proceed when at least a כזית of שירים remains, and it supports this from a ברייתא that defines when זריקת הדם still applies based on remaining כזית בשר or כזית חלב, with special rules for an עולה. A second משנה rules that a קומץ not placed into a כלי שרת is פסול according to חכמים but כשר according to רבי שמעון, and that burning the קומץ in two installments is כשר, and the גמרא analyzes רבי שמעון through three explanations, ultimately rejecting רב נחמן’s approach. The דף continues with a מחלוקת about splitting the קומץ into more than two parts, a מחלוקת about when הקטרת הקומץ permits eating the שירים, and ends with three unresolved תיקו questions about unusual placements for burning the קומץ or איברים.
- The שיעור is sponsored by Dr. David Lander in honor of his wife and children and לעילוי נשמת his mother גולדה בת שמחה עליה השלום הנשמה תהיה לה עליה, and it is also sponsored by Morris Tobin לזכר נשמת גד בן יהושע whose יארצייט is שבת. The sponsors are thanked for supporting the שיעור.
- The משנה states that when the שירים of a מנחה become טמא, נשרפו, or אבדו before הקטרת הקומץ, the כשרות of the מנחה depends on a מחלוקת. The שיעור ties this to the ברייתא in פסחים דף עז where רבי יהושע says *im ein basar ein dam* and does not do זריקת הדם when the בשר is טמא or lost, while רבי אליעזר says *dam af al pi she’ein basar* and זריקה still proceeds. The alignment is presented as כמידת רבי אליעזר, where the קומץ is still offered despite loss of שירים, versus כמידת רבי יהושע, where the מנחה is פסולה when the שירים are gone and the קומץ is not offered.
- תוספות רבי עקיבא איגר notes that in פסחים רבי יהושע’s rule is לכתחילה when the בשר became טמא, because בדיעבד the קרבן can be כשר since the ציץ מרצה on טומאה. He gives two ways to read the משנה by מנחה: either the פסול by נטמאו שייריה is only לכתחילה and בדיעבד הקטרת הקומץ would still be כשר, or רבי יהושע is stricter by מנחה and holds that when the שירים become טמא the קומץ cannot be offered even בדיעבד.
- רב states that the פסול applies only when all the שירים are ruined, but if מקצת שירים remain then the קומץ may be offered. The גמרא initially assumes רב limits this to טומאה, then rejects that and concludes רב holds שירים מילתא היא and the same rule applies to אבד and נשרף as well, with נטמאו cited only because it is first in the list. The גמרא brings a ראיה from a ברייתא where רבי יהושע says that any זבחים with a remaining כזית בשר or כזית חלב allow זריקת הדם, while פחות מכזית does not, and by עולה a half-כזית בשר plus half-כזית חלב combine because *she’kulo kalil*.
- The ברייתא’s line about “במנחה אפילו כולו קיים לא יזרוק” is explained as מנחת נסכים, meaning that if only the accompanying מנחה remains but the animal parts are gone, זריקת הדם does not proceed. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל and מוטבה משום רבי יהושע בן חנניה derive from “והקטיר החלב לריח ניחוח להשם” that חלב suffices even without בשר. רבי יוחנן further derives from “לריח ניחוח” that anything brought as *rei’ach ni’cho’ach* suffices, including יותרת ושתי כליות, while the need for both “חלב” and “לריח ניחוח” is explained because “חלב” alone would exclude more limited אימורים and “לריח ניחוח” alone might incorrectly include מנחה.
- A new משנה rules that a קומץ that was not placed into a כלי שרת is פסול according to the תנא קמא, while רבי שמעון מכשיר. The same משנה rules that if the קומץ is burned פעמיים, meaning in two installments, the מנחה is כשרה.
- רבי יהודה בריה דרבי חייא explains רבי שמעון from “קדש קדשים היא כחטאת וכאשם,” requiring that if the עבודה is done ביד it is in the right hand like חטאת, while if it is done בכלי it may be done even בשמאל like אשם. רבי ינאי explains that once the קומץ is taken from a כלי שרת it can be brought even “בהמינו” or “במקידה של חרס,” meaning no כלי שרת is required for העלאה and הקטרה after קמיצה. רב נחמן בר יצחק says that all agree the קומץ requires קידוש in a כלי שרת, and רבי שמעון only allows removing it afterward to offer it by hand, but the גמרא challenges this repeatedly and concludes תיובתא דרב נחמן תיובתא.
- A ברייתא states that for the קומץ, קטורת, and לבונה, העלאה is כשר “בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל,” and רבי יהודה בריה דרבי חייא answers by reading it as “ביד בימין” and “בכלי בין בימין בין בשמאל.” A further ברייתא about “קמצו מכלי שרת וקידשו שלא בכלי שרת” is addressed by re-reading “ממתן כלי ואילך,” and another ברייתא that contrasts חכמים and רבי שמעון is resolved by emending the רבי שמעון line to “כיון שקמצו וקידשו בכלי שרת.” A final ברייתא about “קומץ בימין ונתנו בשמאלו” shows that חכמים view the left-hand placement as irreparable because it lacks קידוש כלי and parallels דם שנשפך על הרצפה, while רבי אלעזר ורבי שמעון allow returning it to the right hand, leading the גמרא to infer they do not require מתן כלי and to reject רב נחמן; this supports רבי יהודה בריה דרבי חייא and challenges רבי ינאי, who answers that he follows the תנא of the earlier ברייתא that validates שמאל even ביד.
- רבי יהושע בן לוי holds “פעמים ולא פעמי פעמים,” so the קומץ may be burned in two parts but not three or four. רבי יוחנן holds “פעמים ואפילו פעמי פעמים,” allowing additional divisions. רבי זירא explains the מחלוקת as depending on whether “יש קומץ פחות משני זיתים” and whether “יש הקטרה פחותה מכזית,” with רבי יהושע בן לוי requiring a minimum that preserves כזית per הקטרה and רבי יוחנן allowing smaller units.
- רבי חנינא rules that the קומץ permits the שירים “משמשלה בו האור,” as soon as the fire catches. רבי יוחנן requires “משהתצת בו האור ברובו,” once the fire has taken hold of most of it, and Rav Yehuda explains this from “והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן,” where a כבשן smokes only when the fire spreads through most of it. A ברייתא from “זאת תורת העולה” about placing day-items like קומץ close to שקיעה is used to challenge רבי יוחנן, and the answer distinguishes “כאן לקלוט, כאן להתיר,” separating the threshold for continuing burning into night from the threshold for permitting שירים.
- רב אלעזר interprets the ברייתא as applying “בפוקעין,” cases where items fell off the מזבח and are returned at night, and רב דימי reports רבי ינאי saying the same. A contradiction is raised from רבי ינאי’s statement that קטורת that flew off is not returned, and from the דרשה that עולה parts are returned but not קטורת. The גמרא resolves this by “סמי מכאן קטורת,” removing קטורת from the list.
- רב אשי reports that רב אלעזר asked about a קומץ placed with the wood arranged on top of it, asking whether this is “דרך הקטרה בכך,” and it ends תיקו. חזקיה asks similarly about איברים placed with the wood arranged on top, weighing “על העצים” versus “אשר תאכל האש את העולה על המזבח,” and it ends תיקו. רבי יצחק נפחא asks about placing איברים at the sides of the מערכה and frames it through the dispute whether “על” means “על ממש” or “על בסמוך,” and it also ends תיקו.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions