Menachos 28
Summary
- A new משנה on מנחות דף כח states that specific components are mutually indispensable for valid fulfillment, focusing mainly on the מנורה, and the גמרא derives these requirements from the Torah’s language such as “*havai’ah*,” “יהיו,” and repeated terms like מקשה and זהב. The sugya distinguishes between a מנורה and חצוצרות regarding whether they must be made from a single hammered block versus assembled scraps, and it explores which materials are valid for crafting a מנורה through competing דרשות of כלל ופרט versus ריבוי ומיעוט. The daf also records a tradition from שמואל משמיה דסבא that the מנורה is eighteen טפחים tall and details how its גביעים, כפתורים, and פרחים are arranged and counted, including the derivation of a ninth flower from the phrase “עד ירכה עד פרחה מקשה היא.”
- A sponsorship is stated לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה הירש נשמה שתהיה לה עליה. A new משנה begins partway into the עמוד and continues the earlier theme that certain elements are מעכב one another.
- A first רשי describes the מנורה as a central shaft with six branches, and Rashi writes “כזה,” which leads ראשונים to debate whether the branches are straight or curved, though the sugya treats that as not central. The משנה rules that the שבעה קני מנורה are מעכבין זה את זה and that the שבעה נרות are מעכבין זה את זה. The גמרא asks the reason and answers that “*havai’ah*” is written regarding them, making them indispensable.
- The משנה states that the שתי פרשיות שבמזוזה are מעכבות זו את זו and that even one כתב is מעכב, understood at this stage as even one missing letter. The משנה states that the ארבע פרשיות שבתפילין are מעכבות זו את זו and that even one כתב is מעכב. The משנה states that the four ציצית are מעכבות זו את זו because שארבעתן מצוה אחת, while רבי ישמעאל holds that ארבעתן ארבע מצות.
- A verse is cited: “ועשית מנרת זהב טהור… מקשה תיעשה המנורה… ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו,” and “יהיו” is treated as לעכב while “מקשה” requires hammering from one solid block rather than joining pieces. A ברייתא teaches that the מנורה comes מן העשת ומן הזהב, that making it from גרוטאות is פסולה, and that making it from other metals is כשרה. The גמרא explains that גרוטאות are excluded because “מקשה” and “*havai’ah*” require a single hammered piece, while other metals are included from “תיעשה,” and the doubled “מקשה מקשה” establishes the עיכוב of being מקשה.
- A ברייתא on “כיכר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה” teaches that if the מנורה is made of gold it must be a full כיכר, and if not gold it need not be a full כיכר. A verse including “גביעים כפתורים ופרחים” with “זהב” teaches that if gold it must have these decorations, and if not gold it need not have them. The גמרא rejects extending this to remove the requirement of קנים because without branches it is called a פומית rather than a מנורה.
- A דרשה from “וזה מעשה המנורה מקשה זהב” teaches that if the מנורה is gold it must be מקשה, and if not gold it need not be מקשה, and the extra “מקשה” is used to exclude חצוצרות. A ברייתא teaches that חצוצרות come מן העשת מן הכסף, that if made from גרוטאות they are כשרות, and that from other metals they are פסולות due to “כסף” and “*havai’ah*.” The גמרא answers that “מקשה היא” is a מיעוט by מנורה teaching “היא ולא חצוצרות,” so the requirement of being hammered from one piece applies to the מנורה and not to the trumpets.
- A ברייתא states that all vessels made by משה are כשרים לו וכשרים לדורות except his חצוצרות, which are כשרים לו ופסולות לדורות. The gמרא considers deriving this from “עשה לך” but rejects the comparison to “ועשית לך ארון עץ,” and it explains that “לך” is needed for other דרשות such as “משלך” or “כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם.” The gמרא concludes that חצוצרות are different because “לך” appears twice, “עשה לך” and “והיו לך,” teaching that they are for משה and not for later generations.
- A ברייתא taught by רב פפא בריה דרב חנן before רב יוסף says the מנורה must be from a single block and from gold, that a silver מנורה is כשרה, and that tin, lead, or *gistron* are disputed with רבי פוסל and רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר, while wood, bone, or glass are פסולות for all. רב פפא explains the dispute as both sides using כלל ופרט, with רבי יוסי ברבי יהודה including any metal and רבי restricting to important metals like silver. רב יוסף challenges this with a ברייתא where wooden כלי שרת are disputed, explaining that רבי uses כלל ופרט וכלל to include only what is like the פרט, namely metal, while רבי יוסי ברבי יהודה uses ריבוי ומיעוט וריבוי to include everything and exclude only חרס. Additional ברייתות support that if gold is unavailable one may bring a מנורה of silver, copper, iron, tin, or lead, while רבי יוסי ברבי יהודה also allows wood, and a separate ברייתא prohibiting making a seven-branched מנורה states that even one of other metals is forbidden while רבי יוסי ברבי יהודה says even wood is forbidden, tying this to what מלכי בית חשמונאי did. The חכמים respond that the חשמונאי version was iron spits covered with tin, then later silver, then later gold, and the woodlike appearance came from tin discoloration rather than actual wood.
- שמואל משמיה דסבא states that the מנורה’s height is eighteen טפחים and gives a detailed accounting of smooth sections and ornamented sections with גביע, כפתור, and פרח, including three tiers of branches emerging from three כפתורים and rising to match the central height. The teaching defines גביעים as like Alexandrian cups, כפתורים as like Creti apples, and פרחים as like the flowers on pillars. The total is given as twenty-two גביעים, eleven כפתורים, and nine פרחים, and each category is said to be מעכב within itself, with גביעים כפתורים ופרחים collectively also מעכב one another. The gמרא derives twenty-two גביעים from four on the central stem plus three on each of six branches, derives eleven כפתורים from two on the stem plus six on the branches plus additional scriptural indications, and challenges the count of nine פרחים until רב שלמני cites “עד ירכה עד פרחה מקשה היא” to add an extra flower near the base, yielding nine.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions