Menachos 28 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:10 - 28A
16:15 - 28B
32:47 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- Good morning רבותיי! לעילוי נשמת שמחה בן מרדכי. The text moves from the דין of *hazayot* in the *heikhal* and the מצורע’s *log shemen* to the rule that wrong *lishmah* intent can invalidate for *ratzah* even if the act remains valid for other purposes, and it then shifts to a sequence of דברים המעכבין זה את זה such as the מנורה’s seven branches and lamps, the פרשיות and even single letters in מזוזה and תפילין, and the ארבע ציציות. The main sugyot then develop the מנורה’s required construction, materials, and adornments through דרשות on words like מקשה, זהב, תיעשה, and יהיה, contrast those rules with the חצוצרות, and conclude with a detailed שיעור-based description of the מנורה’s height, components, and the counts of גביעים, כפתורים, and פרחים, including that each set and the whole set are מעכב.
- A statement teaches ושבע בפנים ושבע במצורע regarding sprinklings inside the *heikhal* on יום כיפור and the מצורע’s oil being sprinkled toward the פרוכת. The text states שלא לשמן פסולות but states שלא מכוונות כשרות, and then challenges this from a ברייתא that says בין שלא לשמן ובין שלא מכוונות כשרות. Rav Yosef answers that the contradiction depends on תנאים, attributing the פסול to רבי אליעזר who מקיש אשם לחטאת and therefore מקיש נמי לוג לאשם, while רבנן do not make that היקש.
- The גמרא challenges רבי אליעזר with the rule וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש, limiting chained היקשים in קדשים, and Rava rejects resolving it as רבי אליעזר versus רבנן. Rava resolves that both sources can follow רבנן by distinguishing כאן להכשיר from כאן להרצות, so the act can remain כשר for eating leftovers while lacking proper כוונה prevents כפרה, requiring the owner to bring a second לוג שמן.
- The text states שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה and שבעה נרותיה מעכבין זה את זה, so missing even one invalidates use. It states שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו and even one missing letter invalidates, and it states ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו with the same rule that even one letter is מעכב because והיו implies a חובה of והוייתן.
- It states that a ספר תורה has ששים רבוא אותיות, explains that counts are reconciled with a lower total, and asserts that each אות corresponds to someone in כלל ישראל so missing one אות makes it פסול. It states ארבע ציציות מעכבות זו את זו because the four are one מצוה, while רבי ישמעאל says ארבעתן ארבע מצות, setting up a later application to a בגד with five כנפות. It explains that the מנורה’s mutual invalidation is derived from הויא language indicating a must-do requirement.
- The ברייתא states the מנורה is מן העשת and מן הזהב, and rules that making it from הגרוטאות is פסולה while משאר מיני מתכות is כשירה, with the limitation that the מקשה requirement applies when it is gold. The text asks why גרוטאות are פסול and answers from repeated מקשה alongside הויא, citing the פסוק ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה and יהיה, and it argues from תיעשה that other metals are included while גרוטאות remain excluded because מקשה is repeated לעכב. It then asks whether repeated זהב should also be לעכב and explains that multiple occurrences of זהב generate additional דרשות that fit only if gold is required and גרוטאות are excluded.
- The text cites a דרשה from ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה that only a gold מנורה requires a ככר weight while other metals do not. It states that גביעה כפתוריה ופרחיה apply only when it is gold, and it rules that without branches it is not a מנורה but a פמוט. It concludes that if it is not gold it need not be מקשה, and it highlights the practical implication that a one-piece gold construction cannot be repaired if misformed.
- The text states that the phrase מקשה היא comes למעוטי חצוצרות by contrasting the laws of חצוצרות. It brings a ברייתא that חצוצרות are מן העשת and מן הכסף, that עשאן מן הגרוטאות כשרים, and that שאר מיני מתכות פסולים because כסף והיה locks the material. It asks why גרוטאות are allowed despite מקשה and answers that the Torah uniquely restricts the מנורה with מקשה היא, excluding that restriction from חצוצרות, and this supports excluding גרוטאות specifically for the מנורה.
- A ברייתא states all כלים made by משה are כשרים for him and for all generations, while חצוצרות are כשרות for him and פסולות לדורות. The text proposes deriving this from עשה לך, challenges from ועשית לך ארון עץ which continues for later generations, and offers interpretations of לך as “from your own funds” or כביכול “Hashem prefers yours.” It resolves that the חצוצרות are different because the Torah says לך twice—עשה לך והיו לך—so repetition establishes a limitation to Moshe’s generation.
- A teaching states the מנורה is solid gold, that silver is כשר, and that tin, lead, and other metals are disputed with רבי פוסל and רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר, while wood, bone, and glass are פסול by all in that framing. The text then reframes the dispute as methodological, presenting כלל ופרט וכלל as yielding “כעין הפרט” and thus requiring metal like gold, while ריבוי ומיעוט ריבוי yields exclusion of only one most dissimilar material, identified as כלי חרס, allowing other non-gold materials.
- It cites a proof that רבי יוסי ברבי יהודה permits wood from a ברייתא about כלי שרת made of wood where רבי פוסל and רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר, and it explicitly attributes the methodological split as רבי דריש כללי ופרטי and רבי יוסי ברבי יהודה דריש ריבויי ומיעוטי. It brings an explicit ברייתא: אין לי זהב אף של כסף של נחושת של ברזל של בדיל של עופרת, רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף של עץ, establishing that רבי יוסי ברבי יהודה allows a wooden מנורה.
- A ברייתא states one may not build a house patterned on the היכל, an אכסדרה matching the אולם, a חצר matching the עזרה, a שולחן matching the שולחן, or a מנורה matching the מנורה. It permits making a candelabrum of five, six, or eight branches but forbids seven even in other metals, and רבי יוסי ברבי יהודה adds that even wood is forbidden to make because מלכי בית חשמונאי used wood in the בית המקדש. The text records the objection אמרו לו משם ראיה and reports that their menorot were of iron, plated, then later made of silver, and later of gold.
- Shmuel בשם סבא states the מנורה’s height is שמונה עשר טפחים and that הרגלים והפרח are three טפחים, followed by a structured סדר of blank spans and adorned spans. The text describes multiple segments of טפחיים חלק and טפח units that hold a גביע, כפתור, and פרח, and it repeats that at successive כפתור points two branches emerge and rise to the height of the מנורה. It defines גביעים as like כוסות אלכסנדריים, כפתורים as like תפוחי כרתים, and פרחים as like פרחי עמודים.
- It concludes that there are גביעים עשרים ושניים, כפתורים אחד עשר, and פרחים תשעה, and it states that each category is מעכב itself and that גביעים כפתורים ופרחים together are מעכב. It derives 22 גביעים from four on the central stem plus three on each of six branches, and it accounts for 11 כפתורים from counts on the stem and branches. It asks for the source of the ninth פרח and answers with Rav Shamen from the פסוק עד ירכה עד פרחה מקשה היא, adding the missing bottom flower. It ends with a closing blessing and a sponsorship appeal: “Merited the זכות of spreading תורה throughout the world. Sponsor a שיעור today. mdy sponsor dot com or sponsor at mdy dot com.”
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions