Menachos Daf 28 - Menorah and Chatzotzros
Summary
- Today’s learning on מנחות דף כח resumes from the last line of דף כז עמוד ב with רבא resolving contradictions about whether הזאות that are not precisely aimed are כשר for the פרה and whether הזאה שלא לשמה works for a מצורע, concluding that “כשר” can mean permitted for consumption while still failing to be עולה לבעלים לשם חובה. The משנה then lists items that are מעכבין זה את זה, including the seven קני המנורה and seven נרות, the two פרשיות of a מזוזה and the four פרשיות of תפילין down to even one missing letter, and the four ציציות, with a dispute between רבי ישמעאל and the first Tanna about whether they are one מצוה or four מצוות. The גמרא analyzes the construction requirements of the מנורה and חצוצרות, including מקשה, the acceptability of various metals, whether making items from pieces (גרוטאות) is valid, and how repeated terms in פסוקים generate these rules, while also deriving that משה רבינו’s חצוצרות are פסולות לדורות. The sugya concludes with prohibitions against making replicas of מקדש structures and vessels such as a seven-branched מנורה, and it provides a detailed measurement-based description of the מנורה’s height and ornaments—its גביעים, כפתורים, and פרחים—and states that each set and all together are מעכבין זה את זה.
- Today’s שיעור is sponsored by Dr. David Lander in honor of his wife and children and לעילוי נשמת his mother גולדה בת שמחה עליה השלום. It is also sponsored by Morris Tobin לזכר נשמת גד בן יהודה whose יארצייט was yesterday. It is also sponsored by זאב בלסקי לזכות רפואה שלמה for David Heber’s mother יהודית בת חיה פריידל שיש לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
- Rava says both ברייתות follow the רבנן that *el nokhach p’nei ohel mo’ed* is not דווקא, and the sprinkling only needs to be in the general direction of the אהל מועד. He distinguishes that when the כהן stands east–west, the הזאה is generally toward the west and is כשר even if not directly מול פתח אהל מועד, while when the כהן stands north–south the orientation is wrong and the הזאה is פסול.
- The גמרא presents a contradiction between a ברייתא that says הזאות של מצורע שלא לשמן פסולות and another that says בין שלא לשמן בין שלא מכוונות כשרות. Rav Yosef answers that one follows Rabbi Eliezer and one the רבנן, explaining that Rabbi Eliezer links אשם to חטאת and then links לוג שמן to אשם to invalidate שלא לשמה, while the רבנן do not make these links. The גמרא objects that this becomes a double היקש, and Rava instead says both ברייתות follow the רבנן and distinguishes between “כשר” meaning the כהנים may eat versus “פסול” meaning it does not achieve *l’haratzot* and is not עולה לבעלים לשם חובה so the מצורע remains incomplete.
- The משנה states that שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, so a מנורה missing any branch is פסול, and it likewise states that שבעה נרותיה מעכבין זה את זה. It rules that the שתי פרשיות שבמזוזה and the ארבע פרשיות שבתפילין are each מעכבות זו את זו, and even one letter missing or improperly formed invalidates them because *u’khtavtam* requires כתיבה תמה. It rules that ארבע ציציות מעכבות זו את זו because all four are one מצוה, and רבי ישמעאל says ארבעתן ארבע מצוות.
- The גמרא derives the מעכב status of the קני המנורה from the phrase כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו, using הויה as indicating עיכוב. A ברייתא teaches that the מנורה is made מן העשת and מן הזהב, that עשאה מן הגרוטאות פסולה because *miksha* requires a single piece, and that משאר מיני מתכות כשרה, with the word תעשה serving as a ריבוי to allow other metals while proximity and repetition of *miksha* establish which requirements are מעכב. The גמרא cites a דרשה from ככר זהב טהור that when it is gold it must be a ככר, but when it is not gold it need not be a ככר, and it similarly ties the presence of גביעים כפתורים ופרחים specifically to a gold מנורה, while rejecting the idea that a non-gold מנורה could lack קנים because without branches it is called a פמוט. It brings the Rambam in הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ד who writes that for other metals there is no insistence on the ככר weight and a hollow form is כשרה, yet he also rules that it is never made מן הגרוטאות even for other metals, and the משנה למלך notes the tension and says the Rambam implies a לכתחילה preference for מקשה with a בדיעבד validity if hollow, calling it a פלא where the Rambam derives this distinction.
- The g’mara derives from *miksha* in the מנורה section a מיעוט that excludes applying מקשה as a requirement to חצוצרות, and a ברייתא teaches that חצוצרות are made מן העשת and מן הכסף, that עשאן מן הגרוטאות כשירים, and that made from other metals they are פסולים because כסף with הויה makes silver indispensable. It teaches that all vessels made by משה are כשרים לו and כשרים לדורות except חצוצרות, which are כשרות לו and פסולות לדורות, and it rejects deriving this solely from *aseh lekha* because similar wording appears by the ארון. It concludes that because the חצוצרות section says לך twice—עשה לך and והיו לך—one supports the special derivation for משה and not לדורות while the other supports the alternative דרשות associated with *lekha*.
- A teaching brought before Rav Yosef presents that gold is standard, silver is כשר, other metals are disputed between Rabbi and Rabbi Yosi b’Rabbi Yehuda, and non-metals like wood, bone, and glass are פסול. Rav Yosef answers with a different tradition that the dispute is specifically about כלי שרת made of wood, with Rabbi using כלל ופרט וכלל to require metal and Rabbi Yosi b’Rabbi Yehuda using ריבוי ומיעוט וריבוי to include nearly everything and exclude only חרס. Rav Yosef supports that Rabbi Yosi b’Rabbi Yehuda explicitly permits a wooden מנורה when gold is unavailable, alongside silver, copper, iron, tin, and lead.
- A ברייתא prohibits making a building in the exact form of the היכל, making an אכסדרה like the אולם, making a courtyard like the עזרה, and making a table or a מנורה corresponding to the מקדש vessels. It permits making a מנורה of five, six, or eight branches but forbids making one of seven branches, and it applies even if made from other metals. רבי יוסי ברבי יהודה adds that even a wooden seven-branched מנורה should not be made like the practice attributed to מלכי בית חשמונאי, and the חכמים respond that their מנורה was made from iron spits covered with another material and later replaced with silver and then gold.
- Shmuel in the name of an elder states that the מנורה’s height is eighteen טפחים and details the division of space into the base and flower, blank stretches, and repeated sections featuring a גביע כפתור ופרח and successive כפתורים from which pairs of branches extend upward to the full height. The ברייתא defines גביעים as like כוסות אלכסנדריים, כפתורים as like תפוחי הכרטיים, and פרחים as like פרחי העמודים, and it totals twenty-two גביעין, eleven כפתורים, and nine פרחים. It rules that the גביעין each are מעכבין זה את זה, the כפתורים each are מעכבין זה את זה, the פרחים each are מעכבין זה את זה, and that גביעין כפתורים ופרחים together are מעכבין זה את זה.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions