Menachos 33 - Cycle 14
Summary
- Today's *shiur* on מסכת מנחות דף ל"ג continues הלכות מזוזה from דף ל"ב עמוד ב׳, defining where and how a מזוזה is placed, how doorway structure and usage determine חיוב and placement, and how the rules of *ta’aseh v’lo min ha’asuy* apply to מזוזה similar to ציצית. The גמרא sets requirements about writing a מזוזה on one קלף, placing it בתוך חללה של פתח, and positioning it on the right side *derekh bi’atecha*, while using *heker tzir* and *ragil* when direction is unclear. The שיעור brings major פוסקים on cases of uncertain direction, doorless openings, tall doors, בית מדרש and בית הכנסת, skylight rooms used as סוכה, and structures like אכסדרה and בית שער, and it presents the theme of מזוזה as שמירה, including the מנהג to touch it and the writing of שדי as שומר דלתות ישראל.
- The גמרא says רמי בר יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללה של פתח, and it teaches that despite the rule to place the מזוזה בפתח הסמוך לרשות הרבים, it still belongs within the doorway rather than before it. The שיעור explains that placing it in the outermost *tefach* near רשות הרבים provides immediate encounter upon entering and expands שמירה to the whole house, but שמואל’s teaching rejects placing it outside the חלל for extra protection. The גמרא later states אמר רבא מצוה להניחה בטפח סמוך לרשות הרבים, and it gives two reasons: רבנן אמרי כדי שיפגע במזוזה מיד and רב חנינא מסורא אמר כי היכי דנטרה.
- The גמרא states ואמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין פסולה. A ברייתא that says כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין פסולה is reinterpreted to mean ראויה לשתי ספין קאמר, so the possibility of splitting it for two sides signals disqualification even if it is not actually placed on two doorposts.
- The שיעור cites וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך and explains the rule ביתך ביאתך and דרך ביאתך as placing the מזוזה on the right side upon entering, regardless of whether the door opens inward or outward. In a case of two rooms separated by a doorway where usage is equal and *derekh bi’atecha* is unclear, the גמרא says ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר, defining מאי היכר ציר as the pivot side that shows how the door opens. The example given is כגון פתחא דבין תרי בתי, including בי גברי ובי נשי, where *heker tzir* decides the side.
- The שיעור raises the case of two equally used rooms with no door and no *heker tzir*, and it brings שו"ת שאילת יעבץ and שו"ת בניין ציון who allow placing two מזוזות without בל תוסיף because one fulfills the מצוה and the other is not considered a מזוזה. It cites שלמת חיים רב יוסף חיים זוננפלד and רב יונתן שטייף who endorse placing two, with one not visible, and making the ברכה with intent to be יוצא only with the required one. It cites שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קע"ו rejecting the two-mezuzot approach and requiring a determination of the primary entrance, even by changing behavior, and it adds that the רמב"ם holds a doorway without a door is not מחויב במזוזה מדאורייתא.
- The גמרא’s story says ריש גלותא בנא ביתא and asked רב נחמן קבע לי מזוזתא, and רב נחמן answered תלי דשי ברישא, requiring the doorframe setup before affixing the מזוזה. The שיעור connects this to ציצית from גדילים תעשה לך and the principle תעשה ולא מן העשוי, applying it to מזוזה via בנין אב as explained by the ראשונים.
- The שיעור applies תעשה ולא מן העשוי to a room with a skylight that is opened for סוכות with סכך, since a סוכה as דירת עראי is not מחויב במזוזה. רב שלמה קלוגר in שנות חיים quoting the פרי חדש says this becomes תעשה ולא מן העשוי and the מזוזה should be removed and replaced after סוכות, and שנות חיים says no ברכה should be made then. It cites many פוסקים, including רב משה in שו"ת אגרות משה and שו"ת מהרש"ג, who say the skylight does not remove the room status and the obligation does not go away. The שיעור extrapolates that initial placement should be when there is a proper roof and that skylight positioning can also affect תעשה ולא מן העשוי for סכך, and it limits the discussion to a room that is fundamentally a room rather than one created only for סוכות.
- The גמרא states אמר רב יהודה אמר רב עשויה כמין נגר פסולה, implying a horizontally embedded מזוזה is פסול, yet it reports כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר עבידן. The גמרא resolves לא קשיא by distinguishing הא דעביד כסיכתא as פסול when completely flat, and הא דעביד כסטריא as כשר when slanted.
- The גמרא brings a report that רבי’s entrance to the בית מדרש had no מזוזה, and another report that the entrance used by רב הונא did have one, and it answers that ההוא רגיל ביה and states דאמר רב יהודה אמר רב מזוזה הלך אחר רגיל. The שיעור presents מחלוקת ראשונים: רש"י holds the main entrance to a בית מדרש needs a מזוזה while a private entrance used only by an individual is exempt, explaining רבי’s private access. The מרדכי, based on ברכות דף מ"ז עמוד א׳, says a בית הכנסת does not require a מזוזה. The ב"ח says מזוזה applies to a בית דירה, defining בית מדרש as a בית דירה because people learn there most of the day, while a בית הכנסת used only for *davenen* is not a בית דירה. תוספות and the רמב"ם say neither בית מדרש nor בית הכנסת requires a מזוזה, and תוספות explains רב הונא’s case as a doorway that also leads to a house, making it an entryway to the home. The ראש reports that his רבי מהר״ם רותנברג first relied on תוספות and did not put a מזוזה on his בית מדרש door but later did because of concern for רוח רעה. בית יוסף rules like רש"י to place a מזוזה on a בית מדרש but without a ברכה, and the ב"ח advises placing it at the same time as a home מזוזה and including it in the intent of the ברכה, extending this method to other ספק cases.
- The גמרא says אמר רב זירא אמר רב מתנא אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש עליון. It brings רב הונא’s view מגביה מן הקרקע טפח ומנמיך מן התקרה טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה, and a ברייתא frames this as דברי רבי יהודה, while רבי יוסי derives height from comparing מזוזה to תפילין via the juxtaposed פסוקים. The גמרא reconciles שמואל with רבי יוסי by explaining that תחלת שליש עליון defines the lowest point allowed, שלא לרחוקה מן התקרה למעלה יותר משליש. The שיעור cites the ירושלמי that places it at shoulder height, especially for very tall doors where the top third is too high, and it presents that the לבוש rules like the ירושלמי, the ש"ך quotes it, and many פוסקים follow it. It cites ערוך השולחן noting that the רמב"ם, טור, and שלחן ערוך do not quote the ירושלמי and that practice is unclear, while שו"ת השמש supports following it. It cites the קלויזנבורגר רבי in שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן קצא quoting the דברי חיים to place it at shoulder height for very tall doors, and it records that the שינובער רב דברי יחזקאל disagrees and follows the גמרא’s top-third standard. The שיעור notes debate about what counts as “very tall,” including a view tied to 20 אמה and other views tied to practical entry height.
- The גמרא’s teaching of שמירה continues with רב חנינא’s statement בוא וראה לא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, contrasting a human king guarded from outside with Hashem guarding His servants from outside, supported by ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך and the continuation יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. The שיעור cites the מהרש"א that everything occurs according to what הקדוש ברוך הוא wants and that the מזוזה represents שמירה when entering and leaving, forming the basis for the מנהג to touch the מזוזה. It brings תשובות רבי עקיבא איגר to place one’s hand on the מזוזה when leaving, with concern about touching כתבי קודש directly unless it is in a case, and it cites חכמת המצפון that one should think wherever one goes one relies on הקדוש ברוך הוא שמירה.
- The גמרא states רב אדא בר רבא משמיה דרבא: חקק לה טפח פסולה, and it considers a ברייתא about הניחה בפציא או שתלאה כמין מלבן, then reframes that ברייתא as addressing פתח שאחורי הדלת with the rule that if there is a טפח it becomes a separate opening and needs another מזוזה. The שיעור gives reasons for פסול when embedding into the doorway: the ב"ח says it is not considered בשעריך, and the לבוש says it is not considered על מזוזות ביתך.
- A ברייתא says that if there is no wooden frame and one uses a מלבן של קנים, one should cut a שפופרת and place the מזוזה inside. רב אחא בריה דרבא limits validity to where one first erects the frame and then cuts and inserts, but if one cuts and inserts first and then erects, it is פסולה due to תעשה ולא מן העשוי.
- The גמרא rules הני פתחי שמאי פטור ממזוזה, and it defines פתחי שמאי via a dispute: either דלית לה תקרה or דלית לה שקופי. רב אשי אמר רבא rules that an אכסדרה with a roof and three walls but no door is פטור מן המזוזה לפי שאין לו פצימים, and the גמרא clarifies that even if there are פצימים, it can remain פטור because they are only for structural support, שאין עשויין אלא לחזק תקרה. אביי reports he saw the אכסדרה of רבא that had פצימי and no מזוזה because of this reasoning. A ברייתא says בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה, and the גמרא answers this refers to an אכסדרה דבי רב with four walls, described as כדתורי דבי רב איסי and then explained as בקיטוני דבי רב איסי.
- The גמרא says בי הזרזקי חייב בשתי מזוזות and explains it as בית שער הפתוח לחצר with houses opening to the בית שער. A ברייתא presents בית שער הפתוח לגינה ולקיטונה with רבי יוסי saying נידון כקיטונה and חייב במזוזה, while חכמים say נידון כבית שער and exempt. The גמרא presents two analyses: רב ושמואל say from garden to house all agree it is חייב because ביאת הבית היא, and the dispute is from house to garden; רבה ורב יוסף say from house to garden all agree it is פטור as פיקתא דגינה הוא, and the dispute is from garden to house. The גמרא says אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף, while רב אשי follows רב ושמואל לחומרא, and it concludes והלכתא כרב ושמואל לחומרא.
- The שיעור cites the בעל הטורים connecting וכתבתם על מזוזות ביתך to למען ירבו ימיכם and to protection expressed as לא יבא משחית בבתיכם and ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. It explains the מזוזה’s protection both inside and outside the home and repeats the מנהג to write שדי on the outside of the מזוזה, explaining that שדי stands for שומר דלתות ישראל.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions