Menachos 36
Summary
- A Daf Yomi shiur on דף לו begins from לה עמוד ב and continues the sugya of תפילין, clarifying when the ברכה is recited, how speaking between the תפילה של יד and תפילה של ראש affects the ברכות, the correct order for putting on and removing תפילין, and how long תפילין may be worn into the evening. The Gemara presents differing views about whether לילה is a time for תפילין and why שבת and ימים טובים are excluded, and it records a dispute whether wearing תפילין after שקיעת החמה violates an עשה or a לאו, while allowing night use for guarding them. It also establishes an obligation to be mindful of תפילין by constantly touching them, derived through a קל וחומר from the ציץ. The shiur notes the sponsorship עילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה הירניש may she have an עליה.
- A statement attributed to Rav teaches that תפילין מאימתי מברך עליהן is משעת הנחתן, and the Gemara challenges this from the rule that all mitzvot receive a ברכה עובר לעשייתן. Abaye and Rava explain that the beracha is recited משעת הנחה ועד שעת קשירה, after placing the תפילין in position but before completing the tying.
- Rav Chisda rules that שח בין תפילה לתפילה requires חוזר ומברך, and the Gemara clarifies that if one did not speak he makes one beracha, while if one spoke he makes two. A report in the name of רבי יוחנן presents the wording of separate berachot for תפילה של יד and תפילה של ראש, and Abaye and Rava align this by establishing that uninterrupted placement yields one beracha whereas interruption yields שתים. A baraita declares that speaking between them is an עבירה and that such a person חוזר עליה מערכי המלחמה.
- A baraita states that when donning תפילין one puts on של יד first and then של ראש, and when removing one removes של ראש first and then של יד. The order for donning is derived from וקשרתם לאות על ידך followed by והיו לטוטפות בין עיניך, and the order for removing is derived from the plural implication in והיו לטוטפות בין עיניך, teaching that as long as the של ראש remains between the eyes there must be two, so the של יד cannot be removed first.
- A baraita allows a traveler who rises early and fears loss to put on תפילין at night, and when the proper time arrives he ממשמש בהן and recites the beracha. The baraita records three endpoints for wearing them: the תנא קמא requires removal by שקיעה, רבי יעקב allows until שתכלה רגל מן השוק, and חכמים allow until זמן שינה. It is agreed that if one removed them for a bathroom or bathhouse and then שקעה החמה, one may not put them back on.
- Rav Nachman rules הלכה כרבי יעקב and cites that רב חסדא and רבה בר רב הונא prayed מעריב while wearing תפילין. Another version states אין הלכה כרבי יעקב, and the Gemara treats the nighttime תפילין practice as a point of dispute. A seeming contradiction in רבה בר הונא is resolved by limiting his statement about ספק חשיכה to ערב שבת.
- A baraita attributes to רבי יוסי הגלילי that ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה teaches ימים ולא לילות and excludes שבתות וימים טובים from מימים ולא כל ימים. רבי עקיבא says that חוקה זו refers to פסח בלבד and not to תפילין, and a separate teaching in רבי עקיבא’s name excludes שבתות וימים טובים from תפילין because only days that need an אות require תפילין, while שבתות וימים טובים are גופן אות. The Gemara uses רבי עקיבא’s approach to explain how one can exclude שבת without necessarily excluding לילה in the same way.
- Rav אלעזר rules that one who puts on תפילין after שקיעת החמה עובר בעשה, while רבי יוחנן rules עובר בלאו. The Gemara rejects tying their dispute to whether they accept the principle of רב אבין אמר רב אילעא that השמר פן ואל indicates a לא תעשה, and instead makes their dispute hinge on whether השמר attached to an עשה creates only an עשה-violation or becomes a לאו.
- Rav אלעזר states לשמרן מותר, permitting תפילין at night when worn to guard them. Ravina reports seeing Rav Ashi put on תפילין after dark and, when questioned, Rav Ashi said it was for guarding them, while Ravina perceived his intent was otherwise. The account concludes that Rav Ashi holds הלכה ואין מורין כן.
- Rabba bar Huna teaches that a person must constantly touch his תפילין, stated as חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה. The Gemara derives this through a קל וחומר from the ציץ, since the Torah says והיה על מצחו תמיד meaning שלא תסיח דעתו ממנו, and תפילין contain many אזכרות, making attentiveness all the more necessary.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions