Menachos 41 - NBTD
00:00 - Good Voch
00:14 - 40B
01:16 - 41A
16:50 - 41B
24:33 - Have a Wonderful Week!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- השיעור נפתח בברכה ובייחוד לעילוי נשמת שמחה מאיר יוסף בר מרדכי, ונמסר מתוך Ptil Tekhelet. הוא מציג את הסוגיא ש“תכלת אין בו משום כלאיים,” ומבאר שבמקומות רבים “תכלת” בלשון הגמרא פירושו ציצית, כך שציצית דוחה שעטנז כשיש חיוב ציצית. בהמשך הוא עובר לדיני טלית כפולה והיכן נחשבות “כנפות” לצורך ציצית, מביא מעשה עם רבה בר רב הונא ורבא בר רב נחמן, וממשיך למחלוקת חובת גברא מול חובת טלית ולדברי מלאך לרב קטינא על התחמקות ממצות ציצית. לבסוף הוא מביא דינים על תפירת קרע סמוך לכנף מחשש *ta’aseh v’lo min he’asui*, על העברת ציצית מבגד לבגד, על טלית שכולה תכלת וקלא אילן, ומסיים בשלוש הלכות שאביי אומר שרבו נוהג כשמואל בהן, כולל הלכה כרבי שמעון בגרירה.
- אמר רבי זירא אמר רב מתנה אמר שמואל: תכלת אין בו משום כלאיים ואפילו בטלית פטורה, והוא מפרש שכלאיים פירושו שעטנז ושאין בעיה של שעטנז כשמדובר בציצית. הוא מברר מהי “טלית פטורה” ומציע שמדובר בבגד שאין בו שיעור, ומביא ברייתא שטלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית, ואם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בה עראי פטורה. הוא דוחה פירוש ש“וכן לעניין כלאיים” מתייחס להיתר שעטנז ממש, משום ש“אין עראי בכלאיים,” ומביא את רב נחמן בר יצחק שמפרש “וכן לעניין צדדין בציצית,” ומנסח את הכלל שציצית דוחה שעטנז רק במקום שיש חיוב ציצית: חייב בציצית אין שעטנז, פטור בציצית יש שעטנז.
- הוא מפרש שטלית “פטורה” לעניין שעטנז היא מקרה של *hatlah l’motalet*, כשכבר יש חוטים בכנף והוא מוסיף עוד סט חוטים על אותה כנף. הוא קובע שאף על פי שהסט השני מיותר, אין איסור כלאיים, מפני שכל אחד מהסטים יכול לשמש לציצית אם יקרעו את השני, ולכן הם נחשבים לעניין זה כציצית שאין בה שעטנז. הוא שואל למה רבי זירא אומר זאת פעמיים אם כבר נאמרה ההלכה שכאשר קורע את הראשונים השניים כשרים ואינם *ta’aseh v’lo min he’asui*, ומתרץ שהגמרא מבדילה בין שתי הלכות נפרדות: כשרות הציצית לאחר הסרת הראשונות, והיעדר איסור שעטנז במקרה זה.
- הוא מביא ברייתא: טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר, ומסביר את המקרה של טלית גדולה מאוד שמקפלים אותה כך שנוצרים “ארבע כנפות” במצב מקופל, אך כשהיא נפתחת החוטים יוצאים “באמצע” ונעשים כשישה קצוות. הוא מפרש שרבי שמעון אינו פוטר את הטלית מציצית לגמרי אלא מתנגד להטלת החוטים על ה“פינות האמצעיות” שעלולות להפוך לאמצע בעת פתיחה, ומעדיף להטיל על הכנפות העיקריות של הטלית כשהיא פרושה. הוא מוסיף שכולם מודים שאם כפלו ותפרו שחייבת, ומבאר שהחידוש הוא גם כש“נדקה בסיכה” (*sikhat bitachon*), שאף על פי שזה חיבור זמני עדיין מתייחסים לכנפות שנוצרו בקיפול כמקום הטלת הציצית.
- הגמרא מספרת שרבה בר רב הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן וראה אותו מתכסה טלית כפולה ומטיל חוטים “לבי כפילא,” ואז נפתח הקיפול והחוטים נמצאו ליד הראש/הכתף במקום בקצה. רבה בר רב הונא אומר לו “לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא,” מפני שהתורה דורשת כנף שבשוליים ולא באמצע, והוא מסיר את הטלית ומכסה גלימא אחרת.
- הוא מציג מחלוקת האם חיוב ציצית הוא חובת גברא בעת לבישה או חובת טלית גם כשהיא מונחת, ומביא לשון “מסברת חובת גברא הוא… חובת טלית הוא… זיל רמי לה.” הוא מנסה להביא סיוע מברייתא על חסידים הראשונים שכיון שארגו בה שלש אצבעות מטילין בה תכלת, ומשמעותה שהטילו ציצית בשלב מוקדם של האריגה, אך הגמרא דוחה “שאני חסידים דמחמירו נפשייהו” ואינה מוכיחה מכך חיוב רגיל.
- הוא מביא את “ופליגי דמלאכא” שהמלאך אשכחיה לרב קטינא דמכסי סדינא ואמר לו “סדינא בקיטא… וסרבלא בסיספא… ציצית של תכלת מה תהא עלה,” ומפרש את הרקע שבבגד כותנה לא מטילים תכלת משום גזירת בגד לילה, מפני שתכלת היא צמר והדבר יוצר שעטנז. רב קטינא שואל “ענשיתו אעשה,” והמלאך עונה “בזמן דאיכא רותחא ענשינן,” והוא מסביר שהטענה אינה על עבירה אלא על עשיית “שטיק” להיפטר מן המצוה: “תצדקא למיפטר נפשך מציצית.”
- אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית, והוא מציין ששמואל מחזיק שחובת הטלית מחייבת גם כשהיא בתוך מגירה, אף על פי שהפסיקה המקובלת היא חובת גברא. הוא מביא עוד מאמר שמואל: בזקן שעשאו לכבודו, טלית המיועדת לתכריכים פטור מן הציצית משום “אשר תכסה בה” והאי לאו לכסות עבידא, אך מוסיף שבשעתא דלוויה ודאי רמינן ליה משום “לועג לרש חרף עושהו.”
- אמר רחבה אמר רב יהודה: טלית שנקראה חוץ לשלוש יתפור ותוך שלוש לא יתפור, והוא מסביר שהחשש בתוך שלוש אצבעות הוא שתישאר שארית חוט תפירה שתוביל לבעיה של *ta’aseh v’lo min he’asui* אם ישתמשו בה לציצית. הוא מביא ברייתא שמציגה מחלוקת רבי מאיר וחכמים האם בתוך שלוש יתפור, ומוסיף שכולם מודים שלא יביא אפילו אמה על אמה ובא תכלת ותולה בה, משום שזה נחשב ציצית שנעשתה “מן העשוי.”
- הוא מביא ש“ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת,” ומציג את קושיית תוספות “צריך עיון” למה צריך לומר שאם נפסקה פסול. הוא מביא בשם שיטה מקובצת שהחידוש הוא ההבחנה בין חוט שנפסק לאחר שהיה ארוך וכשר מחמת שיעור מינימלי, לבין מצב שמתחילים לכתחילה בחוט קצר לאחר שהתירו אותו מבגד אחר, שאז אינו כשר לכתחילה. הוא מסיק “שמעת מינה מתיר מבגד לבגד,” ומביא דעה של “רב דגול הדור” שסובר שזה זלזול, אך הוא מיישב שמדובר בבגד דאבלוי ולכן אין בכך בושה אלא הצלה והחייאה של החוטים.
- הוא מביא ברייתא: טלית שכולה תכלת כל מיני צבעים פוטרים בה חוץ מקלא אילן, ומקשה מברייתא אחרת ש“טלית אין פוטרין בה אלא מינה” ושבטלית שכולה תכלת מביא תכלת ודבר אחר וקלא אילן לא יביא ואם הביא כשר. רב נחמן בר יצחק מתרץ “לא קשיא” על ידי חלוקה בין טלית בת ארבע חוטין לטלית בת שמונה חוטין, והוא מסביר שבארבע חוטין אם כולם אותו גוון אין שני צבעים, ובשמונה חוטין אפשר שיש שני צבעים עיקריים אף אם נוספו עוד חוטים. הוא מדגיש שהבעיה אינה בל תוסיף כשמוסיפים חוטים באותו גדיל, אלא חשש שמא יתירו וישתמשו בחוטי קלא אילן במקום אחר מבלי לדעת שהם מזויפים.
- הוא מביא “איתמר” שמחלוקת רב ושמואל קיימת גם במתיר מבגד לבגד וגם במדליקין מנר לנר וגם בהלכה כרבי שמעון בגרירה. אביי אומר “כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל,” והוא מונה: מתיר מבגד לבגד, מדליקין מנר לנר, והלכה כרבי שמעון בגרירה משום דבר שאינו מתכוין. הוא חותם בדברי הברייתא “רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ,” ומסיים ביישר כח ובאיחולי “א גוטע וואך.”
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions