Menachos 43
Summary
- The text follows מנחות דף מ״ג from תנו רבנן on מ״ב עמוד ב׳, explains why תכלת is bought only from a מומחה even though physical tests exist, and develops practical rules for buying ציצית and other sacred items. It then moves to whether ציצית is time-bound, why רב יהודה both put תכלת on garments in his household and recited a morning ברכה, and how רבי שמעון and the רבנן derive their positions from verses such as וראיתם אותו and אשר תכסה בה. It presents multiple דרשות that make ציצית a trigger for remembering קריאת שמע, כלאים, and all מצוות, and it closes with ברייתות about ישראל being surrounded by מצוות, תכלת symbolizing a chain from sea to כסא הכבוד, and רב מאיר’s teachings about daily ברכות.
- Shalom to all. Today's מנחות דף מ\"ג and we are starting מ\"ב עמוד ב' about five lines up from the bottom with the words תנו רבנן. And today's דף sponsored לעילוי נשמת מרת מרים בת יעקב משה Hurnish עליו השלום שתהיה לה עליה.
- The ברייתא states תכלת אין לו בדיקה and therefore תכלת is purchased only מן המומחה, because it cannot be reliably checked against קלא אילן. The ברייתא states תפילין יש להם בדיקה through checking the פרשיות for חסירות או יתירות, yet they are still bought only מן המומחה because the hide for the בתים must be made לשמה. The ברייתא states ספרים ומזוזות יש להם בדיקה and therefore they are purchased מכל אדם.
- The גמרא challenges תכלת אין לו בדיקה by citing רב יצחק בריה דרב יהודה, who tests techeiles using alum, a fenugreek-based liquid, and urine בן ארבעים יום by soaking overnight, where fading makes it פסולה and not fading makes it כשרה. The גמרא cites רב אדא בשם רב אבירא, who bakes techeiles in yeast from hard barley, where a change למעליותא makes it כשרה and a change לגריעותא makes it פסולה, with the mnemonic שינוי שקר שינוי אמת. The גמרא answers that אין לו בדיקה refers to אטעימה, meaning a person cannot determine whether the dyeing was done as a test or done לשמה because intention cannot be verified.
- Mar ממשכי brings techeiles in the years of רב אחאי, and it fades under רב יצחק בריה דרב יהודה’s test yet improves under רב אדא’s test. רב אחאי rules that the two teachings must be applied together and sets the procedure that if the first test does not fade the color it is כשרה, and if it fades then the second test determines כשרות by improving color or פסול by worsening color. A message is sent from ארץ ישראל that שמעתא הדדי אתמר, requiring both tests in that sequence.
- רב מוני is careful and buys techeiles according to the חומרא implied by אין לו בדיקה in the sense of אטעימה, so he buys from a מומחה. An old man tells him that this is how earlier generations acted and that their dealings succeeded.
- A ברייתא rules that one who buys a טלית מצוייצת מן השוק from a ישראל treats it as בחזקתה and כשרה. If it is bought from an עובד כוכבים, it is כשרה when bought מן התגר and פסולה when bought מן ההדיוט because of suspicion of קלא אילן. The ברייתא maintains this ruling even though אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים, so בדיעבד the purchased garment may still be כשרה depending on the seller.
- The reason is explained as משום זונה, either because a Jewish זונה may mistake the wearer for a Jew and violate לא תתחתן בם, or because a non-Jew may give it to a non-Jewish זונה who will claim she received it from a Jew and create חשד. רב יהודה adds a second reason that a Jew may accompany the apparent “Jew” on the road and be killed.
- רב יהודה ties techeiles on garments of his household, explained as his wife’s garments, which implies he holds ציצית is not a מצות עשה שהזמן גרמא. רב יהודה also recites the ברכה of להתעטופי בציצית each morning, and this is aligned with רבי who says תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן. The גמרא explains that רב יהודה is modest and does not remove his garment all day, so he only makes the ברכה when he changes from the night garment to the day garment.
- A ברייתא teaches that everyone is obligated in ציצית, including כהנים, לויים, וישראלים, גרים, נשים, ועבדים, while רבי שמעון exempts נשים because ציצית is a מצות עשה שהזמן גרמא. The גמרא explains that כהנים are specifically included because one might think their permission to wear כלאים via the אבנט would exempt them, and it clarifies that כלאים is permitted only בעידן עבודה, not otherwise, so they remain obligated in ציצית.
- Rabbi Shimon derives from וראיתם אותו that a כסות לילה is excluded from ציצית and uses אשר תכסה בה to include a כסות סומא, since it is seen by others even if the wearer cannot see. The גמרא prefers including כסות סומא because it exists in sight for others and excluding כסות לילה because it is not in sight for anyone. The רבנן use אשר תכסה בה to derive that garments with five corners are included while three-cornered garments are excluded, because a five-cornered garment includes four corners, and they do not treat the word אשר as extra for Rabbi Shimon’s derivation.
- The רבנן derive that seeing ציצית causes remembering another מצוה dependent on it, identified as קריאת שמע, since זמן קריאת שמע בשחרית begins when one can distinguish between תכלת and לבן. Another ברייתא derives that seeing ציצית causes remembering the adjacent mitzvah of כלאים, since לא תלבש שעטנז precedes גדילים תעשה לך. Additional ברייתות derive that obligation in this מצוה entails obligation in all מצוות, that ציצית is שקולה כנגד כל המצות כולן, and that ראייה leads to זכירה and זכירה leads to עשייה.
- רבי שמעון בן יוחאי teaches that one who is careful with this מצוה זוכה ומקבל פני שכינה by linking the word אותו in וראיתם אותו with אותו in את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד.
- A ברייתא states חביבין ישראל שסבבן הקדוש ברוך הוא במצות, with תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהן, ציצית בבגדיהן, and מזוזה לפתחיהן, and attributes to דוד the verse שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך as counting these mitzvot. It recounts that דוד, entering a בית המרחץ and standing unclothed, laments being without a מצוה until remembering מילה שבבשרו, after which he says שירה, linked to למנצח על השמינית מזמור לדוד as על מילה שנתנה בשמיני. רב אלעזר בן יעקב states that one with תפילין, ציצית, and מזוזה is in a strong חזקה שלא יחטא, supported by והחוט המשולש לא במהרה ינתק and by חונה מלאך השם סביב ליראיו ויחלצם.
- רב מאיר explains that תכלת is unique because it resembles the sea, the sea resembles the sky, and the sky resembles כסא הכבוד, supported by verses describing ספיר and דמות כסא. רב מאיר teaches that the punishment for lacking לבן is greater than for lacking תכלת, likening it to two servants commanded to bring a seal of clay versus a seal of gold, where neglecting the easy clay task is punished more. רב מאיר teaches that one must recite מאה ברכות daily, deriving מאה from ועתה ישראל מה השם אלקיך שואל מעמך, and רב חייא בריה דרב אויא completes the count on שבת and ימים טובים with ברכות on בשמים and foods.
- רב מאיר teaches that one must recite three berachot daily, given as שעשני ישראל, שלא עשני אשה, and שלא עשני בור, with an alternative tradition that a censored version replaced the original wording of שלא עשני גוי. רב אחא בר יעקב objects to saying שלא עשני בור because a בור is still obligated in all מצוות, and his son answers that the third should be שלא עשני עבד. The גמרא distinguishes עבד from אשה by stating that an עבד is זיל טפי.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions