Menachos 43 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:10 - 42B
02:36 - 43A
17:28 - 43B
25:31 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- השיעור עובר על סוגיות בגמרא בדף מ״ב עמוד ב׳ בענייני תכלת, תפילין, ספרים ומזוזות, בדיקות הכשרות שלהן, ודרישת *לשמה* שאין דרך לבדוק אותה. הוא מביא תוספות חריג שמצטט את הרב רב משה בר מיימון על עיבוד *לשמה* בתפילין, מבאר את שתי הבדיקות לתכלת ואת צירופן, וממשיך לברייתות על קניית טלית מצויצת מן השוק ומן *עובד כוכבים* והחששות הכרוכים בזה. בהמשך הוא מציג מחלוקות ודרשות על חיוב ציצית לנשים ולכהנים, ואת האגדתות על כוח הציצית להזכיר מצוות, לשמור מן החטא, לחבב את ישראל במצוות, ומשמעות התכלת כדמיון לים, לרקיע ולכיסא הכבוד, וכן את היסוד שגדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת.
- אח, לעילוי נשמת אמי מורתי רות בת מרדכי.
- הברייתא קובעת שתכלת אין לה בדיקה ולכן אין ניקחת אלא מן המומחה, מפני שאין מבחן לזהות אם היא תכלת אמיתית או *קלא אילן*. השיעור מדגיש שגם אם מוצאים חוטים כחולים ברחוב אין סמיכה עליהם בלי ודאות מקור מקצועי.
- הברייתא אומרת שתפילין יש להם בדיקה, והבדיקה היא של חסירות ויתירות. תוספות מפרש בשם הקונטרס שאף על פי שיש בדיקה, אין ניקחין אלא מן המומחה לעבדן לשמה, ומוסיף שספרים ומזוזות לא בעי עיבוד לשמה, וכן פירש הרב רב משה בר מיימון. השיעור מבאר שיש בתפילין דבר הניכר לעין ודבר שאינו ניתן לבדיקה כלל, כי אי אפשר לבדוק כוונה לשמה אפילו באמצעים טכנולוגיים.
- הברייתא מלמדת שספרים ומזוזות יש להם בדיקה, וניקחין מכל אדם. השיעור מסביר שלפי רש״י אין בהן דרישת עיבוד לשמה, ולכן עצם בדיקת הכתב מספיקה להכשיר לקנייה ממי שאינו מומחה.
- הגמרא מקשה על הקביעה שתכלת אין לה בדיקה ומביאה את בדיקת רב יצחק בריה דרב יהודה בסימן בגש״ם: מגביא גילא, מיא דשבלוליתא, ומי רגליים בן ארבעים יום, וטרי ליה בגוויה מאורתא עד צפרא, שאם פריד חזותיה פסולה ואם לא פריד חזותיה כשירה. רב אדא קמיה דרבא משמיה דרב אבירא מוסר בדיקה נוספת: מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפי ליה בגוויה, שאם אישתני למעליותא כשירה ולגריעותא פסולה, וסימנך שינוי שקר שינוי אמת. השיעור מחדד ששתי הבדיקות עוסקות בצבע ובתגובותיו, לא בכוונה לשמה.
- הגמרא מיישבת שאין לה בדיקה הכוונה לדבר שאין דרך לבדוק את צד הכוונה, ולא רק את זיהוי הצבע. השיעור מסביר את חשש *טעימה* בעת הטבילה לבדיקה, שהצמר שנצבע לשם בדיקה פסול לציצית מפני שלא הייתה כוונה לשם מצוות תכלת, וכן חשש מראה שני שהדין בו שאין להשתמש בו. ממילא גם אם ניתן לבדוק אם זה תכלת או *קלא אילן*, אין דרך לבדוק אם ההכנה נעשתה בכוונה הנכונה.
- מר ממושקי מביא תכלת בשני דרב אחאי ובודקים בדרב יצחק בריה דרב יהודה ואיפרד חזותא, ואז בודקים בדרב אדא ואישתנאי למעליותא. רב אחאי מסיק שהשמועה נאמרה כך ששתי הבדיקות מצטרפות בסדר: תחילה בדיקת רב יצחק, ואם לא איפרד חזותא כשרה, ואם איפרד חזותא עוברים לבדיקת רב אדא, שאם אישתנאי למעליותא כשרה ולריעותא פסולה, ושלחו מתם שמועתא הכי איתמר.
- רבי מני דייק וזבין כחומרת מתנייתא ונזהר לקנות תכלת ממומחה, מחשש תכלת של טעימה ומראה שני שאינם ראויים למצווה. ההוא סבא אומר לו הכי עביד קמאי דקמך ואצלח עיסקיהו, והשיעור מציג את הדברים כהבטחה של הצלחה המחוברת לדקדוק ההלכה.
- הברייתא פוסקת שהלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה, ומן העובד כוכבים מן התגר כשרה ומן ההדיוט פסולה. היא מוסיפה שאף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה, ומביאה טעם משום זונה, ורב יהודה אומר שמא יתלווה עמו בדרך ויהרגנו.
- הגמרא אומרת רב יהודה רמי תכלתא לפרזומה דאינשי ביתיה ומברך כל צפרא ליתעטף בציצית. היא מדייקת שמדקא רמי קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא היא, ומקשה אמאי מברך כל צפרא וצפרא, ומשווה לדעת רבי בתפילין שכל זמן שמניחן מברך עליהם. הגמרא מתרצת שרב יהודה איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה כולי יומא, ומבארת שמברך כי משני מציצית דליליא לציצית דיממא.
- ברייתא אומרת הכל חייבין בציצית, כהנים לויים וישראלים גרים נשים ועבדים, ורבי שמעון פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. הגמרא שואלת על כהנים לויים וישראלים ומתרצת שכהנים צריכי להודע, כי הוה אמינא הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו בבגדי כהונה לא יחייבו, וקמשמע לן שנהי דאשתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אשתרי והם חייבים בציצית.
- הגמרא מביאה טעם רבי שמעון ממה שנאמר וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ודנה באפשרות לפרט לכסות סומא ומכריעה שכאשר נאמר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור, ומה מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ומבארת שמרבה כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים ומוציא כסות לילה שאינה בראייה אצל אחרים. רבנן מחייבים בציצית בלילה ומעמידים דרשה אחרת מ"אשר תכסה בה" ל"על ארבע כנפות כסותך" ארבע ולא שלש, ומכריעים לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מפני שיש בכלל חמש ארבע ואין בכלל שלש ארבע, ומוסיפים שרבי שמעון מהאשר נפקא ורבנן אשר לא משמע.
- רבנן דורשים וראיתם אותו וזכרתם כראייה שמביאה זכירה וזכירה שמביאה עשייה. ברייתא אחת אומרת ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה והיא קריאת שמע, כדברי המשנה ממתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. ברייתא אחרת אומרת ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה והיא מצות כלאים, מכוח סמיכות לא תלבש שעטנז לגדילים תעשה לך, וברייתא נוספת אומרת שכיוון שנתחייב אדם במצווה זו נתחייב בכל המצוות כולן.
- ברייתא קובעת חביבין ישראל שסיבבם הקדוש ברוך הוא במצוות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם וציצית בבגדיהם ומזוזה לפתחיהם, ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. היא מתארת שדוד נכנס לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום בלא מצווה ונזכר במילה שבבשרו ונתיישבה דעתו, ולאחר שיצא אמר עליה השירה שנאמר למנצח על השמינית.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר שכל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחזק שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך השם סביב ליראיו ויחלצם. השיעור קושר זאת לרעיון של שמירה והקפה במצוות.
- תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד, ומביא פסוקים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כיסא. רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת ומשיל למלך שאמר לשני עבדיו לאחד להביא חותם של טיט ולאחד חותם של זהב ופשעו שניהם, ואביי אומר שזה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא ענשו מרובה.
- Merit the זכות of spreading תורה throughout the world. Sponsor a שיעור today. mdysponsor.com or sponsor@mdy.org.com
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions