Menachos 44 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:11 - 43B
05:15 - 44A
20:52 - 44B
27:16 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- הטקסט פותח בלימוד תניא על חיוב מאה ברכות בכל יום, ומחשב איך מגיעים למאה ברכות ביום חול ומה חסר בשבת ויום טוב והשלמות האפשריות. לאחר מכן מובאות ברכות היום (שעשאני ישראל/שלא עשני גוי, שלא עשני אשה, שלא עשני עבד) והסבר הגמרא על מדרג הברכות, ובהמשך ברייתות על החילזון ותכלת, ועל שכר מצות ציצית כולל הסיפור המפורסם באדם זהיר בציצית שניצל מן העבירה וזכה שהזונה התגיירה ונישאה לו. בהמשך מובאות הלכות טלית שאולה ומזוזה תוך דגש על יישוב ארץ ישראל, דיני תפילין של יד ושל ראש, ומאמרים על חומרת ביטול תפילין, ציצית, מזוזה וברכת כהנים ועל אריכות ימים למניח תפילין. לבסוף הטקסט עובר לדף מ״ד עמוד ב׳ בענייני קדשים: מה מעכב ומה אינו מעכב, ומתברר סדר הבאת מנחה ונסכים עם הזבח או כשבאים בפני עצמם, עם מחלוקת רבנן ורבי ונימוקי הפסוקים וזעירי על קידוש הנסכים בשחיטת הזבח.
- תניא רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, והחיוב נלמד מן הפסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, ומה הוא לשון מאה לפי פשט ברש״י. הטקסט מונה את הברכות שמרכיבות את המאה, כולל שמע המפיל, נטילת ידים ואשר יצר, שש עשרה ברכות השחר, ברכות התורה, ציצית ותפילין, ברוך שאמר וישתבח, ברכות קריאת שמע, ושמונה עשרה שהיא תשע עשרה ברכות שלוש פעמים, וכן ברכות הסעודה וברכות נוספות של אשר יצר במהלך היום. בשבת וביום טוב חסרות כמעט ארבעים ברכות בגלל תפילה קצרה יותר והעדר תפילין, ולכן משלימים בברכות על בשמים ובאכילת מגדים, ויש מן הראשונים כמו הרא״ש שמציעים דרכים נוספות לקיים מאה ברכות בשבת. הרא״ש מונה גם את ענין קריאת התורה והענייה אמן לברכות וחזרת הש״ץ כהשלמה, אף שזה קולא ובדיעבד כי אינו מברך בעצמו.
- תניא רבי מאיר אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, ונוסח שעשאני ישראל מוסבר כנוסח שנכתב מפני הצנזור, במקום שלא עשני גוי. הטקסט מציע טעם נוסף לשאלה למה אין הנוסח שעשאני ישראל מצד שמחה בעצם הבריאה, על רקע המחלוקת בית שמאי ובית הלל שנוח לו לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא. הברכה שלא עשני אשה נאמרת מפני שגבר מחויב ביותר מצוות מאשה, והגמרא דוחה את הנוסח שלא עשני בור כי בור גם חייב במצוות ולכן אינו מתאים להקשר של חיובי מצוות. הגמרא מתקנת לנוסח שלא עשני עבד, ומיישבת למה אין זו כפילות עם שלא עשני אשה בכך שעבד זיל טפי, ולכן סדר הברכות הוא מדרג של עלייה: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה.
- תנו רבנן חילזון זה דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחת לשבעים שנה, ובדמו צובעים תכלת, ולפיכך דמו יקר. הטקסט מדגיש שקשה להשיג את החילזון והוא נדיר, ומציין שהגמרא בשבת מתארת שהיו פורסים רשתות לתפיסתו, ומציג קושי להסביר את תיאורי הגמרא לפי זיהויים שונים של תכלת. הטקסט מציע פירושים אפשריים לדמיון לים ולדג, כגון שצבע הדם דומה לכחול הים או שצורתו/חיותו הימית מסבירה את הדמיון לדג.
- תניא אמר רבי נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שמתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה, והטקסט מיישם זאת על מצות ציצית כמצוה קלה לקיום. מובא בשם הגאון מווילנא שאפשר לקנות ציצית בעולם הזה בכמה פרוטות אך לא בעולם הבא. הגמרא מספרת מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית ששיגר ארבע מאות זוזים לזונה בכרכי הים, וכשעלה אל שבע המטות שהיא הציעה לו באיסור באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו והוא נשמט וישב על גבי קרקע. האשה נשמטה וישבה על גבי קרקע והשביעה בגפא דרומי לברר מה מום ראה בה, והוא השיב שלא ראה אשה יפה כמותה אלא שמצות ציצית ופסוק אני ה' אלהיכם שתי פעמים מלמדים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, וארבע הציציות נדמו עליו כארבעה עדים. היא דרשה לדעת מה שמו ומה שם עירו ומה שם רבו ומה שם מדרשו, והוא כתב ונתן בידה, והיא חילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאה לבית מדרשו של רבי חייא לבקש שייעשוני גיורת. רבי חייא חשד שמא עיניה נתנה באחד מן התלמידים, והיא הוציאה כתב מידה ונתנה לו, והוא אמר לה לכי זכי במקחך והורה שתינשא לו, והגמרא מסכמת שאותן מצעות שהציע לו באיסור הציע לו בהיתר וזה מתן שכר בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה, כשהטקסט מדגיש שהשכר בעולם הזה הוא גם עצם ההצלה מן העבירה.
- אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית ומכאן ואילך חייבת מדרבנן. תניא נמי הכי שהדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחוץ לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה ומכאן ואילך חייב, ורש״י מסביר שהטעם הוא שמא יתחרט. אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר משום יישוב דארץ ישראל, והטקסט מוסיף את ענין החלפת המזוזה ומדגיש את המגמה לחזק ישיבה בארץ ישראל.
- המשנה מלמדת שתפלה של יד אינה מעכבת ושל ראש אינה מעכבת, ורב חסדא מצמצם תחילה שהדין הוא רק כשיש לו שתיהן אך אם אין לו מעכבת, ואחר כך חוזר בו ואומר שמי שאין לו תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד אינו נכון. הגמרא מבארת שמעיקרא סבר גזירה שמא יפשע, שאם יתירו לו להסתפק באחת הוא לא יקנה את השנייה לעולם. אמר רב ששת שכל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלושה עשה כשנמצא בבית הכנסת ואינו מברך, וכל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה. אמר ריש לקיש שכל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר השם עליהם יחיו, והטקסט מפרש שהדרש מייחס את השם לתפילין שעל האדם.
- הטקסט חוזר לדף מ״ד עמוד ב׳ ומסביר שהנושא ממשיך את העיקרון של דברים שאינם מעכבים זה את זה, כמו התכלת והלבן ותפילין של יד ושל ראש. הסולת והשמן אין מעכבין את היין ולא היין מעכבן, ואפשר להביא את המרכיבים בזמנים שונים. המתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו, ולכן נתינה אחת יכולה להועיל בדיעבד אף שאידיאלית יש מספר מתנות. תנו רבנן ומנחתם ונסכיהם מלמד הוי מנחה ואחר כך הוי נסכים, ורבי דורש מזבח ונסכים שסדרו זבח ואחר כך נסכים, והגמרא שואלת מה עושה כל שיטה עם פסוק האחר. רבי מפרש ומנחתם ונסכיהם בלילה ואפילו למחר כדי ללמד שניתן להביאם בלילה או למחר, ורבנן מפרשים זבח ונסכים כלימוד של זעירי שאין נסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח. לבסוף הגמרא מבררת שכאשר באים עם הזבח דכולי עלמא מנחה ואחר כך נסכים דכתיב עולה ומנחה, והמחלוקת היא בבוא בפני עצמן: רבנן משווים לסדר שבא עם הזבח ומקדימים מנחה לנסכים, ורבי מקדים נסכים כי נסכים עדיפי הואיל ואומרים שירה עליהם.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions