Menachos 47
Summary
- A sponsor is given לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה הירש נשמה should have an עליה, and the sugya continues with כבשי עצרת and the שתי הלחם, defining that the bread becomes permitted for כהנים only through the lambs’ שחיטה and analyzing what happens when שחיטה and זריקה are performed לשמן or שלא לשמן. A מחלוקת between רבי and רבי אלעזר ברבי שמעון is derived from pesukim, and the Gemara then clarifies רבי’s phrase קדוש ואינו קדוש through אביי and רבא with a practical difference about תפיסת פדיון and, on אביי’s reading, פסול ביוצא. Later, the Gemara frames further questions through a ברייתא about שתי הלחם that went out between שחיטה and זריקה and a dispute between רבי אלעזר and רבי עקיבא about whether זריקה affects יוצא regarding פיגול, and it ends with unresolved שאלות about whether bread or meat becomes permitted in cases of שלא לשמן and in a case where the לחם is lost.
- A sponsor is stated לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה הירש נשמה should have an עליה. A learning context is set for מנחות דף מז at the top of the עמוד, continuing the discussion of כבשי עצרת and the שתי הלחם brought on שבועות.
- A ברייתא teaches כבשי עצרת אין מקדשים הלחם אלא בשחיטה, and כהנים may eat the bread only once the שחיטה happens. A distinction is stated that even without קדושת הגוף the bread still has קדושת דמים because it was purchased with בית המקדש money.
- A case of שחט לשמן וזרק דמן לשמן yields קדש הלחם, and a case of שחט שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן yields לא קדש הלחם while leaving קדושת דמים. A case of שחט לשמן וזרק דמן שלא לשמן is described as קדוש ואינו קדוש דברי רבי, while רבי אלעזר ברבי שמעון rules לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.
- A reason for רבי is given from ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות, teaching דשחיטה מקדשה through the term זבח. A reason for רבי אלעזר ברבי שמעון is given from יעשה as requiring עד שיעשה כל עשיותיו, including זריקה. A resolution for רבי’s reading explains that if the pasuk had said זבח יעשה it would imply additional עשייה beyond זביחה, but since it says יעשה זבח it means במה יעשה בזביחה. A resolution for רבי אלעזר ברבי שמעון uses זבח for רבי יוחנן’s statement that הכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה.
- A dispute defines רבי’s קדוש ואינו קדוש as קדוש ואינו גמור according to אביי and as קדוש ואינו ניתר according to רבא. A practical difference is stated as למתפס פדיון, where פדיון does not work on קדושת הגוף but does attach to קדושת דמים or partial קדושת דמים. A גרסה change is noted as switching the attributions so that לאביי תופס פדיון and לרבא לא תופס פדיון, with an explanation that אביי’s view leaves partial קדושת דמים that can be transferred while רבא’s view leaves full קדושת הגוף that cannot be redeemed.
- A difficulty is raised that on רבא there is a clear difference between רבי and רבי אלעזר ברבי שמעון regarding whether פדיון can work, but on אביי both yield money with קדושת דמים. A difference is then given as לפסול ביוצא, where רבי אלעזר ברבי שמעון leaves no קדושת הגוף so יוצא does not create פסול ביוצא, while רבי creates פסול ביוצא.
- A question is posed about כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן and whether the bread is permitted to eat, and it is reframed as operating within a different תנא from a ברייתא of אבוה דרבי ירמיה בר אבא. A case states שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה and then וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנו, where רבי אלעזר says אין בלחם משום פיגול and רבי עקיבא says יש בלחם משום פיגול. רב ששת explains that these תנאים hold like רבי that שחיטה מקדשה, and he attributes רבי אלעזר’s view to אין זריקה מועלת ליוצא and רבי עקיבא’s view to זריקה מועלת ליוצא.
- A משנה is cited about אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, where רבי אלעזר says אין מועלין בהן and אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא, and רבי עקיבא says מועלין בהן and חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא. A conclusion is drawn that רבי עקיבא treats זריקה as effective on what went out regarding these liabilities, while רבי אלעזר does not.
- A side is stated that since זריקת פיגול can establish bread as פיגול even ביוצא כבשר, perhaps זריקה שלא לשמה should also permit the bread. A second side states או דילמא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן, limiting the linkage to stringency rather than to permission.
- A challenge by רב פפא questions whether the dispute is truly about בביוצא, proposing instead that all agree אין זריקה מועלת ליוצא and the dispute is about once it was brought back inside. A proposed alignment sets רבי אלעזר like רבי that שחיטה מקדשה and thus the bread becomes פסול ביוצא and remains invalid even after return, while רבי עקיבא is proposed to align with רבי אלעזר ברבי שמעון that שחיטה לא מקדשה and thus it is not פסול ביוצא so later זריקה can affect it. A rejection argues that if רבי עקיבא followed רבי אלעזר ברבי שמעון then זריקת פיגול would have to be מקדשה, and a statement of רב גידל אמר רב is invoked that זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה ואינה מוציאה מידי מעילה. A response states לאו איתותב דרב גידל אמר רב, indicating that statement was already refuted in מסכת מעילה, and רב פפא’s question remains standing while the original question remains unanswered.
- A question from רב ירמיה to רבי זירא asks כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם what is the law about doing זריקת דמן שלא לשמן to permit the meat to be eaten, since זריקה לשמה would leave the meat not permitted once the bread is lost because the two are linked. A response challenges the notion of something being invalid לשמו yet valid שלא לשמו, and a counterexample is given of פסח קודם חצות where it is אינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו. A refinement asks about a case that was נראה לשמו and then נדחה מלשמו, with a counterexample of פסח אחר זמנו בשאר ימות השנה where it was once fit לשמו and later can be brought שלא לשמו. A further refinement asks about something that was נראה לשמו ונשחט לשמו and then נדחה מלשמו, and a counterexample is brought from תודה where if the bread is ruined after שחיטה it can proceed as a regular שלמים. A distinction is made that תודה is different because רחמנא קרייה שלמים, and the sugya ends without an answer as to whether one may do זריקה שלא לשמה in the lost-bread case to permit eating the meat.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions