Menachos 59
Summary
- The text lays out the structure of מנחות דף נט by presenting the משנה’s fourfold classification of מנחות by whether they require שמן and לבונה, then tracing the גמרא’s derivations from פסוקים for the key exceptions and its challenges to why specific מנחות are excluded rather than others, and finally moving to the laws of מנחת חוטא and מנחת קנאות where adding שמן or לבונה creates distinct liabilities and different effects on כשרות, including a focused inquiry into לבונה שחוקה, the role of מחשבה פסולה while לבונה remains, and the concepts of דחוי and “כל שבידו,” ending with שיעורים for when שמן or לבונה invalidate.
- The משנה states that there are מנחות that require both שמן ולבונה, those that require שמן ולא לבונה, those that require לבונה ולא שמן, and those that require לא שמן ולא לבונה. The מנחות that require שמן ולבונה are מנחת הסולת, מנחת המחבת, מנחת המרחשת, מנחת מאפה תנור of חלות and of רקיקין, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת עובד כוכבים, מנחת נשים, and מנחת העומר. The משנה rules that מנחת נסכים requires שמן but not לבונה, that לחם הפנים requires לבונה but not שמן via the two בזיכי לבונה, and that שתי הלחם, מנחת חוטא, and מנחת קנאות require neither שמן nor לבונה.
- The גמרא cites רב פפא that whenever the משנה teaches a מנחת מאפה תנור, it means ten of that type, so one brings either ten חלות or ten רקיקין. The גמרא sets this against רבי שמעון, who holds that one may bring מחצה חלות ומחצה רקיקין, totaling ten. The text explains that רש״י understands חלות as בלולות בשמן and רקיקין as משוחים בשמן, with some ראשונים adding that רקיקין are flatter like wafers.
- A ברייתא derives from “ונתת עליה שמן” by מנחת העומר that שמן is placed on it but not on לחם הפנים, because a קל וחומר from מנחת נסכים might have implied that לחם הפנים should also require שמן. The ברייתא derives from “ושמת עליה לבונה” that לבונה is placed on the עומר but not on מנחת נסכים, because a קל וחומר from לחם הפנים might have implied that מנחת נסכים should also require לבונה. The word “מנחה” is taken to include מנחת שמיני for לבונה, and “היא” is taken to exclude שתי הלחם so that it receives neither שמן nor לבונה.
- The גמרא challenges why “עליה שמן” excludes דווקא לחם הפנים rather than מנחת כהנים, and it weighs sets of similarities between מנחת כהנים and מנחת העומר against similarities between לחם הפנים and מנחת העומר. The גמרא resolves by invoking “נפש כי תקריב קרבן מנחה” alongside the placement of שמן, treating “נפש” as pushing the exclusion toward a קרבן ציבור rather than a מנחת יחיד such as מנחת כהנים. The same pattern repeats for why “עליה לבונה” excludes מנחת נסכים rather than מנחת כהנים, again resolved by “נפש” and “ונתן עליה לבונה” as indicating that a מנחת יחיד is associated with לבונה and the exclusion targets a ציבור category. The גמרא also questions whether “מנחה” could be read to exclude rather than include מנחת שמיני and answers that a one-time milu’im offering would not be learned from לדורות, so the word functions as a ריבוי. The גמרא challenges why “היא” excludes שתי הלחם rather than מנחת כהנים, argues that שתי הלחם is highly similar to מנחת העומר, and again resolves with “נפש” to place the exclusion on a ציבור offering.
- The משנה rules that for מנחת חוטא one is חייב על השמן בפני עצמו and חייב על הלבונה בפני עצמה. The משנה states that נתן עליה שמן פסולה with no remedy, while לבונה requires ילקטנה because it can be removed to restore כשרות. The משנה adds that placing שמן on the שיריים does not violate a לא תעשה, and that placing a כלי of שמן on top of the כלי holding the מנחה does not פסל because they remain separate.
- A ברייתא expounds “לא ישים עליה שמן ואם שם פסול” to make oil invalidating, and it asks whether the parallel “לא יתן עליה לבונה” would also invalidate. The ברייתא derives from “כי חטאת” that even with לבונה added it is still called חטאת and retains כפרה, while “חטאת היא” limits this so that the oil case remains פסול. The ברייתא explains the distinction as oil being impossible to remove while לבונה is possible to collect and remove.
- The text frames a broader question of whether an עבירה within the performance of a מצוה negates the מצוה or leaves the מצוה intact while the עבירה stands. The text cites a case from הלכות קריאת שמע about reciting in a מקום המטונף and the requirement to repeat קריאת שמע if צואה is found, linked to “זבח רשעים תועבה,” and it reports that פרי מגדים and נשמת אדם debate whether the repetition is דאורייתא or דרבנן with a ספק-based נפקא מינה. The text reports that נשמת אדם brings a ראיה from the מנחת חוטא sugya toward פסול when done באיסור, and then rejects that ראיה as not conclusive because the פסוק “היא” could be doing the decisive work.
- The גמרא presents רבי יוחנן via בעי רבא בר רב הונא asking whether לבונה שחוקה that cannot be removed invalidates, depending on whether the כשרות depends on אפשר ללקטה or on the fact that לבונה is not נבלע. The גמרא attempts a proof from the משנה’s “ולבונה ילקטנה” and from the ברייתא’s “מכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה,” and it answers both as possibly “חדא ועוד קאמר.” The גמרא then cites a ברייתא that מנחת חוטא ומנחת קנאות with לבונה is made כשרה by collecting it, but if one has מחשבה פסולה before removal then it is פסול ואין בו כרת, and after removal חוץ למקומו is פסול ואין בו כרת while חוץ לזמנו is פיגול וחייבין עליו כרת. The text infers that while the לבונה remains it is treated as פסול in a way that affects the status of מחשבה, implying that if it cannot be removed the מנחה remains invalid.
- The גמרא asks why the מחשבה should take effect when the offering is presently unfit, framing it as דחוי. אביי answers that the Torah still calls it חטאת, giving it standing despite the added לבונה. רבא answers that the ברייתא follows חננא המצרי who דלית ליה דחויים, illustrated by his ruling on the שעירי יום הכיפורים that even if the שעיר המשתלח dies when דם remains in the כוס, one brings another without a new גורל and pairs it. רב אשי answers that even according to those who accept דחוי, “כל שבידו” to fix is not called דחוי, and רב אדא supports this by attributing דחוי to רבי יהודה while showing that רבי יהודה agrees that where repair is in one’s control, such as gathering from דם התערובות and applying a זריקה אחת כנגד היסוד, the situation is not treated as irreparable דחוי.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions