Menachos 63
Summary
- Today's *daf* is Menachot דף סג, and the *shiur* is sponsored by Zev and Isabelksy לזכר נשמת זאב's grandfather הרב יהושע יצחק בן דוד זצ"ל. The learning begins at the top משנה on דף סג עמוד א and moves through the end of the fifth פרק into the beginning of the sixth פרק on מנחת העומר, contrasting details in a regular year versus when the second day of פסח falls on שבת and how to minimize חילול שבת. The text defines the halachic differences between מנחת מחבת and מנחת מרחשת, explains how those distinctions are derived, and presents תנאים and אמוראים on vows involving מאפה תנור, what counts as a תנור, when a מנחה becomes קדוש, and whether a single מנחה may be split between חלות and רקיקין. The learning ends with a citation from דף פג about the measurements of שתי הלחם and לחם הפנים and additional statements attributed to רבי יהודה and בן זומא, concluding with the words והלחם פסול.
- Today's *daf* is Menachot דף סג, and today's *shiur* is sponsored by Zev and Isabelksy לזכר נשמת זאב's grandfather הרב יהושע יצחק בן דוד זצ"ל. The text gives a blessing that the נשמה have an עליה and thanks Zev for the sponsorship. The learning starts at the very top of דף סג עמוד א at the משנה, aims to finish the fifth פרק of מסכת מנחות, and then begins the sixth פרק in the גמרא, which is the tenth פרק in the משניות.
- A person who says האומר הרי עלי במחבת may not bring a מנחה in a מרחשת, and one who says במרחשת may not bring in a מחבת. Rabbi Yosi HaGelili says the difference is that מרחשת יש לה כיסוי and מחבת אין לה כיסוי. Rabbi Chanina ben Gamliel says מרחשת עמוקה ומעשה רוחשין and מחבת צפה ומעשה קשין, with רש"י explaining that the depth concentrates the שמן and softens the dough while the flatness spreads the שמן and hardens the dough, and the Rambam in the thirteenth פרק of מעשה הקרבנות explaining that because a מחבת has no edge the dough must be very hard so it does not spill.
- The גמרא challenges whether the names מרחשת and מחבת themselves prove Rabbi Yosi’s חילוק, first proposing מרחשת as *rikhushei halev* from רחש לבי דבר טוב and מחבת as public עבירות of speech from the saying מנבך נבוכי. The גמרא then proposes the opposite, deriving מחבת as secret from למה נחבת לברח and מרחשת as visible lip-movement from הוה מרחשן שפוותיה. The גמרא concludes אלא גמרא גמירי לה, and the text cites the במאורות הגר"א that the tradition fixes the direction because arguments exist both ways.
- The text states that this סוגיא is noted by אחרונים as challenging the Rambam’s claim in the הקדמה to the פירוש המשניות that there is never a מחלוקת on a הלכה למשה מסיני. The חוות יאיר is quoted as listing many places where a tradition appears in dispute, often where the גמרא uses גמרא גמירי לה rather than explicitly saying הלכה למשה מסיני. The נצי"ב in his הקדמה to the שאילתות is cited as saying גמרא גמירי לה does not necessarily mean הלכה למשה מסיני even though רש"י consistently interprets it that way, and it can mean an earlier tradition whose explanation was forgotten.
- Rabbi Chanina ben Gamliel’s reading is supported by verses: מרחשת עמוקה from וכל נעשה במרחשת, implying the offering is “inside,” and מחבת צפה from ועל מחבת, implying it is “on” a flat surface. The distinction is presented as rooted in the לשון of the פסוקים.
- Beit Shammai rules that one who says הרי עלי מרחשת leaves the matter unresolved and יונח עד שיבוא אליהו because it is unclear whether the vow refers to donating a כלי called a מרחשת or to bringing a מנחה made in a מרחשת. Beit Hillel says כלי היה במקדש מרחשת שמה and describes it as דומה כמין קילבוס עמוק, and the dough in it appears כמין תפוחי הברסים וכמין בלוטי היוונים because of holes at the bottom. Beit Hillel brings the verse וכל נעשה במרחשת ועל מחבת to prove the names follow the כלים and not the manner of preparation.
- Tosafot asks why one must wait for Eliyahu rather than satisfy both interpretations by bringing both a כלי מרחשת and a מנחת מרחשת, noting a rule later on דף כז about פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. Tosafot answers with an אוקימתא that the person said מעות אלו or סולת זו למרחשת, making the designated funds insufficient to cover both possibilities.
- The text cites the principle from בבא מציעא דף נט that לא בשמים היא and the Rambam in יסודי התורה פרק ט הלכה ד that ruling halacha by prophecy makes one a נביא שקר ויחנק. The question is raised how יהא מונח עד שיבוא אליהו can work, and the מהרץ חיות is cited that Eliyahu clarifies מציאות rather than halacha. The text also presents a view that Eliyahu resolves matters not through נבואה but as a תלמיד חכם, and the עמק ברכה is quoted that Eliyahu is suited because he lived throughout every generation and can understand each generation’s realities, with an application to the עמק ברכה’s position on Zionism in light of the Holocaust.
- The משנה states that one who says הרי עלי במאפה תנור may not bring מאפה קופח, nor מאפה רעפים, nor מאפה יורות ערביים. The text explains that a קופח is a smaller oven with less intense heat due to its shape. The אחרונים ask how these forms apply if לישתן ועריכתן בפנים is required, and the תפארת ישראל answers that baking may have been outside after kneading and arranging or that the inside requirement is לכתחילה and the case is בדיעבד.
- Rabbi Yehuda says one who vowed מאפה תנור may also bring מאפה כופח. A ברייתא derives Rabbi Yehuda’s view from the Torah’s repeated use of תנור תנור שתי פעמים as a ריבוי to include כופח. Rabbi Shimon uses the two occurrences differently, one for requiring baking specifically in a תנור and one for teaching that the הקדש is linked to the תנור, and the גמרא questions this from רבי שמעון’s statement that שתי הלחם ולחם הפנים are כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי, answering with רבא that the second תנור means the הקדש is לשם תנור rather than קדושת הגוף being created by the oven.
- The משנה says one who vows הרי עלי מנחת מאפה may not bring חצי חלות וחצי רקיקין, while Rabbi Shimon permits it because it is קרבן אחד. A ברייתא has Rabbi Yehuda derive the prohibition from the singular קרבן מנחה as קרבן אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה קרבנות. Rabbi Shimon argues that the same single קרבן is described as including חלות ורקיקין, allowing all חלות, all רקיקין, or a mixture, and he describes בללן, קומץ משניהם, and that even if the קומץ comes from one part it is valid.
- Rabbi Yosi bar Rabbi Yehuda also prohibits mixing, deriving it from the structure of the verses beginning וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת and comparing the “וכל” above to the “וכל” below where separate types remain distinct. The גמרא asks רבי יוסי בר רבי יהודה היינו אבוה and answers that the difference is בדיעבד. The קרן אורה explains בדיעבד as a case where the person explicitly vowed a mixed offering, while רש"י ties Rabbi Yosi’s stricter stance to the model of בלולה and חריבה where violating the defining rule is פסול, and רבינו גרשום explains that the later opinion typically adds stringency.
- Rabbi Yehuda responds that although קרבן is written once, the repetition of בשמן בשמן makes it as if קרבן were written twice, separating חלות and רקיקין. Rabbi Shimon answers that the repeated בשמן teaches that all-halos, all-rekikin, and mixed forms are all valid options, because without it one might have thought only the mixed form is acceptable.
- The מנחת חינוך is cited that חלות are נבללות with שמן while רקיקין are נמשחים with שמן. The אבן עזרא on ויקרא gives alternate explanations that חלות are thick and רקיקין thin, and that חלות are round because חלה relates to חלילה, while רקיקין are not round. The יפה ללב is cited on the shape of שבת חלות, the קיצור של"ה בשם מקובלים is cited that שבת חלה should be shaped like the letter ו with cutting as a י to form the שם הוי"ה, and a מנהג is cited from ליקוטי אמרים טהורים that many make round חלות on the שבת after פסח because כלל ישראל were obligated in a קרבן תודה after יציאת מצרים and חלות תודה were עגולות according to the אבן עזרא.
- The sixth פרק in the גמרא is described as dealing entirely with the מנחת העומר, brought from שעורים and harvested on טז ניסן at night. Rabbi Yishmael says the עומר uses משלוש סאין on שבת and מחמש on חול, while the חכמים say it always uses משלוש. Rabbi Chanina סגן הכהנים says on שבת it is harvested ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת and on חול בשלושה בשלוש קופות ובשלוש מגלות, with ראשונים explaining the weekday publicity as a response to the בייתוסים who read ממחרת השבת as Sunday, and the Rambam in פירוש המשניות explaining the weekday method as efficiency while Shabbat minimizes חילול שבת. Rava explains Rabbi Yishmael that an *issaron* is most *muvchar* from five without extra effort but can be produced from three with more sifting, and on שבת it is preferable to increase one מלאכה of הרקדה rather than increase multiple מלאכות required by harvesting and processing additional grain.
- The text cites: שתי הלחם ארכן שבעה ורחבן חמשה וקרנותיהן ארבע אצבעות, and לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. The text adds רבי יהודה אומר שלא תטעה: זוטד יוד חה and בן זומא אומר: ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, שיהא לו פנים. The text ends with the statement והלחם פסול.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions