Menachos 67
Summary
- Today’s learning begins on מנחות דף סו עמוד ב at “אמר רבא פשיטא לי” and moves into whether produce becomes obligated in תרומות ומעשרות or exempt when its determining act happens under הקדש or under an עובד כוכבים, and then whether the parallel determining act for חלה, גלגול העיסה, follows the same rules. Rבא asserts that מירוח הקדש is certainly פטור, frames מירוח עובד כוכבים as a תנאים dispute, and then proposes that גלגול עובד כוכבים and מירוח עובד כוכבים depend on the same מחלוקת, before challenges from ברייתות and a defense that the apparent difference is only a מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים. The page then turns to a משנה describing the concluding service of the קרבן עומר and a dispute between רבי מאיר and רבי יהודה about whether the immediate post-עומר abundance of חדש products in the ירושלים market is רצון חכמים or not, due to concern of שמא יבוא לאכול.
- Today’s שיעור has a dual sponsorship, first לרפואה שלמה for שרה רבקה בת הינדא לאה and also by Daniel and Etty Hirschberg לזכר נשמת רב מאיר שפירא, whose יארצייט is today, identified as רב יהודה מאיר בן רב יעקב שמשון, the founder of the דף יומי. The sponsors are thanked, a רפואה שלמה is wished to שרה רבקה בת הינדא לאה, and the learning is stated to be an עלית נשמה for רב מאיר שפירא.
- A מחלוקת תנאים is presented about whether the מותיר קצירת עומר, meaning the leftover grain beyond the עשרון used for the קרבן עומר, is חייב in מעשרות. The possibility is raised that it could be פטור because when it would become obligated it was ביד הגזבר and belonged to הקדש.
- Rבא states that מירוח הקדש is certainly פטור from מעשרות. He explains that even רבי עקיבא, who obligates the leftover from the עומר case, does so only because the money was given solely for the עשרון and the remainder never truly belonged to הקדש, while a standard case of legitimate מירוח done when the produce is actually הקדש is פטור according to all views in the משנה.
- A ברייתא is brought showing a תנאים dispute about whether מירוח עובד כוכבים affects חיוב מעשרות, framed through rules of separating תרומה from one ownership-category to cover another. רבי יהודה allows תורמין “משל כל על של כל,” indicating full חיוב and treating the produce as regular טבל even when processed under an עובד כוכבים or כותי. רבי יוסי ורבי שמעון restrict separations so that ישראל produce is paired only with ישראל produce, while עובד כוכבים and כותיים are paired with each other, because they hold that מירוח עובד כוכבים ושל כותי is פטור and creates a פטור/חייב mismatch if crossed with ישראל.
- The rule of גלגול הקדש is stated as פטור from חלה when the kneading that generates obligation occurs while the dough is הקדש, even if later redeemed. A משנה from פרק ג of מסכת חלה is cited: if the dough is consecrated before kneading and redeemed before kneading it is חייבת; if kneaded and then consecrated and redeemed it is חייבת; but if consecrated before kneading, kneaded by the גזבר, and only afterward redeemed it is פטורה because “שבשעת חובתה היתה פטורה.”
- Rבא raises the question of גלגול עובד כוכבים: whether a dough kneaded under an עובד כוכבים framework is חייב in חלה once it comes to Jewish hands or remains פטור because the moment of obligation occurred when it was not in Jewish obligation. The משנה of “גר שנתגייר והייתה לו עיסה” is cited: dough kneaded before conversion is פטור, dough kneaded after conversion is חייב, and a ספק is treated as חייב, and the question is framed whether this is accepted by all positions or aligns only with the camp that holds miruch by an עובד כוכבים is פוטר. A דרשה structure is presented: by מעשר the repeated “דגנך” yields exclusions and then a מיעוט אחר מיעוט that becomes לרבות, creating room for a view that miruch עובד כוכבים is חייב, while by חלה there are only two “עריסותיכם,” one for the שיעור and one excluding עיסת עובד כוכבים and עיסת הקדש, raising the alternative that the חיוב might still be derived by a *gezerah shavah* of “ראשית” between “ראשית דגנך” and “ראשית עריסותיכם.”
- Rבא says “יהא רעוא דאחזי בחלמא” about seeing the ruling in a dream, and later is פושט the ספק, with later discussion referencing the principle “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין” from סנהדרין ל עמוד א about dream-guidance not determining halacha. The narrative also cites reports about dream-based halachic episodes, including רבינו אפרים and the ברבוטה fish and the בית יוסף quoting the ריקנאטי about a dream that leads to correcting how לולב ואתרוג are held, and it references “שאלות ותשובות מן השמים” and later evaluation of its status among פוסקים.
- Rבא concludes that the dependency is direct: “מאן דאמר מירוח עובד כוכבים פוטר, גלגול עובד כוכבים פוטר; מאן דאמר מירוח עובד כוכבים אינו פוטר, גלגול עובד כוכבים אינו פוטר.” He states the same מחלוקת that governs מעשרות under miruch by an עובד כוכבים governs חלה under gilgul by an עובד כוכבים.
- רב פפא challenges Rבא with a ברייתא: when an עובד כוכבים separates פטר חמור or חלה, he is told he is פטור and the separated חלה is נאכלת לזרים, suggesting a contrast where “התרומתו אסורה” would imply validity for תרומה in a way that does not parallel חלה. רבינא challenges with a second ברייתא: “חלת עובד כוכבים בארץ” and “תרומתו בחוץ לארץ” are told to be פטור, with חלה נאכלת לזרים and תרומה אינה מדמעת, while implying that תרומת עובד כוכבים בארץ can be אסורה ומדמעת, again appearing to split the rules. The גמרא answers that the חיוב of miruch עובד כוכבים in these frames is מדרבנן as a גזירה משום בעלי כיסים who would transfer fields to an עובד כוכבים to avoid תרומות ומעשרות and then repurchase, and it maintains that on the דאורייתא level miruch עובד כוכבים and gilgul עובד כוכבים align as Rבא said.
- The גמרא asks why the same גזירה is not made for חלה, and answers that someone who wants to avoid חלה can simply make smaller doughs below the shiur, so the decree would not be effective. The גמרא counters that avoidance exists for תרומה as well through הערמה like רבי אושעיא’s method of bringing grain in its chaff for animal eating, or by bringing it in דרך גגות and דרך קרפיפות to avoid “רואה פני הבית,” and it answers that those methods are public and degrading, while selling to an עובד כוכבים is done privately and is therefore more likely, justifying the decree there.
- A משנה is taught describing the concluding process of the עומר: the כהן reaches the עיסרון, performs יציקה, בלילה, תנופה, הגשה, קמיצה, and הקטרה, and the remainder is נאכל לכהנים. After the עומר is offered, people go out and find the ירושלים market full of flour, toasted grain, and related products, and רבי מאיר says this happens “שלא ברצון חכמים” while רבי יהודה says it is “ברצון חכמים.” The dispute is framed as whether there is concern that extensive pre-עומר engagement with חדש leads to שמא יבוא לאכול, and the continuation is set to compare this to other cases like בדיקת חמץ where involvement might create fear of eating the prohibited item.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions