Menachos 48 - NBTD
00:00 - Good Voch
00:10 - 47B
06:33 - 48A
20:11 - 48B
28:40 - Have a Wonderful Week!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- השיעור פותח ב“גוט וואך רבותיי” ולעילוי נשמת “אמי מורתי מרת בת שבע בת מרדכי,” ומברר סוגיות בדף מ״ז עמוד ב׳ על כבשי עצרת ולחם, זיקה בין הקרבן ללחם, והאפשרות “להציל” קרבנות באמצעות מחשבת שלא לשמן. הגמרא דוחה עשיית איסור כדי להרוויח במקרים מסוימים ומבחינה בין מצבים של דבר אחד מול שני דברים ובין אותו יום מול יום אחר, ומביאה ראיות מפסח, תודה, תערובת איברים, ודיני שבת. בהמשך מובאות ברייתות על שחיטת שני כבשים על ארבע חלות ועל שחיטת ארבעה כבשים על שתי חלות, מחלוקות רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון על מתי הלחם מתקדש, ועימותים בין שיטות רב חסדא, רב אשי, חזקיה, רבי יוחנן, רב נחמן, ותנא דבי לוי לגבי כשירות כבשי עצרת כשנעשו שלא כמצותן והיקש לחטאת. בסיום מובא דיון עקרוני על לימוד “דבר שלא בהכשרו” ממי שאינו בהכשרו מול ממי שבהכשרו, ונאמרת הודעה: “It’s been confirmed… Khomeini’s dead,” ולאחריה קריאה: “Merit the זכות of spreading תורה throughout the world. Sponsor a שיעור today. mdysponsor.com or sponsor@mdaf.org.”
- גוט וואך רבותיי. לעילוי נשמת אמי מורתי מרת בת שבע בת מרדכי.
- בעי מיניה רבי ירמיה מרבי זירא דף מ״ז עמוד ב׳: כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם. השיעור קובע שכאשר שוחטים את הכבשים יש זיקה בין הכבשים לבין הלחם, וכשהלחם אבד אי אפשר לעשות זריקה ככבשי עצרת מפני שאין לחם. השיעור מעלה דרך “להציל” את הכבשים באמצעות מחשבה שלא לשמה ולעשותם שלמים, ומגדיר זאת כעשיית איסור דאורייתא כדי להתיר את הבשר באכילה.
- אמר ליה: יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו. הגמרא מביאה פסח קודם חצות כדוגמה שפסח קודם חצות אינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו, ומסבירה ששם אין “נדחה מלשמו,” בעוד שבכבשי עצרת נשחט לשמו ואחר כך נדחה מחמת אובדן הלחם. הגמרא מביאה פסח אחר זמנו בשאר ימות השנה ומסבירה את ההבחנה, ואז מקשה מתודה שבה לאחר שחיטה נתקלקל הלחם והופכים את התודה לשלמים. הגמרא דוחה ראיה מתודה באומרה: שאני תודה דרחמנא קריה שלמים, ומביאה את הפסוק “על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו.”
- תנו רבנן: שחט שני כבשים על ארבע חלות, מושך שתים מהן ומניפן והשאר נאכלות בפדיון. השיעור קובע שיש שתי תנופות בשבועות ומעמיד את הברייתא בתנופה שאחר השחיטה, ושמסדרים כך ששתי חלות נשארות בקדושת הגוף והשתיים האחרות בקדושת דמים ונפדות. רבנן אומרים קמיה דרב חסדא שהברייתא לכאורה אינה כרבי מפני שלדעת רבי שחיטה מקדשא ונוצר קושי כיצד לפדות בלי לפסול ביוצא או בלי להכניס חולין לעזרה. רב חסדא אומר לעולם כרבי ופרק לגואי וחולין ממילא קהויין, ורבינא מקשה לרב אשי מברייתא “כשהוא פודן אין פודן אלא בחוץ,” ומסיק שאם כן הברייתא ודאי רבי אלעזר ברבי שמעון היא משום שלדעתו הלחם מתקדש רק לאחר כל ארבע עבודות, ודאי רבי לא מפני הא פסלו ביוצא.
- איתמר: תודה ששחטה על שמונים חלה, חזקיה אומר קדשו ארבעים מתוך שמונים ורבי יוחנן אומר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים. הגמרא מיישבת שאין מכאן קושיה, מפני שנאמר: אמר רבי זירא הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשו, והעמדה היא שגם כאן מדובר דאמר ליה קדשו תרתי מתוך ארבע.
- תני רבי חנינא טירסא קמי דרבי יוחנן: שחט ארבע כבשים על שתי חלות, מושך שתיים מהם וזורק דמם שלא לשמן ואחר כך עושה לשמו בשניים הנשארים כדי שלא “הפסדת אחרונים.” רבי יוחנן משיב: וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה.
- ותנן: איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה, רבי אליעזר אומר יתנו למעלה ורואה אני בשר חטאת למעלה כאילו הוא עצים, וחכמים אומרים תעובר צורתם ויצאו לבית השריפה. הגמרא שואלת אמאי לא נאמר עמוד וחטא בשביל שתזכה, ועונה שעומדים לחטוא בחטאת כדי לזכות בחטאת אפשר לומר, אבל עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמינא.
- התניא: כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנם ובין לאחר זמנם, הדם יזרק והבשר יאכל, ואם היה שבת לא יזרק ואם זרק הורצה להקטיר אימורים לערב. הגמרא שואלת אמאי לא נאמר עמוד וחטא בשביל שתזכה, ועונה שאומרים חטא בשבת כדי שתזכה בשבת, אבל חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אומרים, ובתרתי מילי לא אומרים.
- הגמרא מביאה משנה: חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים, מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שיכול להציל ממנה רביעית. רבי אליעזר אומר תרד ותטמא ואל תטמאנה ביד, ורבי יהושע אומר אף תטמאנה ביד כדי להציל את החולין שבגת התחתונה מהפסד. הגמרא מסבירה: שאני התם דלטומאה קאזלא, מפני שהתרומה עומדת להיטמא בין כך ובין כך.
- כי אתא רב יצחק תני: כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולות ויתעברו צורתן ויצאו לבית השריפה. אמר רב נחמן מדמקיש להו לחטאת תני פסולות, מפני שחטאת ופסח הם הקרבנות ששלא לשמה פוסל בהם. תנא דבי לוי דגמר שלמי חובה משלמי נדבה תני כשרים, ותני לוי ששאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה ונאכלין ליום ולילה ואין טעונים לא לחם ולא זרוע.
- מיתיבי: אשם בן שנה והביאו בן שתים או בן שתים והביאו בן שנה פסולות ויתעברו צורתן ויצאו לבית השריפה, אבל עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע שהיו בני שתי שנים ושחטן כשרים. הברייתא מוסיפה כלל: דבר הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה, וכל הפסול בחטאת פסול באשם חוץ משלא לשמה. הגמרא קובעת: האי תנא תנא דבי לוי הוא, ולכן אין זו קושיה על רב נחמן.
- הגמרא מקשה שאם לומדים שלמי חובה משלמי נדבה היה מקום ללמוד גם אשם משלמים או אשם מאשם, ועונה: שלמים משלמים גמר אשם משלמים לא גמר. רב אשי מסביר: דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו ואין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו.
- הגמרא מביאה: מנין ליוצא שאם עלה לא ירד, ומעלה סברא כי שערי יוצא כשר בבמה, ואז דוחה שזה רק משל ואסמכתא. הגמרא תולה את הדין בפסוק: תנא זאת תורת העולה ריבה סמך ליה.
- רבותי have a wonderful בשורות טובות. It’s been confirmed, it’s been confirmed. Khomeini’s dead. מזל טוב. Merit the זכות of spreading תורה throughout the world. Sponsor a שיעור today. mdysponsor.com or sponsor@mdaf.org.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions