Menachos 51 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:11 - 50B
02:20 - 51A
17:55 - 51B
30:53 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- A review begins five lines from the bottom of דף נ עמוד ב with the rule that the כהן גדול’s daily חביתין, including לישתן ועריכתן ואפייתן, is done בפנים and דוחה את השבת, with multiple proofs given for why it overrides שבת. The sugya then derives how much שמן the כהן גדול’s חביתין requires, weighing competing derivations from נסכים, מנחת נדבה, and the פסוק סולת מנחה תמיד, and it analyzes the underlying logic of the word בשמן. A new משנה addresses a case where the כהן גדול dies and no replacement is appointed, presenting a מחלוקת whether the חביתין is funded by ציבור or יורשין and whether it is brought as a full offering, and the גמרא reconciles רבי שמעון’s view with a statement that it is among seven enactments of בית דין by explaining two תקנות and a return to the דאורייתא baseline.
- A משנה teaches that חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים and that they דוחות את השבת. Rav Huna derives שבת override from תופיני תאפינה נא because the bread must be יפה and delaying ruins it, while Rav Yosef challenges that preservation like דכבשה בירקא could avoid that problem. A teaching of דבי רבי ישמעאל derives it from תעשה, explaining תעשה ואפילו בשבת and תעשה ואפילו בטומאה. Abaye cites סולת מנחה תמיד to equate it to תמידים, and another derivation from על מחבת מלמד שטעונה כלי concludes that the כלי gives קדושה so it becomes נפסלה בלינה, making Friday preparation impossible, with תניא כוותיה דרבה: מחבת מלמד שטעונה כלי.
- A derivation starts from the word בשמן and treats it as להוסיף לשמן because a typical מנחה normally has oil and the extra wording signals an increase, yet the exact amount is initially unknown. One attempt learns from מנחת נסכים שמן to reach מה להלן שלושה לוגין לעישרון אף כאן שלושה לוגין לעישרון, while another attempt learns from מנחת נדבה שמן to suggest לוג אחד, which clashes with the premise that בשמן implies more than the standard. The גמרא weighs similarities using acronyms like תפשב״ט versus יגיל, attributing תדיר, דוחה שבת, and דוחה טומאה to the תמיד/נסכים side and יחיד, בגלל עצמו, and לבונה to the נדבה side, and it presents רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה deriving three לוגין from סולת מנחה תמיד and רבי שמעון deriving three לוגין from a שמן-to-נסכים comparison. A further route compares to מנחת פרים ואילים to yield two לוגין לעשרון, but the גמרא concludes דנים מנחה הבאה בעשרון ממנחה הבאה בעשרון and rejects learning from offerings that come with שניים ושלשה עשרונים.
- Abaye answers that the teaching of בשמן להוסיף follows רבי שמעון, while another position treats the unit as רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה and reads the flow as an initial need to establish oil at all due to the possibility of מנחת חוטא with no oil, followed by failed logical derivations, and finally a צורך קרא of סולת מנחה תמיד. Rava frames the entire approach within רבי שמעון and reads אילו לא נאמר קאמר, stating that if the תורה only meant to set the standard oil it would be unnecessary because על מחבת makes it like a normal מנחת מחבת, and that the word בשמן is needed because pure logic alternates between comparisons that yield three or two until the rule of מנחה הבאה בעשרון fixes the comparison to the תמיד.
- A משנה rules that when a כהן גדול dies and לא מינו כהן אחר תחתיו, רבי שמעון says the offering comes משל ציבור and רבי יהודה says it comes משל יורשין, and it adds ושלמה היתה קריבה rather than halves. A ברייתא derives רבי יהודה’s view from והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה and reads מבניו as obligating the sons, and it derives כולה ולא חציה from אותה. רבי שמעון derives from חוק עולם that the funding is ציבור and from כליל תקטר that the offering is entirely burnt, and the gמרא notes that he also requires the offering to be whole.
- A challenge argues that והכהן המשיח תחתיו מבניו is needed to teach a different דין, that אהרן בפני עצמו ובניו בפני עצמן, and that בניו refers to כהנים הדיוטות because כהן גדול is already specified by והכהן המשיח. The gמרא answers that the extra מ in מבניו yields שמעת מינה תרתי, allowing both teachings. רבי שמעון uses עושה to require that a new כהן גדול cannot bring חצי עשרון מביתו nor חצי עשרון של ראשון, and he does not derive the point from the ו in ומחציתו. A further דרשה uses כליל כליל גזירה שוה to apply both the requirement of כליל תקטיר and the לא תעשה on eating to both מנחת כהן גדול and מנחת כהן הדיוט.
- A question objects that רבי שמעון’s ציבור funding sounds like a בית דין enactment because a משנה teaches רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהם, including that an עובד כוכבים who sends an עולה without נסכים money and a גר שמת with זבחים lacking נסכים are supplied משל ציבור, and it lists כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו as a תנאי בית דין for ציבור funding. רבי אבהו answers שתי תקנות הוו, stating that מדאורייתא the funding is ציבור, then בית דין instituted that collections be taken from יורשין because it was too expensive, and when they saw דקפשעו בה they returned it to the דאורייתא rule by reinstating ציבור funding.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions