Menachos 52 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:11 - 51B
01:50 - 52A
16:29 - 52B
23:16 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- השיעור נמסר בשושן פורים לעילוי נשמת אמי מורתי רות בת מרדכי, ומתקדם בסוף דף נ״א עמוד ב׳ במסכת מנחות עד סיום פרק התכלת. הגמרא מבררת את מעמד מעילה באפר פרה אדומה ומעמידה שתי תקנות חכמים שנעו בין החמרה לקולא לפי התנהגות הציבור. לאחר מכן נידונה מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון לגבי מימון פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה, ונקבעת שיטת רבי שמעון מפסוק. בהמשך מתבררות הלכות חביתין כשהכהן הגדול מת ולא מינו אחר תחתיו, כולל שאלות על כמות העשרון, הלבונה והשמן, ובסיום מובאת מחלוקת אם רבי יוחנן פוסק כאבא יוסי בן דוסתאי, ונחתם הפרק ב״הדרן עלך התכלת״.
- חכמים תיקנו שלא יהיו מועלין באפר פרה אדומה אף שהאפר משמש לטהרה מטומאת מת בהזאה עם מים חיים. הגמרא מקשה שדין זה הוא דאורייתא מן הפסוק “חטאת היא” המלמד “היא בה מועלין באפר אין מועלין,” ולכן אין מעילה באפר מן התורה. רב אשי אומר ששתי תקנות היו: תחילה העמידו את דין התורה שאין מעילה באפר, וכיון שראו דקמזלזלי בה דקעבדי מיניה למכתן גזרו ביה מעילה. לאחר שראו דקא פרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא וחזרו לדין שאין מעילה באפר.
- הברייתא מציגה מחלוקת אם פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה באים ממגבית מיוחדת או מתרומת הלשכה, ומובא גם “תניא איפכא” עד שהגמרא מציעה “ונהפוך הוא.” רב אשי מיישב שאין ראיה מטעם שרבי שמעון חייש לפשיעה, מפני שרבי שמעון חושש לפשיעה רק במילתא דלית בה כפרה וגבוה, אבל במילתא דאית בה כפרה וגבוה לא חייש רבי שמעון לפשיעה. לבסוף מובא פסוק “את קרבני לחמי לאשי” לרבות פר העלם דבר של ציבור ושעיר עבודה זרה שבאים מתרומת הלשכה, דברי רבי שמעון, ונקבע שרבי שמעון הוא הסובר מתרומת הלשכה ורבי יהודה הוא הסובר מגבית חדשה.
- רבי יוחנן מסתפק אם כאשר כהן גדול מת ולא מינו אחר תחתיו מביאים שלמה שחרית ושלמה בין הערבים או שלמה שחרית ובטלה בין הערבים. רבא מביא ראיה מתפקיד “שמיני בחביתין” בעבודת תמיד, ונאמרה קושיית רבי ירמיה על בני בבל בלשון “בבלאי טיפשאי… משום דיתבי באתרא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן,” עם טענה שגם כהנים אחרים אינם תמיד נצרכים בכל יום. רבא חוזר ומעמיד את הדין מן הפסוק “סולת מנחה תמיד” שדינה כמנחת תמידין, ומוסקת הכרעה מברייתא ששלמה שחרית ושלמה בין הערבים.
- נידונה השאלה אם כאשר מביאים עשרון שלם בבוקר ועשרון שלם בערב יש להכפיל גם את הלבונה, ומובאת מחלוקת: אבא יוסי בן דוסתאי אומר “מפריש הוא שני קמצים של לבונה קומץ שחרית וקומץ בין הערביים,” ורבנן אומרים “מפריש הוא קומץ אחד חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערביים.” טעם אבא יוסי בן דוסתאי הוא “לא אשכחן חצי קומץ דקרב,” וטעם רבנן הוא “לא אשכחן איסרון דבעי שני קמצים.” לאחר מכן נשאלת שאלה לרבנן אם מתוך שהוכפל סולתו הוכפל לבונתו, וכן נשאל על השמן בין לאבא יוסי בן דוסתאי בין לרבנן.
- רב נחמן בר יצחק מביא ברייתא: “כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו… ומביא לו שני קמצים קומץ שחרית וקומץ בין הערביים, ומביא לו שלושה לוגין לוג ומחצה שחרית לוג ומחצה בין הערביים.” הגמרא דוחה שמדובר ברבנן משום “מאי שנא לבונתה דוכפלה ומאי שנא שמנה דלא יוכפלה,” ומעמידה שמדובר באבא יוסי בן דוסתאי דאמר חביתי כהן גדול באה בשני קמצים. הגמרא מסיקה “ומדשמן לאבא יוסי בן דוסתאי לא יוכפל, לבונה נמי לרבנן לא יוכפלה,” ונמצא שההכפלה היחידה כשכהן גדול מת היא בסולת, ולא בלבונה ולא בשמן.
- נאמר “אמר רבי יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי,” ומיד נשאל “והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה” כנגד סתם משנה של “חמישה קמצים הן.” הגמרא מתרצת “אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן” שיש מחלוקת באמוראים כיצד למסור את שיטת רבי יוחנן. בסיום נאמר “הדרן עלך התכלת” שלוש פעמים ונחתם בברכת שושן פורים ובשורות טובות.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions