Menachos 54
Summary
- A shiur begins on נ״ג עמוד ב׳ in דף נ״ד and is dedicated לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה Hernish. The learning continues the פרק’s theme that all מנחות are מצה except for ten loaves of a קרבן תודה and the שתי הלחם of שבועות, which must be חמץ, and it analyzes whether apples can cause החמצה and what level of חמץ results. The Gemara then turns to practical difficulty in קמיצה for מנחת חוטא and whether it may be mixed with water, clarifying that the dispute is about what “חריבה” requires. The sugya broadens into measurement principles for טומאת אוכלין as sizes swell or shrink, tests the idea of דיחוי באיסורין, and ends with a discussion of separating תורמין/תרומות with תאנים and גרוגרות, concluding with a reason dried figs can be treated like their earlier volume.
- A shiur begins on נ״ג עמוד ב׳, the third-to-last word on the עמוד, and identifies the session as דף נ״ד. A sponsorship is stated לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה Hernish with the wish that her נשמה should have an עליה.
- All מנחות are מצה except ten loaves of a קרבן תודה and the שתי הלחם brought on שבועות, and those must be חמץ. A ברייתא states אין מחמיצין בתפוחים, while a teaching בשם רבי חנינא בן גמליאל permits מחמיצין with apples, and רב כהנא teaches that attribution instead as רבי חנינא בן תרדיון. A משנה about תפוח של תרומה that is crushed into dough and causes rising rules the dough אסורה, and the Gemara initially suggests it follows the view that apples are מחמיץ. The Gemara concludes it can fit רבנן because even if apples do not create חמץ גמור, they create חמץ נוקשה, and that suffices for the dough to take on the תרומה status.
- Rav Ila states that nothing is harder for קמיצה than מנחת חוטא because it is totally dry flour and smoothing the handful causes extra flour to fall away. Rav Yitzchak bar Dimi says מנחת חוטא may be mixed with a little water and remain כשרה, making קמיצה feasible. The Gemara rejects framing the disagreement as כמות שהן versus כמות שהיו and says everyone measures כמות שהן. The actual dispute is whether “חריבה” means חריבה משמן, allowing water, or חריבה מכל דבר, forbidding even water.
- Food conveys טומאת אוכלין only at a שיעור of כביצה. A משנה in מסכת עוקצין teaches that swollen young calf meat and shriveled old-animal meat are measured כמות שהן. Rav, Chanina, and Rabbi Yochanan rule משערינן כמות שהן, while Shmuel, Rav Shimon bar Rebbi, and Reish Lakish rule משערינן לכמות שהיו according to the ב״ח גירסא.
- A ברייתא says calf meat that lacked a שיעור and then swelled is טהור לשעבר and טמא מכאן ולהבא, and the Gemara answers this can be only מדרבנן. The phrase וכן בפיגול ובנותר is reinterpreted as referring to טומאת פיגול and טומאת נותר, a דין דרבנן making hands טמא, with the חידוש that the רבנן are still מחמיר even within that framework. Another ברייתא about נבלה meat that had a שיעור and then shriveled says טמא לשעבר and טהור מכאן ולהבא, and the sugya treats this as a strong proof for measuring by the current size.
- Rava states that when an item originally had the שיעור and now does not, it does not convey טומאה according to everyone, and when it originally lacked the שיעור and now has it, it conveys טומאה only מדרבנן. The dispute is when it had a שיעור, shrank, and then swelled back. Shmuel’s side holds יש דיחוי באיסורא so it remains נדחה and is not מטמא מדאורייתא, while Rav’s side holds אין דיחוי באיסורא so it becomes מטמא again.
- A משנה about items placed in the sun that shrink and then placed in rain that swell rules they become טמאין again and one is חייב for פיגול, נותר, and חלב upon eating when the שיעור returns. The Gemara calls this a תיובתא to the view that יש דיחוי באיסורין in this context.
- A ברייתא teaches taking from תאנים for גרוגרות is done במנין and from גרוגרות for תאנים is done במדה, and the sugya initially frames this as מעשר logic tied to whether one measures כמות שהיו or כמות שהן. The Gemara notes the problem of המרבה במעשרות, where פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין, and then rejects the initial framing. The Gemara explains the passage instead as dealing with תרומה, and it sets both the רישא and סיפא as בעין יפה.
- A statement of ר' אלעזר בר' יוסי reports that his father took עשר גרוגרות ממקצוע on תשעים שבכלכלה, which does not match תרומה גדולה. The Gemara concludes the topic is תרומת מעשר and identifies the father as אבא אלעזר בן גמלא, who expounds ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב as referring to שתי תרומות, תרומה גדולה and תרומת מעשר, and teaches that just as תרומה גדולה is taken באומד ובמחשבה, so too תרומת מעשר is taken באומד ובמחשבה, and that as תרומה גדולה is בעין יפה so too תרומת מעשר is בעין יפה. The Gemara challenges how ten dried figs can count for ninety in the basket if measuring by present volume, and Rav Dimi answers בשם ר' אלעזר that dried figs are different because they can be cooked and restored ולהחזירן לכמות שהיו, so they are treated by their earlier volume.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions