Menachos 55 - NBTD
00:00 - Good Voch
00:12 - Introduction
01:11 - 55A
15:49 - 55B
28:24 - Have a Wonderful Week!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- הטקסט מציב את המחלוקת האם הולכים בדינים מסוימים אחר מצב הדבר כעת או אחר מצבו הקודם, ומביא ראיה מגרוגרות מול תאנים לצד תירוץ שגרוגרות יכולות לחזור לגודלן על ידי שליקה. בהמשך מובאת ברייתא שמבחינה בין נתינת תאנים על גרוגרות במקום שרגילים לעשות תאנים גרוגרות לבין האיסור לתרום גרוגרות על תאנים, והגמרא מיישבת רישא וסיפא בשני מצבים שונים של הימצאות כהן ומעמידה יסוד של רב פפא שמעדיפים לדחוק ולהעמיד משנה בשני טעמים ולא בשני תנאים. לאחר מכן עוברים לדיני מנחות: לישתן בפושרים ושמירה מחימוץ, חיוב לאו על החמצת השיריים, ודרשות הפסוקים “לא תעשה חמץ” ו“לא תאפה חמץ חלקם” לקביעת חיובים נפרדים על שלבי עשייה שונים. לבסוף נדחית ראיה מכלל ופרט מרוחקים דרך דיון בחטאת הנשיא בצפון, ורב אשי מגדיר את המבנה כפרט וכלל ולא ככלל ופרט.
- א גוט וואך רבותי. א. לעילוי נשמת אמי מורתי שרה בת מרדכי.
- A question is raised whether an item is judged by what it is right now, such as being *k’beitzah* and becoming *mekabel tumah*, or by what it was earlier before it changed. A reading is given of *k’mo shehen* as meaning like it is now, and a variant reading is cited as לכמות שהיו that frames the issue as like it used to be. A statement is presented that Rava says *k’mo shehen*, that the standard is what it is right now.
- A question is brought from רבי אלעזר בר רבי יוסי through the report “אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה,” challenging how ten shriveled figs can serve as tithes for ninety regular figs when each shriveled fig is smaller now. A resolution is presented that if one holds לכמות שהיו, the shriveled figs were originally the same size as regular figs, and the tithing works based on their earlier state. A further answer is given in the name of רבי אלעזר via רב דימי that גרוגרות are different because one can boil them and restore them to their earlier size, so they can be treated as returning to לכמות שהיו.
- A teaching is cited that one may separate תאנים on גרוגרות in a place where people are accustomed to making figs into dried figs, because the process is known and the produce can be preserved. A rule is stated that one may not separate גרוגרות on תאנים even in such a place, because by number the dried figs are smaller and the tithe would be insufficient. A contrast is drawn between the advantages of juicy figs as pleasant to eat and the advantage of dried figs as long-lasting, and the practical concern is tied to whether the כהן is present or not.
- A challenge is raised that if a כהן is present, one should give from the best produce, and the משנה “במקום שיש כהן תורם מן היפה” is invoked to argue for giving juicy figs directly. A conclusion is reached that the earlier case must be where there is no כהן, so durability matters until the כהן arrives. The text then faces the difficulty that the סיפא appears to assume a different case, and it ultimately accepts that the רישא is דליכא כהן and the סיפא is דאיכא כהן.
- A principle is stated by רב פפא as “דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.” A claim is made that it is preferable to interpret one משנה as addressing two different situations rather than attribute it to two different תנאים. The text notes that this appearance of רב פפא presenting such a יסוד is rare.
- A משנה is cited that all מנחות are kneaded with warm water, are guarded so they do not become חמץ, and that if the שיריים become חמץ one transgresses a לא תעשה. A verse is quoted as the source, “כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ,” and the text states liability for לישה, עריכה, and אפייה. A derivation is offered from ריש לקיש on “לא תאפה חמץ חלקם” to include even the כהן’s portion, and then the text distinguishes between learning from “לא תאפה” and learning from “חלקם” for the status of שיריים.
- A ברייתא is brought that “לא תאפה חמץ” is needed despite “לא תעשה חמץ” because baking is singled out to create a היקש that establishes separate liability for distinct significant acts. A formulation is given that baking is a “מעשה יחידי” and is “חייב עליה בפני עצמה,” and that the same applies to לישה and אריכה and to other discrete acts included as לאתויי קיטוף. The result is framed as potentially being liable for multiple מלקיות corresponding to multiple actions.
- A possibility is raised to read “לא תעשה” as כלל and “לא תאפה” as פרט with the rule “אין בכלל אלא מה שבפרט,” and then an answer is offered in the name of רב אפטוריקי that these are כלל ופרט המרוחקים זה מזה and therefore not judged as such. An objection is presented via a teaching about “ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא,” deriving that the נשיא’s חטאת is slaughtered בצפון and addressing whether repetition makes it מעכב. רב אשי rejects the attempted analogy by asserting the structure there is פרט וכלל, not כלל ופרט, and that a פרט וכלל becomes “כלל מוסיף על הפרט.”
- רבותי, have a wonderful week, בשורות טובות, no sirens in the middle of the night. אמן.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions