Menachos 58
Summary
- A sponsorship is stated לעילוי נשמת Mrs. מרים שרה בת יעקב משה הירש, and the sugya continues explaining the מחלוקת רבי יוחנן ורבי אלעזר about liability for putting parts of offerings onto the מזבח or its כבש. A ברייתא and פסוקים define a לאו against placing certain remaining edible parts on the מזבח once part was brought, and רבי יוחנן and רבי אלעזר disagree about the כבש, with the word אותם limiting what is included. The word אותם is then used by רבי יוחנן to derive rules about who may bring שתי הלחם and ביכורים and whether they can be brought as נדר ונדבה, and a separate ברייתא explains why the Torah says both כל שאור and כל דבש. Later, the גמרא tests the scope of the לאו through cases like בשר חטאת העוף and לוג שמן של מצורע and presents a תנאים dispute between רבי אלעזר and רבי עקיבא about whether the criterion is ממנו לאישים or simply being called a קרבן. The daf then analyzes a ברייתא about “כולו, מקצתו, עירובו” with Abaye and Rava disagreeing whether it refers to כזית measures or a קומץ, and it concludes with a dispute over how many מלקות apply for offering a mixture of שאור and דבש and whether מלקות apply at all due to לאו שבכללות and comparison to לאו דחסימה.
- A sponsorship is stated לעילוי נשמת Mrs. מרים שרה בת יעקב משה הירש with the wish that her נשמה should have an עליה. A greeting and the day’s daf are introduced as דף נ"ח, starting at the top of the עמוד.
- A ברייתא states that one who takes an edible part of a קרבן or מנחה and puts it on the מזבח is חייב, based on a פסוק that once part of a קרבן or מנחה was brought on the מזבח, the remaining parts that are supposed to be eaten have an איסור and a לאו not to be put on the מזבח. A question is asked about placing it on the כבש, with רבי יוחנן saying he is חייב and רבי אלעזר saying פטור. A פסוק with the word אותם is taken as excluding placement on the כבש from this לאו, and the only things included for the כבש are the שתי הלחם and ביכורים.
- A question is raised: רבי יוחנן, האי אותם מאי עביד ליה, and the answer applies a ברייתא that one might think a יחיד can volunteer and bring such items as a נדר ונדבה because of מוצא שפתיך תשמור ועשית. A פסוק says קרבן ראשית תקריבו and is read as ציבור אמרתי לך ולא יחיד because תקריבו is plural. A further possibility is raised that even if a יחיד cannot bring them because he has no corresponding חובה, perhaps the ציבור could bring them as a נדבה since it does bring a חובה like it, and the פסוק uses אותם to exclude bringing them as a נדבה. A clarification states that what is brought is שתי הלחם מן השאור וביכורים מן הדבש, with דבש referring to sweet things such as fruit and their juice.
- A question challenges the earlier framing by asking whether two loaves are not called נדבה, and a ברייתא asks why the פסוק says both כל שאור and כל דבש. A distinction is given that שאור הותר מכללו במקדש while דבש לא הותר מכללו במקדש, and that דבש הותר בשירי מנחות while שאור לא הותר בשירי מנחות because there is an איסור to be מחמיץ any part of a קרבן מנחה. The ברייתא concludes that the uniqueness on each side requires both expressions: הוצרך לומר כל שאור והוצרך לומר כל דבש.
- A question asks what שאור דהותר מכללו במקדש refers to, proposing that it means שתי הלחם as a קרבן נדבה, since the classic שבועות שתי הלחם are eaten and not put on the מזבח. רב פפא rejects this and says it refers to what is brought with them, namely the שני כבשים, which are put on the מזבח, so the allowance is in the associated offering rather than the loaves themselves. The גמרא asks why the same logic would not apply to ביכורים via the birds on the baskets, citing a משנה that the גוזל שעל גבי הסלין היו עולות and the baskets are given to כהנים. The answer is that those birds come only לעטר ביכורים and are not part of the חיוב of ביכורים, so it is not considered היתר מכללו for דבש.
- רמי בר חמא asks רב חסדא about one who puts בשר חטאת העוף on the מזבח and whether he violates a לאו, since the meat is eaten by כהנים and no part is put on the מזבח besides the blood. The two sides are whether the לאו applies only to something with ממנו לאישים or to anything that is called a קרבן, and רב חסדא answers that it applies to כל שממנו קרבן because חטאת העוף is called a קרבן. The גמרא states this aligns with a תנאים dispute where רבי אלעזר says the standard is כל שממנו לאישים and רבי עקיבא says the standard is כל ששמו קרבן, with רב חסדא identifying the practical difference as בשר חטאת העוף.
- רבא gives another difference between רבי אלעזר and רבי עקיבא as לוג שמן של מצורע, which has none of it put on the מזבח. A teaching of לוי derives from the פסוק כל קרבנם that it includes לוג שמן של מצורע, so according to רבי עקיבא it falls under the לאו because it is called a קרבן, while according to רבי אלעזר it does not because none is put on the מזבח.
- A ברייתא derives from שאור לא תקטירו that the whole is prohibited, from the word כל that part is prohibited, and from כי כל that a mixture is prohibited, and the גמרא asks what “כולו, מקצתו, עירובו” means. Abaye explains that the בסיס is a כזית, the word כל teaches even חצי זית, and כי כל teaches liability even when the חמץ is mixed indistinguishably with the מנחה. Rava explains instead that the בסיס is a full קומץ, the word כל teaches even חצי קומץ, and כי כל teaches mixture.
- The dispute is framed as Abaye holding יש קומץ פחות משני זיתים and also holding ויש הקטרה פחות מכזית, so the baseline prohibition can attach even at כזית and the derivative can extend to חצי זית. Rava holds אין קומץ פחות משני זיתים and holds ואין הקטרה פחות מכזית, so the derived “half” yields at least a כזית and therefore he frames the ברייתא in terms of קומץ.
- A statement addresses one who offers a mixture of שאור and דבש on the מזבח and asks how many לאווין and מלקות apply. One view says he is lashed four times, for שאור and for דבש and additionally for עירוב שאור and for עירוב דבש. Another view says אין לוקין על לאו שבכללות, so he is lashed only for the main לאו and not separately for what is derived from the generalization. Additional versions conclude either that he gets one set of מלקות but not two, or that he gets no מלקות because this לאו is not like the specific model of לאו דחסימה.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions