Menachos 59
Summary
- An opening dedication notes that today’s learning is מנחות דף נט and is sponsored לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יצחק משה. The משנה classifies מנחות by whether they require שמן and לבונה, and the גמרא develops דרשות from pesukim to define which offerings include or exclude שמן and לבונה, repeatedly preferring inclusions tied to a יחיד through the word “נפש.” A later משנה and ensuing ברייתות establish that adding שמן to מנחת חוטא invalidates it while adding לבונה can be removed, and the sugya tests whether the rationale is removability or non-absorption before concluding that removal is required and that timing affects whether improper מחשבה creates פיגול and כרת. The gmarra then analyzes why improper מחשבה can take effect despite the temporary defect, presenting answers from Abaye, Rava in the name of חנן המצרי, and Rav Ashi’s rule that what is fixable is not treated as דחוי, and it closes with statements and versions about minimum amounts of שמן and לבונה that invalidate and with rules about separate חיובים and כלי על גבי כלי.
- A sponsorship is stated for today’s דף, לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יצחק משה, with a request that her נשמה should have an עליה. The learning begins at the top of a new משנה on מנחות דף נט.
- A משנה states יש מנחות טעונות שמן ולבונה, some require שמן without לבונה, some require לבונה without שמן, and some require neither and are plain flour. A list of those טעונות שמן ולבונה includes מנחת הסולת as a regular מנחת נדבה, והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין as types of מנחת נדבה, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח called מנחת חביתין, מנחת עכו"ם, מנחת נשים, and מנחת העומר brought on the second day of פסח. A further ruling states מנחת נסכים טעונה שמן ואין טעונה לבונה, and לחם הפנים טעונה לבונה ואין טעונה שמן with two spoons of לבונה each week. A final category states ושתי הלחם brought on שבועות, מנחת חוטא, and מנחת קנאות have neither שמן nor לבונה.
- A statement of רב פפא sets the first grouping as a count of ten מנחות. רש"י provides an additional explanation that the “ten” refers to ten חלות baked from a מנחה. The purpose is לאפוקי מרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, and the משנה teaches דלא, that they are not brought as half חלות and half רקיקין but as one type.
- A ברייתא expounds ונתת עליה שמן as referring to מנחת העומר and deriving עליה שמן ולא ללחם הפנים שמן, rejecting a קל וחומר from מנחת נסכים to require שמן for לחם הפנים. A further דרשה from ושמת עליה לבונה yields עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה, rejecting a קל וחומר from לחם הפנים to require לבונה for מנחת נסכים. A subsequent דרשה reads מנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה, referring to the eighth day of חנוכת המשכן, and reads מנחה היא להוציא שתי הלחם שלא יתנו לא שמן ולא לבונה.
- A challenge proposes reading עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן, but the gmarra concludes it is logical to include מנחת כהנים because it shares עשרון כלי חוץ וצורה הגשה ואישים with מנחת העומר. A counter-argument proposes including לחם הפנים because it shares ציבורא חובה טמיא דאכיל ופיגול בשבתא, yet the conclusion favors including מנחת כהנים because the pasuk of מנחה uses “נפש” and מנחת כהנים is brought by a נפש. A parallel challenge proposes reading עליה לבונה ולא על מנחת כהנים לבונה, but the gmarra again includes מנחת כהנים due to עשרון כלי בל בלוג מוגש בגלל עצמו, and rejects including מנחת נסכים despite ציבור חובה ואיטמי בשבתא, again deciding by “נפש.” A further question about reading מנחה to exclude מנחת שמיני is rejected because שמדאורייתא לא ילפינן שעה from דורות, so the word must function to include. A final parallel about excluding מנחת כהנים instead of שתי הלחם is rejected, with the gmarra including מנחת כהנים due to עשרון כלי מצה בגלל עצמו הגשה ואשים and rejecting inclusion of שתי הלחם despite many shared features with the עומר including מתיר, תנופה, בארץ, בזמן, and חדש, again concluding by “נפש.”
- A משנה rules וחייב על השמן בפני עצמו וחייב על הלבונה בפני עצמה regarding placing either on a מנחת חוטא. A ruling states ונתת עליה שמן פסלה, while if לבונה is placed then ילקטנה and it is removed rather than invalidating. A ruling states נתן שמן על שיריה אינו עובר בלא תעשה. A ruling states נתן כלי על גבי כלי לא פסלה.
- A ברייתא derives from לא ישים עליה שמן that ואם שם פסל. A possibility that לבונה also invalidates is rejected by כי חטאת, keeping it as the מנחה of the חוטא despite the לבונה. A further possibility to extend this to שמן is rejected by היא in כי חטאת היא, limiting the leniency to לבונה. A justification states שמן invalidates because אי אפשר ללקטו, while לבונה does not because אפשר ללקטו.
- A question of רבא בר הונא to רבי יוחנן asks about לבונה שחוקה on מנחת חוטא, testing whether the permissibility depends on אפשר ללקטו or on לא מיבלע. An attempted proof from ולבונה ילקטנה is rejected because the משנה can be read חדא ועוד קאמר, combining non-absorption and removal. An attempted proof from the ברייתא’s phrase מכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטו is also rejected as חדא ועוד קאמר. A conclusive ברייתא is cited: מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה מלקט את הלבונה כשרה, and if before removal he had improper מחשבה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו it is פסול ואין בו כרת. A further ruling states that after removal, מחשבה חוץ למקומו is פסול ואין בו כרת, while מחשבה חוץ לזמנו is פיגול וחייבין עליו כרת.
- A question asks why improper מחשבה invalidates when the offering should be treated as דחוי like a “פך” situation, since it can later be fixed by removing the לבונה. אביי answers that the Torah calls it חטאת, so מחשבה takes effect even with לבונה present. רבא answers that the ברייתא follows חנן המצרי who דלית ליה דחויין, supported by his rule about the goats of יום כיפור that even with דם בכוס a replacement can be brought without a new הגרלה and paired. רב אשי answers כל שבידו לא הוי דחוי, since removal of לבונה is within his control. רב עובדיה supports רב אשי by tying דחוי to רבי יהודה’s position about the goats of יום כיפור while showing that where a remedy is possible רבי יהודה endorses it, as in the ברייתא about כוס היה מלא מדם התערובות and one זריקה to cover spilled פסח blood.
- A statement of רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן rules that נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה פסל because לא ישים implies שימה כל דהו, while עליה requires a שיעור of מנחה, namely כזית. A further statement rules that נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה פסל because לא יתן requires a real נתינה of כזית, and the linkage of עליה to מנחה is treated as ריבוי אחר ריבוי leading to a מיעוט so that even a small amount of מנחה suffices for פסול by that measure of לבונה. An alternate report states that רבי יוחנן asked whether שימה must match נתינה regarding minimum measures and concludes תיקו.
- A ברייתא derives from לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה that liability depends on the גוף of the מנחה and not on whether one or two כהנים performed the acts, so one כהן who places both violates two separate לאוין. A further possibility to forbid placing a כלי on top of a כלי is rejected by עליה, which limits the prohibition to placing on the מנחה itself, so such placement does not create פסול.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions