Menachos Daf 59 - Shemen and Levonah
Summary
- Good morning everybody. Today’s *daf* is Menachot 59, with sponsorships honoring family members and *לעילוי נשמת* גולדה בת שמחה עליה השלום and June Goldstein שרה חנה בת מרדכי אריה עליה השלום, and in honor of רנן’s *giyus* to צה"ל with a request that Hashem protect him and all of the חיילי צה"ל. The *mishnah* classifies which *menachot* require both *shemen* and *levonah*, which require only one, and which require neither, and the *gemara* derives the exclusions for מנחת נסכים, לחם הפנים, and שתי הלחם while repeatedly establishing that מנחת כהנים is not the item being excluded because it is a *korban yachid* learned from “נפש.” The later *mishnah* and *gemara* rule that *shemen* invalidates a מנחת חוטא while *levonah* can be removed, probe whether the leniency depends on removable pieces or non-absorption, and conclude with three explanations for why a מחשבת פסול takes effect despite the presence of *levonah*, including the principle that “כל שבידו לא הוי דחוי.”
- Good morning everybody. Today’s *daf* is מנחות דף נט, beginning at the top of דף נט עמוד א at the משנה. Today’s שיעור is sponsored by Dr. David Landerman in honor of his wife and children and לעילוי נשמת his mother גולדה בת שמחה עליה השלום, and by Daniel Goldstein in honor of the 12th יארצייט of his mother June Goldstein שרה חנה בת מרדכי אריה עליה השלום, and by Jeremy Lustman in honor of his son רנן’s גיוס to צה"ל with wishes for a גיוס קל and safe, meaningful service and that ה' protect him and all of the חיילי צה"ל.
- The משנה states that some *korbanot minchah* require both *shemen* and *levonah*, some require only *shemen*, some require only *levonah*, and some require neither. The משנה lists as requiring both *shemen* and *levonah* מנחת הסולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, and מנחת מאפה תנור of חלות הבלולות בשמן or רקיקין המשותים בשמן, along with מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, the כהן גדול’s מנחת חביתין, מנחת עובד כוכבים, מנחת נשים, and מנחת העומר. Rashi says מנחת הסולת is the only *minchat yachid* in the משנה where the פסוק explicitly says *levonah*, and since the פסוק says “נפש,” every מנחת יחיד requires *shemen* and *levonah*.
- The משנה states that מנחת נסכים is טעונה שמן ואינה טעונה לבונה. The משנה states that לחם הפנים is טעון לבונה ואין טעון שמן. The משנה states that שתי הלחם, מנחת חוטא, and מנחת קנאות are not טעונים לא שמן ולא לבונה because they relate to עבירה and therefore are not made “nice.”
- Rav Pappa says that wherever the משנה teaches these baked *menachot*, “עשר תנן,” meaning ten loaves are brought. Rav Pappa says this excludes Rabbi Shimon, who holds that one who commits to מנחת מאפה תנור may bring מחצה חלות ומחצה רקיקין, five and five, while the תנא of the משנה requires ten of one type and does not allow splitting.
- A ברייתא derives from “ונתת עליה השמן” that *shemen* is placed on the מנחת העומר but not on לחם הפנים, despite a proposed קל וחומר that לחם הפנים should require *shemen* because it has *levonah* while מנחת נסכים has *shemen* without *levonah*. The ברייתא derives from “ושמת עליה לבונה” that *levonah* is placed on the מנחת העומר but not on מנחת נסכים, despite a proposed קל וחומר that מנחת נסכים should require *levonah* because לחם הפנים has *levonah* without *shemen*. The ברייתא expounds “מנחה היא” to include מנחת שמיני ללבונה and “היא” to exclude שתי הלחם from both *shemen* and *levonah*.
- Tosafot (דיבור המתחיל היא) says the exclusion is needed because שתי הלחם is called “מנחה” as written “מנחה חדשה,” creating a basis to equate it to other *menachot*. The שפת אמת says there is a הוה אמינא without a קל וחומר because שתי הלחם functions as מתיר all other *menachot* to be brought from the תבואה חדשה, making it plausible to treat it like typical *menachot* with *shemen* and *levonah*. The קרן אורה questions why *levonah* would be expected at all since two כבשים are the מתיר for אכילה, and answers that one opinion allows bringing שתי הלחם even without כבשי עצרת, which could create a rationale for requiring *levonah*.
- The גמרא repeatedly asks why the exclusion terms could not exclude מנחת כהנים instead of the stated exceptions. The גמרא first prefers including מנחת כהנים in *shemen* because it resembles the עומר in עישרון, כלי, קמיצה והקטרה חוץ, צורה, הגשה, and אישים, while לחם הפנים differs; it then notes the counter-argument that לחם הפנים shares ציבור, חובה, טמיא, דאכיל, פיגולא, and בשבתא with the עומר. The decisive answer is “מסתברא נפש,” since “ונפש כי תקריב” teaches that מנחת יחיד requires *shemen*, and מנחת כהנים is a *korban yachid*.
- The גמרא similarly asks why “עליה לבונה” could exclude מנחת כהנים rather than מנחת נסכים, initially preferring to include מנחת כהנים because it matches the עומר in עשרון בלול בלוג, מוגש, and coming בגלל עצמם, and then presenting the counter-argument that מנחת נסכים shares ציבור, חובה, טמיא, and בשבתא. The decisive answer again is “מסתברא דנפש,” because *levonah* is the default requirement for a מנחת יחיד, so the excluded case is the ציבור-case of מנחת נסכים.
- The גמרא asks whether “מנחה” might exclude rather than include מנחת שמיני, and answers that inclusion makes sense because a מנחת שעה is not learned from a מצוה לדורות, while exclusion lacks a viable הוה אמינא. The גמרא asks whether “היא” might exclude מנחת כהנים rather than שתי הלחם, argues that מנחת כהנים resembles the עומר in עישרון, כלי, מצה, עצם, הגשה, and אישים while שתי הלחם differs as חמץ, needing three סאים, sanctified in an oven, coming with כבשים, lacking הגשה, and not burned, and then offers the opposite argument that שתי הלחם shares many ציבור-based features with the עומר. The final determinant remains “מסתברא נפש,” because מנחת כהנים is a מנחת יחיד and therefore is not the target of exclusions from *shemen* or *levonah*.
- The משנה states that one is חייב on *shemen* בפני עצמו and חייב on *levonah* בפני עצמה for placing them on מנחת חוטא. The משנה rules that placing *shemen* on מנחת חוטא פסלה, while placing *levonah* requires ילקטנה and then it is כשרה. The משנה rules that placing *shemen* on the שיריה after קמיצה does not violate a לא תעשה, and the מנחת חינוך infers from the language that some prohibition still exists, while the Rambam (פסולי המוקדשין פרק י״א הלכה י״א) rules it remains כשר, implying an איסור לכתחילה. The שפת אמת suggests reasons for an איסור, including maintaining the “ugly” nature of the sinner’s offering, a possible גזירה, or דרך ארץ that חלק הדיוט not be enhanced when חלק גבוה is not, while זבח תודה cites תורת כהנים that permits placing *shemen* on the שיריים even לכתחילה. The משנה rules that placing a כלי containing oil on top of the כלי of מנחת חוטא does not פסל it.
- A ברייתא derives from “לא ישים עליה שמן” that if one placed *shemen* on מנחת חוטא it is פסול. The ברייתא derives from “כי חטאת” that even if *levonah* was placed it remains a חטאת and retains potential כפרה, while “חטאת היא” teaches that *shemen* does invalidate. The ברייתא explains the distinction by saying *shemen* cannot be removed while *levonah* can be picked out.
- Rabba bar Rav Huna asks Rabbi Yochanan about לבונה שחוקה, where the pieces cannot practically be removed, and frames the question as whether the permissibility depends on אפשר ללקטה or on the fact that it does not get absorbed. The גמרא attempts proofs from the משנה’s “ולבונה ילקטנה” and from the ברייתא’s “מכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה,” and rejects them by suggesting “חדא ועוד קאמר,” that non-absorption and removability may both be true reasons.
- A ברייתא teaches that for מנחת חוטא or מנחת קנאות with *levonah*, one removes the *levonah* and the מנחה becomes כשרה, and if one had a מחשבת פסול before removing the *levonah*—whether חוץ לזמנו or חוץ למקומו—the מנחה is פסול ואין בו כרת, while after removal חוץ למקומו remains פסול ואין בו כרת and חוץ לזמנו becomes פגול וחייב עליו כרת. The גמרא asks why מחשבה should affect it while the *levonah* is present, claiming it should be דחוי and not subject to מחשבה. Abaye answers that the Torah calls it חטאת even with *levonah*, so מחשבה applies; Rava answers that the ברייתא follows חננא המצרי who holds דלית ליה דחויין, as shown by his ruling about pairing a new goat without a lottery when the companion dies on Yom Kippur; Rav Ashi answers that even according to those who accept דחוי, “כל שבידו” to fix is not considered דחוי. Rav Pappa says Rav Ashi’s approach is most מסתבר and supports it from רבי יהודה, who holds דחוי yet allows salvaging when it is בידו, as in taking a cup from דם התערובת and performing one זריקה against the יסוד.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions