Menachos 59 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:12 - 59A
20:12 - 59B
28:29 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- הטקסט מציג משנה וסוגיות בדף שעוסקות בסיווג כל המנחות לפי שמן ולבונה, מונה עשר מנחות של היחיד והציבור, ומחדד שמנחת נסכים טעונה שמן ולא לבונה, לחם הפנים טעון לבונה ולא שמן, ושתי הלחם יחד עם מנחת חוטא ומנחת קנאות אינן טעונות לא שמן ולא לבונה. הגמרא לומדת מן הפסוק “ונתת עליה שמן ושמת עליה לבונה מנחה היא” מיעוטים וריבויים באמצעות “עליה”, “מנחה”, ו“היא”, ומשווה שוב ושוב בין העומר, לחם הפנים, מנחת כהנים, ומנחת נסכים לפי רשימות מאפיינים כדי לקבוע מה נרבה ומה נמעט. בהמשך נקבעת חומרת איסור שמן ולבונה במנחת חוטא ומנחת קנאות, ההבדל בין פסלות שמן שנבלע לבין לבונה שניתנת לליקוט, ונידון מקרה של לבונה שחוקה והשלכות מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו לפני ואחרי ליקוט הלבונה.
- המשנה קובעת ארבע אפשרויות כלליות: מנחות שטעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, ולא שמן ולא לבונה. הטקסט מונה עשר מנחות: מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, חלות, רקיקין, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת גוי, מנחת נשים, ומנחת העומר. מנחת כהנים מוגדרת כמנחה שכולה כליל למזבח ואין אכילה ממנה, ומנחת כהן משיח מוצגת כמנחת כהן גדול שמביא פעמיים ביום. מנחת העומר מוצגת כמנחה של היום השני של פסח שמתירה אכילת חדש.
- מנחת נסכים מוגדרת כמנחה הבאה עם שלמים ועולה, והיא טעונה שמן ואינה טעונה לבונה. לחם הפנים טעון לבונה ואינו טעון שמן, ומתואר עם “שני בזיכין” של לבונה. שתי הלחם, מנחת חוטא, ומנחת קנאות אינן טעונין לא שמן ולא לבונה, ומנחת חוטא מוסברת כהיעדר ייפוי מפני היותו חוטא.
- מר פפא קובע “כל היכא דתנן עשר תנן” כדי להעמיד את הרשימה על עשר מנחות בלבד. הדבר מוצג כלאפוקי מדרבי שמעון דאמר “מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא”, שלדעתו אפשר לצרף חלות ורקיקין לקרבן נוסף, והטקסט מסיק “קא משמע לן דלא” ואין מנחה נפרדת של שילוב זה.
- הגמרא דורשת “ונתת עליה שמן” על העומר וממעטת “ולא על לחם הפנים שמן”, לאחר ניסיון קל וחומר ממנחת נסכים וחזרה ב“תלמוד לומר עליה”. הגמרא דורשת “ושמת עליה לבונה” על העומר וממעטת “עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה”, גם כאן לאחר ניסיון קל וחומר מלחם הפנים ובחזרה ל“תלמוד לומר עליה”. המילה “מנחה” נדרשת לרבות “מנחת שמיני ללבונה” של היום השמיני למילואים, והגמרא דוחה אפשרות שהיא באה להוציא משום שאין טעם בהוצאה במקום שאין לימוד ממילא. המילה “היא” נדרשת “להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה”.
- הגמרא מעלה אפשרות ש“עליה שמן” ימעט מנחת כהנים במקום לחם הפנים, ומכריעה שמנחת כהנים לריבוי מפני דמיונות לעומר כגון עשרון, כלי, חוץ, צורה, הגשה, ואישים. הגמרא מציגה גם צד לרבות לחם הפנים מפני ציבור, חובה, טומאה דחויה, אכילה, פיגול, ושבת, ולבסוף מכריעה בכיוון שנקבע עם “עליה” ומחזקת באמצעות “נפש” כמאפיין שמטה את הכף לטובת מנחת כהנים. באותו דפוס הגמרא שוקלת אם “עליה לבונה” ימעט מנחת כהנים במקום מנחת נסכים, ומכריעה שמנחת כהנים לריבוי משום עשרון, בלול בלוג, הגשה, ובגלל עצמו, ומנחת נסכים למיעוט למרות טענות ציבור וחובה ושבת. שוב נשקל אם “היא” תוציא מנחת כהנים במקום שתי הלחם, והגמרא מבליטה ריבוי מעלות לשתי הלחם כגון ציבור, חובה, טעון יד, אכילה, פיגול, שבת, מתיר, תנופה, בארץ, בזמן, וחדש, ובכל זאת מתבססת ההכרעה על המסגרת הדרשנית שבה “היא” מוציאה את שתי הלחם.
- המשנה קובעת שבמנחת חוטא ומנחת קנאות יש איסור דאורייתא: “לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה”, וחייב על שמן בפני עצמו וחייב על לבונה בפני עצמו. הטקסט קובע שנתן עליה שמן פסלה, ואילו נתן עליה לבונה “ילקטנה” והקרבן נשאר ראוי לאחר הסרה. הטקסט מוסיף שנתן שמן על שיריה לאחר קמיצה אינו עובר בלא תעשה, ונתן כלי על גבי כלי אינו פוסל.
- ברייתא לומדת “לא ישים עליה שמן” שאם שם פסל, ומעלה הו״א לפסול גם בלבונה. הברייתא דורשת “כי חטאת” כדי לקבוע שבלבונה נשארת “חטאת” ואינה נפסלת אלא בליקוט, ודורשת “היא” כדי למנוע החלת אותו דין על שמן. הברייתא מנמקת “ומה ראית” ופוסלת בשמן מפני “שאי אפשר ללקטו” ומוציאה את הלבונה מפני “שאפשר ללקטה”.
- רבא ורב הונא שואלים את רבי יוחנן על “נתן עליה לבונה שחוקה מהו” אם הטעם הוא אפשרות ליקוט או אי-בליעה, ומה דינה כשאין אפשרות מעשית ללקט אף שאינה נבלעת. מובאות ראיות מלשון “ולבונה ילקטנה” ונידחה שהמשנה אומרת “חדא ועוד קאמר” הן מצד “דלא מיבלע” והן עצה של ליקוט. רב נחמן בר יצחק מביא ברייתא שמנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה ולקט את הלבונה כשרה, אך אם “עד שלא ליקט את הלבונה חישב עליה” בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו הרי זה פסול ואין בו כרת. הברייתא קובעת שאם “משליקט את הלבונה חישב עליה” אז חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, וחוץ לזמנו נעשה ממש פיגול וחייבים עליו כרת.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions