Menachos 61
Summary
- A new משנה in מסכת מנחות דף ס"א lists which מנחות and related offerings require תנופה without הגשה, and it describes how תנופה is performed and where it is done, while also establishing that תנופה precedes הגשה when both apply. The דף then presents רבי שמעון’s framework of three offerings that collectively involve three מצוות but each includes only two, and the גמרא derives details of תנופה for the מצורע’s לוג שמן and אשם, for ביכורים according to רבי אליעזר בן יעקב (with a note that רבי יהודה also requires תנופה), and for who performs תנופה in cases involving women and non-Jews. The sugya also explains the physical arrangement of אימורין, חזה, שוק, and לחם during תנופה and reconciles verses by describing a procedure involving three כהנים, justified by ברוב עם הדרת מלך.
- A sponsorship is stated לעילוי נשמת מרים מרסל בת יעקב משה, and it expresses that her נשמה should have an עליה.
- A משנה teaches that הלוג שמן של מצורע ואשמו, והביכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב, ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן, and שתי הלחם ושני כבשי עצרת require תנופה but do not require הגשה. A line states אחד אנשים ואחד נשים בישראל ולא באחרים. The משנה explains that for שתי הלחם ושני כבשי עצרת, he places the שתי הלחם on top of the two כבשים, puts two hands underneath, and performs מוליך ומביא and מעלה ומוריד, based on אשר הונף ואשר הורם.
- A rule states that תנופה is performed in the מזרח and הגשה is performed in the מערב. A rule states that תנופה קודמת להגשה when both are required. A statement specifies that מנחת העומר ומנחת קנאות טעונות הגשה ותנופה, while לחם הפנים ומנחת נסכים require neither הגשה nor תנופה.
- A statement in the משנה says that there are ג' מינין that together require ג' מצוות, but each has only two and lacks the third. The three are זבחי שלמי יחיד, זבחי שלמי ציבור, and אשם מצורע. The משנה states that זבחי שלמי יחיד require סמיכה חיים and תנופה שחוטים but not תנופה חיים, that זבחי שלמי ציבור require תנופה חיים ושחוטים but not סמיכה, and that אשם מצורע requires סמיכה ותנופה חי but not תנופה שחוט.
- A ברייתא derives from והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם תנופה that the לוג שמן and the אשם require תנופה together. A derivation from והקריב אותו לאשם והניף establishes that if he waved each one separately he is יצא. A further derivation teaches תנופה ולא תנופות, so he does not repeat תנופה afterward to combine them.
- A derivation reads לפני ה' as allowing תנופה in the מזרח. A challenge cites another teaching that reads לפני ה' as requiring the מערב. An answer limits the מערב requirement to מנחה דאיקרי חטאת because חטאת טעונה יסוד and בקרן דרומית מזרחית לא היה יסוד, while with לוג שמן המצורע even in the southern area it is still called לפני השם.
- A ברייתא teaches from ולקח הכהן הטנא מידך that ביכורים טעונים תנופה, דברי רבי אליעזר בן יעקב. A reasoning states that he learns גמר יד יד משלמים, from ולקח הכהן הטנא מידך and ידיו תביאנה, leading to the conclusion that just as here it is the כהן, so there it is the כהן, and just as there it involves בעלים, so here it involves בעלים, and the procedure is that the כהן places his hands under the owner’s hands and waves. A question asks why the משנה does not also cite רבי יהודה, since a ברייתא has רבי יהודה derive from והנחתו, זו תנופה, by contrasting it with והניחו as הנחה, and answers in the name of רבא that רבי אליעזר בן יעקב is cited because הואיל ופתח בה הכתוב תחילה, while רב נחמן בר יצחק answers הואיל ורב גובריה and cites משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.
- A clarification of the משנה explains that whether a man or a woman brings the קרבן it is טעון תנופה, but תנופה עצמה בישראל ולא בידי נשים. A ברייתא derives from בני ישראל that בני ישראל מניפין ואין עובדי כוכבים מניפין and בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות. רבי יוסי says that Scripture distinguishes between קרבן ישראל, קרבן עובדי כוכבים, and קרבן נשים in סמיכה because סמיכה is בבעלים, and he rejects extending that distinction to whether their offerings require תנופה because תנופה is בכהנים, but he still uses בני ישראל to exclude who performs the waving, not whether the offering has תנופה.
- A further teaching reads בני ישראל as initially limiting תנופה, then derives from המקריב that a גר and an עבד משוחרר are included. A possibility that המקריב refers only to the כהן is rejected from ידיו תביאנה as referring to the בעלים. A procedure is stated that the כהן places his hands under the owner’s hands and waves.
- A practical rule states that he places the אימורין on the palm, the חזה ושוק on top of them, and wherever there is לחם the לחם goes on top, with רב פפא locating this in מילואים. A question challenges the stacking from verses, contrasting שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים with את החלב על החזה יביאנו. אביי answers that את החלב על החזה יביאנו describes a כהן bringing the parts from the בי מטבחיא and then flipping them onto the hands of the כהן who performs תנופה, creating the reversed order.
- A further verse, וישימו את החלבים על החזות, is explained as the כהן who performed תנופה transferring the parts to another כהן who goes to be מקטיר them. A conclusion states that this teaches דבעינן תלתא כהני. A reason is given as משום דכתיב ברוב עם הדרת מלך, and the sequence is described as one כהן arranging and bringing, the second כהן performing תנופה after a flip, and the third כהן receiving after another flip to proceed with הקטרה.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions