Menachos 62
Summary
- The text learns Menachos דף ס״ב from the משנה about the תנופה of שתי הלחם and שני כבשי עצרת, presents multiple תנאים on how the bread and כבשים are physically arranged during תנופה, and explains רבי’s approach that על can mean בסמוך. The גמרא defines the motions of מוליך ומביא and מעלה ומוריד either as directing the offering to Hashem or as stopping רוחות רעות and טללים רעים, and concludes that even שיורי מצוה can hold back פורענות, with an application to לולב while warning against provoking the שטן. The text then records a מחלוקת רבי וחכמים about what parts of זבחי שלמי ציבור are waved after שחיטה and frames it through the rules of דון מינה ומינה versus דון מינה ואוקי באתרה, with further approaches from רב פפא and רבינא. רבי שמעון’s framework of three קרבנות each having two of three מצוות leads into קל וחומר attempts that are rejected by מיעוטים or by the tradition that only two סמיכות exist in ציבור, and the section ends with a ברייתא about who performs תנופה for partners, for a woman, and for one who sends קרבנות from מדינת הים.
- A sponsorship is given לעילוי נשמת מרשא מרים שרה בת יעקב משה, with the wish that her נשמה should have an עליה. A learning setup is stated for מנחות דף ס״ב beginning at the 12th line at the two dots with the כופא המשנה.
- A ברייתא derives from והניף הכהן אתם על לחם הביכורים that one might place כבשים on the לחם, and from על שני כבשים that one might place the לחם on the כבשים, so the פסוקים are שקלו הכתוב and leave uncertainty. A rule is applied that המצינו בכל מקום לחם למעלה so אף כאן לחם למעלה, and רב פפא identifies the model as במלואים. A dissenting view of רבי יוסי בן המשולם places כבשים למעלה and reads על שני כבשים as excluding the seven כבשים of the עולה from the תנופה while limiting the תנופה to the two כבשי עצרת. A third view of חנינא בן חכינאי places שתי הלחם between the thighs of the two כבשים so that both פסוקים are fulfilled, and רבי rejects this as an undignified presentation before מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא and rules that they are placed זה בצד זה and waved.
- A question is raised that the פסוק requires על, and an answer is given that רבי holds על בסמוך rather than literally on top. A ברייתא about לחם הפנים cites ונתת על המערכת לבנה זכה and רבי says על בסמוך, placing the לבונה next to the bread. A proof is brought from וסכות על הארון את הפרוכת, where על is taken as בסמוך because the פרוכת functions as the divider between the היכל and the קודש קדשים.
- חייא בר אבא בשם רבי יוחנן explains מוליך ומביא as directed למי שהרוחות שלו and מעלה ומוריד as directed למי שהשמים והארץ שלו. In מערבא, רב חמא בר עקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא teaches that מוליך ומביא is כדי לעצור רוחות רעות and מעלה ומוריד is כדי לעצור טללים רעים. רבי יוסי בר אבין concludes that שיורי מצוה מעכבין את הפורענות because תנופה is שיורי מצוה yet it stops רוחות רעות and טללים רעים, and רבא extends this to לולב. רב אחא בר יעקב performs the motion and says גירא בעיני דסטנא, and the text rejects saying this because it can provoke the שטן to antagonize a person.
- A ברייתא teaches that זבחי שלמי ציבור טעונין תנופה לאחר שחיטה, with רבי requiring תנופתן כמות שהן and חכמים limiting it to בחזה ושוק. The גמרא explains one view of the מחלוקת as דדון מינה ומינה versus דדון מינה ואוקי באתרה, where both sides learn the timing of תנופה after שחיטה from שלמי יחיד but differ whether to copy the scope of what is waved or to apply a different scope for ציבור. רב פפא says דכולי עלמא דון מינה ומינה and explains רבי as waving what is given to the כהן, and for שלמי ציבור the gift to the כהן is the entire animal. רבינא says דכולי עלמא דון מינה ואוקי באתרה and explains חכמים from the plural שלמיהם as including שלמי ציבור in the rule that limits תנופה to חזה ושוק.
- רבי שמעון states that three offerings each require two of three מצוות, naming זבחי שלמי יחיד, זבחי שלמי ציבור, and אשם מצורע. זבחי שלמי יחיד require סמיכה חיים and תנופה שחוטים and lack תנופה חי, זבחי שלמי ציבור require תנופה חי ושחוט and lack סמיכה, and אשם מצורע requires סמיכה ותנופה חי and lacks תנופה שחוט. A קל וחומר to add תנופה חי to שלמי יחיד is rejected by the מיעוט אותם in the context of זבחי שלמי ציבור excluding זבחי שלמי יחיד. A קל וחומר to add סמיכה to שלמי ציבור is rejected by רב הונא’s tradition גמירי שתי סמיכות בציבור, limiting סמיכה to פר העלם דבר של ציבור and שעיר המשתלח. A קל וחומר to add תנופה שחוט to אשם מצורע is rejected by the מיעוט אותו in the context of זבחי שלמי יחיד excluding אשם מצורע.
- A ברייתא rules that five who bring one קרבן in partnership have one of them wave on behalf of all. A woman has a כהן perform תנופה on her behalf. A person who sends his קרבנות from מדינת הים has a כהן perform תנופה on his behalf.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions