Menachos 63
Summary
- The text explains the Mishnah and Gemara in Menachos 63a about the definitions of a מחבת and a מרחשת, the dispute over whether their names depend on the vessel or the method, and further laws of מנחת מאפה תנור regarding baking in a true תנור and whether one may bring חלות and רקיקין together. The text then concludes פרק כל המנחות with הדרן עלך כל המנחות and begins the next פרק on מנחת עומר, detailing disputes about how much barley is harvested and how the harvesting is performed when the 16th of ניסן falls on שבת versus a weekday.
- שלום to all introduces the day’s learning as מנחות דף ס\"ג starting at the top of a new משנה. Today's דף is sponsored לעילוי נשמת מרת מרים שרה בת יעקב משה הירניש ע\"ה שתהא לה עליה.
- The משנה rules that one who says הרי עלי מחבת does not bring מרחשת, and one who says מרחשת does not bring מחבת. רבי יוסי הגלילי says מרחשת יש לה כיסוי and מחבת אין לה כיסוי. רבי חנינא בן גמליאל says מרחשת עמוקה ומעשה רוחשין because the מנחה fries in deep oil and moves when touched, while מחבת צפה ומעשה קשה because it is shallow, the oil burns off, and the baking comes out hard and crunchy.
- The גמרא asks מאי טעמא דרבי יוסי and tests whether his distinction is derived from רחושי לב versus מחבואי הפה using פסוקים and sayings like מנבח נבוכי. The גמרא rejects this because the reasoning can be reversed using phrases like למה נחבאת לברוח and הוו מרחשן שפוותיה. The גמרא concludes אלא גמרא גמירא לה, that רבי יוסי has a received tradition that מרחשת has a cover and מחבת does not.
- רבי חנינא בן גמליאל supports מרחשת עמוקה from וכל נעשה במרחשת, understanding נעשה במרחשת as being inside a deep vessel. He supports מחבת צפה from ועל מחבת, reading על as indicating a shallow surface rather than an interior.
- A ברייתא teaches that בית שמאי says one who says הרי עלי מרחשת is left unresolved, יונח עד שיבוא אליהו, because they doubt whether the term refers to the כלי or to the מעשה. בית הלל says כלי היה בבית המקדש ומרחשת שמו and describes it as ודומה כמין כלבוס עמוק, where dough placed inside appears like תפוחי הברותים and בלוטי היונים. בית הלל derives from וכל נעשה במרחשת ועל מחבת that the מנחה is named על שום הכלים נקראו ולא על שום מעשיהן, so הרי עלי מרחשת means he brings the כלי named מרחשת rather than a מנחת מרחשת.
- The משנה rules that one who says הרי עלי בתנור may not bring מאפה כופח, מאפה רעפים, or מאפה יורץ הערביים because they are not a תנור, while רבי יהודה says אם רצה מביא מאפה כופח. A ברייתא derives the exclusion of כופח, רעפים, and יורץ הערביים from מאפה תנור, and רבי יהודה learns from תנור תנור שני פעמים in וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור and וכל מנחה אשר תאפה בתנור that כופח is included.
- רבי שמעון also expounds תנור תנור שני פעמים as אחד שתאפיהם בתנור ואחד שיקדשם בתנור. The גמרא challenges this from רבי שמעון’s statement that שתי הלחם ולחם הפנים are כשר בעזרה and כשר בבית פאגי, which would imply sanctification outside the עזרה. רבא resolves that רבי שמעון means שיקדשם לשום תנור, sanctifying with intent for an oven, not that the baking itself creates קדושה.
- The משנה states that one who says הרי עלי מנחת מאפה may not bring מחצה חלות ומחצה רקיקין, while רבי שמעון מתיר מפני שהוא קרבן אחד. רבי יהודה derives the prohibition from קרבן מנחה as קרבן אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה קרבנות. רבי שמעון answers that only one קרבן is written and both חלות and רקיקין are stated, so one may bring חלות, or רקיקין, or מחצה חלות ומחצה רקיקין, and he adds that he crumbles and mixes them and takes a קומץ from both, and even if the קומץ yields only one type, יצא.
- רבי יוסי ברבי יהודה forbids מחצה חלות ומחצה רקיקין by comparing the two forms implied by וכל above to the later pairing of וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, concluding the earlier forms are שני מינים חלוקין. The text states that the difference between רבי יהודה and רבי יוסי ברבי יהודה is d’iavad: according to רבי יהודה it is כשר בדיעבד, while according to רבי יוסי ברבי יהודה it is פסול because the later two מנחות are פסול even בדיעבד when performed as the other.
- The text concludes with הדרן עלך כל המנחות and expresses the hope to finish מסכת מנחות and all of ש\"ס בבלי. The next פרק begins the laws of מנחת עומר, brought on the second day of פסח, which begins ספירת העומר and permits eating חדש, with harvesting on מוצאי the first day of פסח, grinding and sifting to an עשרון of סולת, and bringing it the next morning.
- רבי ישמעאל says that when the 16th of ניסן falls on שבת the עומר comes from three סאין, and on a weekday from five, while חכמים say it is always from three. רבי חנינא סגן הכהנים says that on שבת it is harvested ביחיד, במגל אחד, ובקופה אחת, while חכמים say it is always done בשלשה, בשלש קופות, ובשלש מגלות. The גמרא explains that חכמים hold איסרון מובחר בשלשה סאין אתי, and רבא explains רבי ישמעאל as holding that without much effort the best flour comes from five, but with extra effort it can come from three, so on weekdays they bring five for better quality while on שבת they prefer increasing only הרקדה rather than increasing many מלאכות involved in handling extra grain.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions