Menachos 78
Summary
- A speaker records a שיעור from a hotel in Baltimore for מנחות דף ע״ח, starting from the bottom of דף ע״ז עמוד ב׳ at בעי רבה, and continues through the משנה and גמרא of ע״ח עמוד א׳ and into ע״ח עמוד ב׳. A central question is whether תרומת לחמי תודה has the same halachic liabilities and properties as תרומת מעשר, and the sugya also derives the measures of flour and oil for לחמי תודה, מילואים, and נזירות from פסוקים and דרשות. The speaker then presents a new משנה about when לחמי תודה become קדוש at שחיטת הזבח and the required location and readiness of the loaves, followed by a parallel dispute about whether על means בסמוך, and concludes with an אמוראים’ dispute about a תודה slaughtered on eighty loaves and four proposed frameworks for that dispute.
- A speaker records from a hotel room in Baltimore with only a גמרא available and plans to post the שיעור in time for the דף. A speaker is holding at the bottom of דף ע״ז עמוד ב׳, three lines from the bottom at בעי רבה, after concluding that one cannot learn the percentage of לחמי תודה given to a כהן from תרומת מדין because it is not a הלכה לדורות, and one cannot learn it from חלה because חלה lacks the word ממנו needed to link it to לחמי תודה.
- A question of רבה asks whether תרומת לחמי תודה carries חיוב מיתה for מזיד and קרן וחומש for שוגג for a זר who eats it, like תרומת מעשר, because it is compared to תרומת מעשר. A possibility is raised that the Torah excludes it via the limiting terms בו and וחמישיתו. A further question asks whether תרומת לחמי תודה is מדמעת like תרומה, and the sugya ends these questions with תיקו.
- A derivation from the word תהיינה establishes ten עשרונות for the חמץ loaves of לחמי תודה, and רבי יצחק בר אבדימי attributes this to an extra י in תהיינה indicating ten. A challenge suggests the ten might refer to עשרה כפיזי, and רבא answers that the verse speaks in עשרונות so the ten is ten עשרונות. A derivation then sets the מצה loaves parallel to the חמץ loaves so that the מצה total is also ten עשרונות despite having three times as many loaves. A challenge objects that a matter learned by היקש cannot return to teach by היקש, and the answer frames the chain as הימנו ודבר אחר because the first היקש supplies only the ratio of עשרון per loaf while the later comparison supplies the total number of עשרונות. A further view treats it as a true היקש and resolves it by reading תביאו as a ריבויא enabling the additional לימוד.
- A משנה states that the מילואים are brought with מצה like תודה, namely חלות, רקיקין, and רביכה. A משנה states that נזירות is brought with only two types like תודה, חלות and רקיקין, and excludes רבוכה. A calculation yields עשרה קבין ירושלמיות שהם שישה עשרונות ועוד, and רש״י explains this as six and two-thirds עשרונות, leaving three and one-third עשרונות per species for the two-species structure.
- A derivation first reads חלת לחם שמן as indicating רביכה, and רב אוויא challenges that it could mean a thick dough fried in oil rather than standard רביכה. A different derivation in the name of רבי טבלא links זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו להשם ביום המשחו to an equation of חינוכו with המשחו and concludes מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה, using חביתי כהן גדול as the model for רבוכה. רב חסדא states that a כהן גדול first approaching עבודה needs שתי עשרונות איפה, one for המשחו and one for חינוכו. מר בר רב אשי says three, and the resolution distinguishes whether he previously served as כהן הדיוט, requiring an additional חינוך when he had not.
- A ברייתא derives from שלמים that שלמי נזיר require עשרת קבין ירושלמיות and a רביעית שמן. רש״י explains that תודה uses a חצי לוג שמן split between חלות ורקיקין and רבוכה, and since נזיר lacks רבוכה it uses only the portion for חלות ורקיקין, yielding רביעית שמן. A possibility to include all that appears in the תודה context is rejected by תלמוד לומר מצות, and רב פפא explains that only items called מצות are included, excluding רבוכה. A teaching of דבי רבי ישמעאל applies כלל ופרט with מצות as כלל and חלות ורקיקין as פרט to exclude anything beyond חלות and רקיקין.
- A משנה states that if one slaughters the תודה inside while its לחם is חוץ לחומה, the bread is not מקודש because the bread becomes קדוש at שחיטה and must be properly positioned then. A משנה states that if the תודה is slaughtered before the loaves קרמו פניה בתנור, even if all but one are crusted, the bread is not מקודש because all loaves must be ready at the time of שחיטה. A dispute explains חוץ לחומה, with רבי יוחנן defining it as חוץ לחומה בית פגי and ריש לקיש defining it as חוץ לחומה עזרה, with ריש לקיש reading על as בסמוך and רבי יוחנן denying that requirement. A parallel dispute appears by השוחט את הפסח על החמץ, where ריש לקיש requires the חמץ be with the שוחט, זורק, or a member of the group in the עזרה and רבי יוחנן holds liability even when it is not in the עזרה, and the sugya justifies repeating the dispute because one case concerns איסור and the other concerns קידוש. A ברייתא supports רבי יוחנן by stating explicitly that the bread is disqualified when it is חוץ לחומה בית פגי.
- A ברייתא derives from על חלות לחם חמץ that bread becomes קדוש only if קרמו פניה בתנור. A ברייתא derives from יקריב קרבנו על זבח that bread becomes קדוש only at שחיטת הזבח. A ברייתא derives from זבח תודתו that if slaughter is שלא לשמו, the bread does not become קדוש.
- A ברייתא permits fulfilling מצה with מצה נא and with מצה made in an אלפס. שמואל defines מצה נא as bread that when broken does not produce stretching strands, and רבא applies the same standard to לחמי תודה. A rejected assumption holds that חלות require unbroken loaves and that this state might be like broken pieces, and the conclusion is that this baking threshold is sufficient for both מצה and לחמי תודה.
- A dispute states that if a תודה is slaughtered on שמונים חלות, חזקיה holds that forty become קדוש and רבי יוחנן holds that they do not. רבי זירא explains that all agree explicit intent controls, with “ליקדשו ארבעים מתוך שמונים” producing קדושה and “אם יקדשו שמונים” producing none, and the dispute is a סתמא case whether the extra loaves are for אחריות or for a קרבן גדול. אביי explains that all intend a קרבן גדול and the dispute is whether כלי שרת מקדש שלא מדעת. רב פפא offers a third framing in which all agree כלי שרת מקדש שלא מדעת and the dispute is whether a סכין can be מקדש like a כלי שרת despite lacking תוך. An alternate report of רב פפא holds all agree כלי שרת require דעת and the dispute is whether a סכין is stronger than כלי שרת and can be מקדש without דעת, or is not stronger and therefore cannot.
- A speaker stops and states that if Hashem wills the next session will continue at the משנה on the bottom of דף ע״ח עמוד ב.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions