Menachos 68 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:12 - Introduction
03:02 - 68A
16:11 - 68B
32:33 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- The שיעור opens לעילוי נשמת שמעון בן מרדכי and learns the סוגיא of *yashan* and *chadash* from דף ס"ז עמוד ב' into דף ס"ח, explaining that the new crop of the חמישה מינים is forbidden until the מנחת עומר permits it and asking what happens when there is no בית המקדש. The Gemara contrasts the rules of handling *chadash* with בדיקת חמץ and resolves the apparent contradictions with distinctions about what people naturally avoid, what actions serve as reminders, and why searching for חמץ is different from working with grain. The משנה and Gemara then present how the permission works בזמן שבית המקדש קיים versus בזמן שאין בית המקדש קיים, the תקנה of רבן יוחנן בן זכאי that יום הנף כולו אסור, and the debate whether that is דאורייתא or דרבנן, including practical outcomes for חוץ לארץ and ספק יום טוב. The sugya continues with the rule that העומר permits eating in the country while שתי הלחם permits bringing offerings in the מקדש, and it closes with the story of רבי טרפון, יהודה בן נחמיה, and רבי עקיבא about answering a זקן without proper כבוד and its tragic outcome.
- The משנה teaches that the new crop of barley, wheat, and the חמישה מינים cannot be eaten until the second day of פסח when כלל ישראל bring a קרבן, the מנחת עומר, and that מנחת עומר permits eating the new crop. The Gemara raises the question of what permits *chadash* when there is no בית המקדש and no עומר brought.
- The משנה contains a מחלוקת whether one may even cut the תבואה of *chadash*, with רבי מאיר forbidding it because cutting may lead to eating an איסור דאורייתא and רבי יהודה saying בצנעה חכמים היו עושים and allowing reaping without concern one will eat. The Gemara challenges רבי יהודה from בדיקת חמץ, where רבי יהודה limits checking after the זמן because a person might find a piece of cake and eat it, and it challenges חכמים in reverse because they forbid handling *chadash* yet allow searching for חמץ.
- Rava answers that *chadash* is different because it is only permitted through קיטוף, so the unusual method serves as a reminder. Abaye asks that this explains קצירה but not טחינה והרקדה, and the Gemara answers that טחינה is done בריחיא דידא and הרקדה is done אגב ניפוי in an upside-down, harder manner, so the extra effort reminds a person it is *chadash*.
- The Gemara challenges the reminder-logic from בית השלחים where קצירה is permitted even with a sickle because the grain is inferior and not used for the עומר, yet piling is still forbidden. Abaye answers that *chadash* is something people are naturally separated from, חדש בדיל מיניה, while חמץ is something people are not separated from, חמץ לא בדיל מיניה, so the concern of eating applies differently.
- Rava states that the contradiction within רבי יהודה is difficult while the contradiction within רבנן is not, and he explains that חכמים allow searching for חמץ because someone searching intends to burn it and is not likely to eat it. Rav Ashi suggests the רבי יהודה case refers to קמח קלי, roasted flour that is not edible, and the Gemara characterizes this as בדוחי הוה and ultimately rejects it by pointing out that whole grain can be nibbled from the field and that בית השלחין still allows sickle-reaping.
- The משנה states that משקרב העומר הותר חדש מיד, and it adds that הרחוקים are permitted מחצות היום ולהלן because they assume בית דין is not delaying. After the חורבן, רבן יוחנן בן זכאי establishes that יום הנף כולו אסור, and רבי יהודה responds that the Torah itself forbids it, citing עד עצם היום הזה and applying עד ועד בכלל so that the entire day is included.
- Rav and Shmuel rule that בזמן שבית המקדש קיים the עומר permits, and בזמן שאין בית המקדש קיים the האיר מזרח permits, deriving it from the two פסוקים עד הביאכם and עד עצם היום הזה. רבי יוחנן and ריש לקיש rule that even בזמן שבית המקדש קיים the האיר מזרח permits, and they read עד הביאכם as למצוה, meaning waiting for the קרבן is an added מצוה though the basic permission begins at sunrise. The Gemara applies the same “למצוה” framing to the statements משקרב העומר הותר חדש מיד and העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש.
- The Gemara explains that רבן יוחנן בן זכאי forbids the entire יום הנף because מהרה יבנה בית המקדש and people may mistakenly say that since last year they ate at sunrise they may do so again, not realizing that previously there was no עומר and now עומר מתיר. The Gemara challenges that this does not fit if the עומר is only “למצוה,” and Rav Nachman bar Yitzchak answers that רבן יוחנן בן זכאי speaks בשיטת רבי יהודה, who holds the whole day is אסור מן התורה due to עד עצם היום הזה meaning עד עיצומו של יום. The Gemara asks how this works when the משנה presents רבי יהודה objecting to the תקנה as if רבן יוחנן בן זכאי held it was דרבנן, and it answers that רבי יהודה misunderstood, because רבן יוחנן בן זכאי meant it מדאורייתא and the phrase והתקין is read as והתקין דרש והתקין.
- Rav Pappa and Rav Huna brei d’Rav Yehoshua eat חדש באורתא דשיבסר נגי שיבסר because they hold חדש בחוץ לארץ דרבנן. The רבנן דבי רב אשי eat בצפרא דשיבסר because they hold חדש בחוץ לארץ דאורייתא. Ravina reports that his mother said אבוך לא הוה אכיל חדש אלא באורתא דשיבסר נגי תמניסר because he follows Rav Yehuda that כולה יומא אסור and he is חייש לספיקא.
- The משנה teaches העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש, meaning the עומר permits eating the new crop while the שתי הלחם permit bringing from the new crop in the בית המקדש. The משנה states that one may not bring מנחות, ביכורים, or מנחת בהמה before the עומר and that if brought it is פסול, and that one may not bring them before the שתי הלחם but if brought it is כשר.
- Rabbi Tarfon sits and struggles with the question why קודם לעומר is פסול while קודם לשתי הלחם is כשר, and יהודה בן נחמיה answers that קודם לעומר has not been permitted at all even for הדיוט while קודם לשתי הלחם has been permitted for הדיוט because the עומר already allowed כלל ישראל to eat. Rabbi Tarfon remains silent, and יהודה בן נחמיה’s face shines with excitement that he answered the זקן, leading רבי עקיבא to tell him יהודה צהבו פניך שהשבת את הזקן and to say תמהני אם תאריך ימים. Rabbi Yehuda bar Ilai reports that the incident occurs פרוס הפסח היה and that by עצרת, when he asks about יהודה בן נחמיה, he is told נפטר והלך לו יהודה בן נחמיה.
- Rav Nachman bar Yitzchak rules לדברי יהודה בן נחמיה that נסכים ביכורים שקריבו קודם לעומר כשרים. The Gemara rejects the thought that something never needing a היתר should be worse, and it concludes כל שכן דהכא דלא אסר כלל, because wine was never prohibited and therefore does not require the crop-permitting mechanism to be valid for bringing.
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions