Menachos 69 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:12 - Introduction
00:13 - 68B
11:15 - 69A
25:46 - 69B
31:17 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- A shiur given “live from Miami” is dedicated לעילוי נשמת שמאי בן משה שמואל מרדכי and moves through a sequence of Gemara questions largely attributed to רמי בר חמא, using the עומר of the second day of פסח and the שתי הלחם of שבועות to frame practical halachic timing problems about new grain and offerings. Rבא brings a proof framework from the פסוקים and the ברייתא that identify the עומר as coming from שעורים and uses רבי עקיבא’s “ביכורים” logic to test whether permissions work שלא כסדרן, then the Gemara redirects “ביכורים” from the batch to the מזבח. The sugya then shifts into a chain of “תיקו” questions about what growth stage the שתי הלחם permits, whether grain planted as seed becomes batel to the ground for multiple monetary-and-oath halachos, whether grain recovered from animal waste can generate kosher מנחות after replanting, whether a basket formed from material that passed through an elephant becomes a non-receiving-tumah כלי גללים, and whether wheat that “fell from clouds” qualifies for שתי הלחם under ממושבותיכם, alongside a Tosafos note about wheat found in a chicken on פסח and digestion.
- A speaker recalls the משנה that the עומר on the second day of פסח permits כלל ישראל to eat the new wheat, the new barley, and the new חמשת דגן, and that forty-nine days later the שתי הלחם on שבועות permits the כהנים to bring מנחות from the new crop. A question is posed: “שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן,” with a case where grain is planted between the עומר and the שתי הלחם, such as planting on ל״ג בעומר, so the crop first encounters שבועות and only later encounters next year’s עומר, reversing the normal order. A further question asks whether permission works only “כסדרן” or whether “שלא כסדרן נמי שריין.”
- Rבא introduces “תא שמע” from “ואם תקריב מנחת בכורים” and states that the תורה speaks about מנחת העומר and that it comes מן השעורים. רבי אליעזר derives this from “אביב” in מצרים and “אביב” לדורות, citing “והפשתה והשעורה כי השעורה אביב והפשתה גבעול,” and concludes that just as “אביב” in מצרים is שעורים, so too “אביב” לדורות is שעורים. רבי עקיבא argues that individuals bring obligations from חיטין and from שעורים and that the ציבור does as well, and he says that if the עומר came from חיטין then “לא מצינו ציבור שמביאים חובתן מן השעורים.”
- A further “דבר אחר” states that if the עומר came from חיטין then “אין שתי הלחם ביכורים,” because two breads on שבועות are called ביכורים and wheat would already have been used earlier that season. The Gemara challenges this by asking whether שתי הלחם could be permitted שלא כסדרן, which would allow a scenario where the same species could still be “first” for a given produce cycle, and it formulates a setup using produce that took root relative to last year’s עומר and two breads. The Gemara answers that “בכורים” is said “למזבח,” not “לפירא,” so the standard is whether the מזבח already had that type that year, regardless of which batch produced it, and therefore the objection remains because “באכלה המזבח” already occurred.
- Another question of רמי בר חמא asks whether the שתי הלחם permits at the stage of “הנצה” or at the stage of “חנטה.” The Gemara rejects a reading that the question concerns fruit stages, because if “השרשה שריא” then later visible stages like “הנצה וחנטה” would not be in doubt. The Gemara reframes the question as “הנצה דעלה וחנטה דעלה,” asking whether a leaf-stage emergence counts like “השרשה” or not, and concludes “תיקו.”
- רמי בר חמא asks about wheat planted in the ground and whether the עומר permits it, and the Gemara notes that if it took root or did not take root this is already taught: “המשריש קודם לעומר עומר מתירן, ואם לאו אסור עד שיבא עומר הבא.” The case is refined to “דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר,” where stalks are cut and planted before the עומר and the question becomes whether the wheat is treated like stored movable food “כמאן דשדיין בכדא” such that the עומר permits it, or whether it is “בטלי לגבי ארעא.”
- The same ספק is applied to monetary law and oaths: “יש להן אונאה או אין להן אונאה” and “נשבעין עליהם או אין נשבעין עליהם.” The Gemara excludes a case of a numeric shortfall because “כל דבר שבמידה ובמשקל ובמנין, אפילו פחות מכדי אונאה חוזר” is treated as “מקח טעות,” and instead frames a case where someone claims “שדאי בה כדבעי” and witnesses say it was not done “כדבעי.” The question remains whether this resembles מטלטלין with אונאה and שבועה or resembles קרקע with neither, and the Gemara ends “תיקו.”
- רמי בר חמא asks about “חיטים שבגללי בקר” and “שעורים שבגללי בהמה.” The Gemara dismisses טומאת אוכלין as the issue because a ברייתא rules that if one merely “חישב עליהם לאכילה” they “אינן מטמאין טומאת אוכלין,” but if one “ליקטן לאכילה” they “מטמאין טומאת אוכלין.” The Gemara also dismisses a direct מנחה from such grain as obviously invalid under “הקריבהו נא לפחתך,” and focuses on a case where one collects the grain and replants it so that a new crop grows.
- The question becomes whether disqualification was due to “מאיסו,” which would be removed by planting, or due to “כחישותו,” which might persist even after planting. The Gemara concludes “תיקו.”
- רמי בר חמא asks about an elephant that swallowed “כפיפה מצרית” and expelled it “דרך בית הרעי,” and the Gemara first rejects a question of removing tumah because “כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולים מטומאתן אלא בשינוי מעשה.” The Gemara sets the case as “דבלע הוצין, ואבדינהו כפיפה מצרית,” where wicker is swallowed and afterwards fashioned into a basket, and asks whether digestion makes it “ככלי גללים, ככלי אדמה” that does not receive tumah, citing “כלי אבנים, כלי גללים, כלי אדמה אינם מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים,” or whether it is “לא הוי איעכול.”
- A proposed proof is brought from עולא בשם רבי שמעון בן יהוצדק about wolves that devoured two babies and the case came before חכמים who “טיהרו את הבשר,” implying digestion changes status. The Gemara distinguishes that “בשר דלכאך,” while a further line “וטימאו את העצמות” suggests tough material remains, and then a counter-distinction is offered that “עצמות דאקושי טפי,” leaving the general branch-like case unresolved.
- רב זירא asks about “חטים שירדו בעבים” and the speaker reports רש״י that clouds swallowed a ship. The Gemara rejects מנחות as the target question and focuses on whether such wheat qualifies for שתי הלחם, since the פסוק says “ממושבותיכם” to exclude חוצה לארץ. The Gemara frames the ספק as whether “דעבים שפיר דמי” because the exclusion is only חוצה לארץ, or whether “ממושבותיכם דוקא ואפילו דעבים נמי לא,” and it acknowledges the scenario’s possibility with “כי דעדי טייא נחית ליה רום כסבא.”
- Tosafos states: “ואותם חטים שנמצאו במי התרנגולת בפסח” and rules that “ראוי להחמיר עליהם ולאסור אם נתבשלו או נתנו במים דהוי עיכול,” because it is not considered digestion. The shiur then closes with well-wishes and a sponsorship appeal: “mdysponsor.com” and “sponsor@mdy.co.com.”
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions