Menachos 70 - NBTD
00:00 - Good Morning
00:17 - 69B
05:37 - 70A
21:55 -70B
30:27 - Have a Wonderful Day!
Quiz - Kahoot.MDYdaf.com
Summary
- השיעור לומד בגמרא דף ס״ט עמוד ב׳ עד דף ע׳ עמוד א׳ בענייני עומר וחדש, ומעמיד ספק האם הולכים בתר עיקר הגידול או בתר התוספת כשעוקרים ושותלים מחדש, תוך ניסיון להביא ראיות מערלה וכלאי הכרם והכרעה בתיקו. הסוגיות מתרחבות לדיני מעשר ותרומה בדבר שזרעו כלה לעומת דבר שאין זרעו כלה, לדיני עציץ נקוב ושאינו נקוב, ולשאלה האם מצינו תרומה במחובר לקרקע ומה נפקא מינה לחיוב מיתה וחומש. לאחר מכן מובאת משנה של חמשת מיני דגן בחלה ובחדש, פירוש הגמרא לחלוקת המינים לצירוף, הדרשות שממעטות אורז ודוחן, ודין צירוף צבועים וקמחים ובצקות להלכות חדש, חמץ בפסח, מעשר שני וטומאת אוכלין, כולל חילוקי קליפה בלחויות וביבשות.
- אגודה ורבותי! הא! לעילוי נשמת שמואל יוסף בן מרדכי live in Hollywood, Florida.
- רב שמעון בן פזי שואל על שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה, האם הולכים אחר העיקר שכבר ניתר באכילה על ידי מנחת העומר או אחר התוספת שגדלה לאחר הנטיעה מחדש ונאסרת עד שיבא עומר הבא. השיעור מגדיר שהבאת שליש נחשבת כבר כתבואה שהיא “פרי/תוצר” בש״ס, ומקשר את השאלה לספירת העומר ולקרבן העומר ביום השני של פסח שמתיר אכילת היבול הישן.
- רבי אבא בשם רבי יוחנן מביא דין ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות, שאפילו הוסיף במאתיים אסור, ומשמע שהולכים אחר העיקר. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן מביא דין בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם שאפילו הוסיף במאתיים אסור, וגם משמע שהעיקר קובע. הגמרא דוחה שזו אינה ראיה כי היא גופא קמיבעיא ליה, והספק הוא האם הכלל דבתר עיקר אזלינן נאמר לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא, או שמא מספק מחמירים ולכן בערלה ובכלאים אוסרים ובחדש גם אוסרים, והסוגיה נשארת בתיקו.
- רבא שואל לענין מעשר במקרה דאמדינן ואסרינן ואשתלין ואוסיפו ליה, כלומר לאחר שהפריש מעשר ושתל את התבואה והיא הוסיפה גידול. אביי תמה מה שנא מכל חיטי ושערי דעלמא, כי כל זריעה היא על ידי גרעינים וממילא מפרישים גם על מה שנזרע. רבא מחדד שדבר שזרעו כלה לא מבעי ליה, והשאלה היא בדבר שאין זרעו כלה כששותלים אותו מחדש האם נחשב כתוספת חדשה החייבת במעשר או נשאר במעמדו הקודם.
- הסוגיה מביאה שאלה על עציץ שאינו נקוב ומה חיובו, ומוסבר שאם אין נקב החיוב הוא דרבנן ואם יש נקב הרי הוא כחיבור לקרקע וחייב בתרומות ומעשרות מדאורייתא. נשאלת אפשרות של דילמא חזר ונקבו, כלומר שנטע בעציץ שאינו נקוב ואחר כך נקבו, והגמרא מגדירה זאת כחבורא דקמיחבר ואזיל בזריעה אחת. מול זה מובחן מקרה של שתי זריעות נינהו שבו גדל, נחתך, ונשתל שוב כזריעה שניה.
- רב אבא שואל על שיבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה שם במחובר, האם כיון דמרחה טבלה לה וכי קרא לה שם קדשה לה, או כיון דשתלה פקע ליה טבלה מינה. רבנן לאביי אומרים שאם כן מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע, ומוצעת מסקנה שמירוח יוצר טבל אך השתילה מפקיעה את שם טבל כמאכל. אביי מפרש שמה שנשנה “לא מצינו תרומה במחובר לקרקע” עוסק לענין חיוב מיתה וחומש, ומבאר את מצבי אכילה מתלוש לעומת מחובר על ידי תלוש ואכל תלוש או ויגחן ואכל, וקובע שבאכילה חריגה במחובר בטלה דעתו אצל כל אדם.
- מובאת הלכה של ביצי נבלת עוף הטהור מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים, שמבפנים מטמא בגדים בבית הבליעה ומבחוץ אינו מטמא בגדים בבית הבליעה. הגמרא מיישבת שאף שהאופן של אכילה ישירה נראה חריג, תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי ולכן אינו דומה לאכילת מחובר שאין דרך בני אדם בכך.
- שמואל אומר שהזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור. אביי אומר שהחידוש אינו בעצם האיסור אלא שאם בא להשמיע לוקה מכות מרדות מדרבנן שפיר, כי כבר תנינא שתרומה משאינו נקוב על הנקוב היא תרומה מדרבנן ויחזור ויתרום, ומכאן שעציץ שאינו נקוב נחשב זריעה מדרבנן.
- המשנה מונה חטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון ומחייבת אותם בחלה, וקובעת שהם מצטרפין זה עם זה. המשנה קובעת שאסורין בחדש מלפני העומר, ואם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבוא עומר הבא.
- הגמרא אומרת תנא כוסמין מין חיטים ושיבולת שועל ושיפון מין שעורים, ומבארת שבצירוף שבמשנה הכוונה לצירוף בתוך הקבוצה המתאימה. תוספות מובא בשיעור כמי שמדבר על כוסמין שאולי מצטרף לשתי הקבוצות, ורש״י מזוהה עם לשונות כמו “גולבא” ו“ספלטא” לגבי כוסמין.
- הגמרא קובעת הני אין אורז ודוחן לא, ושואלת מנא הני מילי. ריש לקיש דורש אתיא לחם לחם ממצה מ”והיה באכלכם מלחם הארץ” ו”לחם עוני”, וממשיך לשאול והתם גופא מנא לן. ריש לקיש ותנא דבי רבי ישמעאל ותנא דבי רבי אלעזר בן יעקב דורשים מ”לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני” שדברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח, ויצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
- נאמר תנא הצבועים והקמחים והבצקות מצטרפין זה עם זה, ונשאל למאי הלכתא. רב כהנא מעמיד זאת לענין חדש, יוסף לענין חמץ בפסח, רב פפא לענין מעשר שני שמי שאכלה לחוץ לחומה לקי, ורבא לענין טומאת אוכלין. רבא מנסח שהחידוש הוא שתבואה וקמחא דומיא דבציקות בעינן אוכלא בעיני, ולכן דברי קליפה וחלקים שאינם אוכל אינם מצטרפים, ומובאת ברייתא שחיטה בין קלופה בין שאין קלופה מצטרפת ושעורה קלופה מצטרפת ושאינה קלופה אינה מצטרפת.
- הגמרא מקשה מתנא דבי רבי ישמעאל על “על כל זרע זרוע אשר יזרע” כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה שחיטה בקליפתה שעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן, ומשמע שקליפת שעורה נחשבת. הגמרא מתרצת לא קשיא הא בלחויות הא ביבשות, שבלחויות הקליפה היא שומר ומצטרפת וביבשות אינה שומר ואינה מצטרפת.
- הגמרא חוזרת ל”ואסורין בחדש מלפני העומר” ושואלת מנא הני מילי, וריש לקיש מביא שוב את הדרשה אתי לחם לחם ממצה כדי לקבוע שחדש חל על חמשת המינים ולא על אורז ודוחן. השיעור מסביר שהאיסור אינו רק על שעורים מפני שהעומר בא מן השעורים אלא על כל חמשת המינים. רבי יוחנן אומר אסי רישא מחלה, ומובאת מחלוקת שרבי יונה אומר “קודם לעומר” הוא קודם קצירת עומר.
- A good week is wished with “א גוטע וואך” ו“יישר כח,” ונאמר “Merit the זכות of spreading תורה throughout the world” עם קריאה ל“Sponsor a שיעור today. mdysponsor.com or sponsor at mdy.co.com.”
Previous Page
Next Page
Daf Images are property of Vagshal and may not be reproduced.
Suggestions